בוקר טוב. הרגע קמתי, ואני הולכת לשתף פה עכשיו את החלומות שהיו לי בלילה. יותר מאוחר אני אעדכן גם פירוש.

ככה

החלום הראשון

אני ואייל (אחי הגדול שעליו אני בדרך כלל לא חולמת) מטפסים על הר. עולים גבוה גבוה, וההר הוא כמו גבעה מאוד גבוהה, בצורה של כיפה כזאת. הוא גם יחיד בשטח, מצדדיו תהום (ואני דיי בטוחה שגם נוף של אגם כלשהו- אולי ים המלח?). אנחנו עולים אותו ברגל, וזה קשה בגלל העלייה המאוד חדה. העלייה הייתה בסיבוב כזה, כמו בורג, ומצד אחד יש קיר של סלע, מהצד השני יש כביש צר מאוד שאחריו התהוםם. ואנחנו נצמדנו לסלע, אבל אני כל הזמן פחדתי שבגלל שאין לנו שדה ראייה, אנחנו יכולים להיפגע מאחת המכוניות שירדו בכביש, וירדו מכוניות בכביש הזה.

בסופו של דבר טיפסנו עד הסוף, ואז הטיפוס הפך לעלייה בבניין מאוד גבוה. כאילו כל ההר-גבעה הזה הסתיים במגדל הזה. עלינו לראש המגדל, במדרגות, והגענו לחדר שנשמר לשנינו- החדר העליון. בחדר היה את קצה ההר, ממש סלע בתוך החדר, וזה פחות או יותר הדבר היחיד שהיה בחדר. היה גם חלון ענקי, שהשקיף על כל הנוף שעלינו. אני זוכרת שגם באו אנשים לפעמים לראות את הנוף, או את קצה ההר, והם כולם נראו כאילו הם היו מתים שהחדר הזה יהיה שלהם, שהם יוכלו להשלים את הטיפוס על ההר...

חלום ביניים

אני לא יודעת איך לקרוא לזה, או איך בידיוק הגעתי לשם, אבל הייתי במיטה שלי בחדר שלי, ואיכשהו הגעתי למצב שאני נמצאת עם ע.א מהכיתה. אני לא רוצה לרשום את השם המלא שלו, אבל בחייאת- W_T_F?! בחיים לא חשבתי עליו בדרך הזאת, בחיים. והוא דווקא נחשב לבחור יפה וחתיך וכל זה, שיחק כדורגל בקבוצת נוער, נראה כנראה טוב-לדעת אחרות. בכל אופן הוא היה לצידי במיטה, שכבנו הפוך- הרגליים איפה שהראש וסתם התחבקנו. אני אפילו זוכרת איך החזה הדיי חלק שלו נראה בחלום. כמה מוזר. הרגשתי גם שהוא ממש אוהב אותי, והיה מוכן לעשות הרבה בשבילי. וזהו, רק דיברנו...

חלום שני- סוף העולם

החלום הזה מתחיל גם הוא בבית שלי. 

אבא שלי מכריז שיש מתקפה של זומבים, ואין מה לעשות- חייבים לברוח. יש חילוץ בשעה מסויימת במרכז העיר, וכל בנאדם יכול להביא איתו תיק בגודל של ילקוט (או יותר- כל עוד נוח לו לרוץ ככה). ואני זוכרת שישבנו בסלון, וכל אחד מתחיל לארוז ולהיפרד מהבית. אני הלכתי לחדר, לקחתי את הילקוט שלי מהבית ספר- כזה של no fear שחור עם כסף ואני מתחילה למלא אותו- בהתחלה עם תחתונים וכל הבגדים שאני אצטרך, בכל זאת, זה משהו בסיסי. ואני זוכרת שאני מתבלטת מה לקחת וכל זה- ולא בתחושת לחץ זמן דווקא- כי ידעתי שיש לנו עוד זמן עד ה"פינוי". ככה התלבטתי לי והחלפתי בין דברים שלא נראו לי... ואת כל הבגדים שמתי בתא האחורי הגדול. יש תא קדמי בגודל בינוני- בו החלטתי לשים דברים שאני קשורה אליהם מנטלית. שמתי את הבשמים שלי. במחשבה שנייה- הוצאתי אותי מהבגדים שגילגלתי אותם בהם והכנסתי אותם לקופסאות המקוריות שלהם- שישמרו עליהם יותר טוב מלהשבר. הבשמים שלי (2) חשובים לי. כאילו הריח שלי זה החתימה שלי. הרבה אנשים מזהים אותי לפי הבושם שלי וזה חשוב לי.

המשכתי לעבור על החפצים שיש לי בחדר וחשבתי טוב טוב מה אני חייבת איתי.פתחתי את המגירה האמצעית בשידה שליד המיטה, שפעם היו בה כל מיני חפצים והיום יש בה חזיות וגרביים- ושוב היו בה חפצים . הוצאתי משם חפיסת שוקולד מריר שעל האריזה מרוחה הדוגמנית אלה משקאוצן, כמו בתמונה שעשיתי לה, כשציירתי אותה בפוטושופ. שמתי בתיק- חשבתי- סוף העולם- אני יכולה לאכול מה שבא לי!

סיימתי לארוז. יצאתי לסלון. במשך כל החלום האור היה מעומעם כזה והאווירה הייתה מדכאת. בדרך כלל בחלומות האפוקליפטיים שלי כל המשפחה נהרגת ישר חוץ ממני ומארז- בדרך כלל אנחנו בורחים יחד ומתים יחד. הפעם היינו כל המשפחה ביחד.

יצאנו לדרך- להסעות. הלכנו למרכז עיר לא מוכרת. הדרך הייתה מלאה בכל שאר האנשים שמתפנים- ראו כל מיני אמהות ואבות שסוחבים את הילדים הקטנים שלהם על הידיים, אנשים שגוררים עגלות סופרמרקט עם כל הציוד שלהם. ורק אנחנו הולכים לנו ביחד, כל אחד עם הילקוט שלו. 

בדרך יש כל מיני עיתונים מתעופפים על הרצפה, התאורה כתמתמה, יש מסוקים באויר. אנחנו מגיעים לשער שממנו יוצאות ההסעות, ועוברים אותו.

אבל אנחנו יודעים שזו רק שאלה של זמן. אפילו אבא שלי אמר את זה - אנחנו הולכים למות. וגם הייתה לי את הידיעה בסוף החלום שאכן מתנו בסוף.

לא יודעת איך. אם נטרפנו בידי זומבים או שפשוט ירינו לעצמנו בראש- מה שיותר הגיוני כי לאבא שלי יש אקדח.

וזהו.

ואז קמתי והרגשתי שאני חייבת לכתוב את החלום הזה.

אני אעלה פירוש עוד מעט.