עם כל הבחורים שרציתי ולא רצו אותי.

It wasn't ment to be.

הייתה סיבה.

למשל- יגאל- לא רק שהוא רוסי (ואמרתי שאני לא יוצאת יותר עם רוסים), הוא גם מעופף כזה. חסר אחריות. ומעשן גראס. והוא לא בשבילי, בקיצור.

מיקי- מסומם. ולא אחראי. ואי אפשר להביא אותו להורים. ולא נראה לי בכלל טיפוס של בנות. נראה סתם בנאדם רע. לא נראה לי שהוא היה אוהב אותי באמת.

אני נותנת עכשיו סקירה של הגברים שרציתי ולא רצו אותי כמובן.

גאיתור- חתיכת שחצן מגעיל. ונמוך. והוא שחצן לכולם, אז כנראה שלהיות חברה שלו זה בטח סיוט.

קיצור, יש עוד כמה.. מה שאני באה להגיד, זה שכל הקשרים שלא נוצרו, כל הבנים ש"ויתרו" עליי- זה הכל לטובה. כי הם כנראה לא שווים אותי.

על עמית אני עדיין לא יכולה להגיד את זה. אני עוד רוצה אותו. ועד שאני לא מקבלת לא מוחלט אני לא מוותרת לגמרי...

מה שכן, כבר כמה חברות רוצות להכיר לי מישהו חדש... ידידים שלהם וכאלה, וגיליתי שפשוט לא בא לי. לא בא לי להכיר עכשיו אף אחד! אני בכלל לא בנאדם של דייטים. 

אפילו יום שישי, יצאתי עם חברה מהעבודה, ופגשתי שני ידידים שלה. אחד נראה בנזונה, ממש עתי בלונדיני, והשני דומה שתי טיפות מים לרועי (החובל שרציתי...). רק המחשבה על להתחיל לנסות להכיר אחד מהם בקטע רומנטי... פשוט לא מתחבר לי. לא בא לי.

בא לי את עמית. ממש. ממש ממש ממש. יהיה כיף לשנינו. באמת.

מעצבן.

אבל אני משתדלת באמת לראות את הכל לטובה... ומה שיהיה יהיה. אני אמשיך לרצות ולקוות. אבל באמת שזה לא בידיי...