בוקר טוב. הרגע קמתי, ואני הולכת לשתף פה עכשיו את החלומות שהיו לי בלילה. יותר מאוחר אני אעדכן גם פירוש.
ככה
החלום הראשון
אני ואייל (אחי הגדול שעליו אני בדרך כלל לא חולמת) מטפסים על הר. עולים גבוה גבוה, וההר הוא כמו גבעה מאוד גבוהה, בצורה של כיפה כזאת. הוא גם יחיד בשטח, מצדדיו תהום (ואני דיי בטוחה שגם נוף של אגם כלשהו- אולי ים המלח?). אנחנו עולים אותו ברגל, וזה קשה בגלל העלייה המאוד חדה. העלייה הייתה בסיבוב כזה, כמו בורג, ומצד אחד יש קיר של סלע, מהצד השני יש כביש צר מאוד שאחריו התהוםם. ואנחנו נצמדנו לסלע, אבל אני כל הזמן פחדתי שבגלל שאין לנו שדה ראייה, אנחנו יכולים להיפגע מאחת המכוניות שירדו בכביש, וירדו מכוניות בכביש הזה.
בסופו של דבר טיפסנו עד הסוף, ואז הטיפוס הפך לעלייה בבניין מאוד גבוה. כאילו כל ההר-גבעה הזה הסתיים במגדל הזה. עלינו לראש המגדל, במדרגות, והגענו לחדר שנשמר לשנינו- החדר העליון. בחדר היה את קצה ההר, ממש סלע בתוך החדר, וזה פחות או יותר הדבר היחיד שהיה בחדר. היה גם חלון ענקי, שהשקיף על כל הנוף שעלינו. אני זוכרת שגם באו אנשים לפעמים לראות את הנוף, או את קצה ההר, והם כולם נראו כאילו הם היו מתים שהחדר הזה יהיה שלהם, שהם יוכלו להשלים את הטיפוס על ההר...
מה שזה אומר שמצד אחד התהום- מצב של שפל בחיים, המקום הכי נמוך שבנאדם יכול להיות בו. אני ואחי הגדול נמצאים במצב שעוד אין לנו כלום- לא מקצוע לא בנזוג, אנחנו שנינו בבית. בחלום אנחנו בעלייה, ואנחנו דיי רחוקים מהתהום- בחרנו להיצמד דווקא לסלע. אנחנו רק צריכים להזהר מכל המכוניות- כנראה הקשיים והמכשולים בדרך- ולהמשיך לעלות. העלייה לא הייתה קלה במיוחד. אחי לומד כבר הרבה זמן, ואני עוד לא התחלתי אבל אני לא במצב רוח הכי טוב כרגע. אני גם עושה הכל לבד. ככה שהמכוניות מייצגות את הקשיים.
בסופו של דבר הגענו, והחדר העליון, עם קצה ההר, היה שמור רק לנו. אולי עוד אנשים תכננו להגיע, אבל אנחנו קיבלנו את המקום. ויכולנו להשקיף על הנוף- כל הדרך שעברנו- ולדעת שזה שלנו בצדק. אנחנו עלינו את זה ברגל, לא עם האוטו.
זה כנראה חלום שבא להרגיע אותי וגם את אייל- שנינו נצליח. לא קל, אבל אנחנו שם. גם איכשהו נראה לי שלי יהיה יותר קל- אני הובלתי את העלייה, וסחבתי אותו.
חלום ביניים
אני לא יודעת איך לקרוא לזה, או איך בידיוק הגעתי לשם, אבל הייתי במיטה שלי בחדר שלי, ואיכשהו הגעתי למצב שאני נמצאת עם ע.א מהכיתה. אני לא רוצה לרשום את השם המלא שלו, אבל בחייאת- W_T_F?! בחיים לא חשבתי עליו בדרך הזאת, בחיים. והוא דווקא נחשב לבחור יפה וחתיך וכל זה, שיחק כדורגל בקבוצת נוער, נראה כנראה טוב-לדעת אחרות. בכל אופן הוא היה לצידי במיטה, שכבנו הפוך- הרגליים איפה שהראש וסתם התחבקנו. אני אפילו זוכרת איך החזה הדיי חלק שלו נראה בחלום. כמה מוזר. הרגשתי גם שהוא ממש אוהב אותי, והיה מוכן לעשות הרבה בשבילי. וזהו, רק דיברנו...
בלינק שפרסמתי בפוסט הקודם שהיה גם על חלומות- כתבה בYNET, כתוב שאינטימיות עם מישהו, גם אם זר, בחלום- מראה צורך של החולם באינטימיות. לא משנה לי מי זה יהיה, אני רוצה להרגיש שוב. וזה נכון וזה משהו שאני יכולה לבטא גם בקול. העניין הוא שלא הבנתי למה אני דווקא עם הבחור ההוא, וזה כנראה לא משנה. אני אמצא סיבה, כמו שלעצמי שבחלום הייתה סיבה להתאהב בבחור ההוא.
חלום שני- סוף העולם
החלום הזה מתחיל גם הוא בבית שלי.
אבא שלי מכריז שיש מתקפה של זומבים, ואין מה לעשות- חייבים לברוח. יש חילוץ בשעה מסויימת במרכז העיר, וכל בנאדם יכול להביא איתו תיק בגודל של ילקוט (או יותר- כל עוד נוח לו לרוץ ככה). ואני זוכרת שישבנו בסלון, וכל אחד מתחיל לארוז ולהיפרד מהבית. אני הלכתי לחדר, לקחתי את הילקוט שלי מהבית ספר- כזה של no fear שחור עם כסף ואני מתחילה למלא אותו- בהתחלה עם תחתונים וכל הבגדים שאני אצטרך, בכל זאת, זה משהו בסיסי. ואני זוכרת שאני מתבלטת מה לקחת וכל זה- ולא בתחושת לחץ זמן דווקא- כי ידעתי שיש לנו עוד זמן עד ה"פינוי". ככה התלבטתי לי והחלפתי בין דברים שלא נראו לי... ואת כל הבגדים שמתי בתא האחורי הגדול. יש תא קדמי בגודל בינוני- בו החלטתי לשים דברים שאני קשורה אליהם מנטלית. שמתי את הבשמים שלי. במחשבה שנייה- הוצאתי אותי מהבגדים שגילגלתי אותם בהם והכנסתי אותם לקופסאות המקוריות שלהם- שישמרו עליהם יותר טוב מלהשבר. הבשמים שלי (2) חשובים לי. כאילו הריח שלי זה החתימה שלי. הרבה אנשים מזהים אותי לפי הבושם שלי וזה חשוב לי.
המשכתי לעבור על החפצים שיש לי בחדר וחשבתי טוב טוב מה אני חייבת איתי.פתחתי את המגירה האמצעית בשידה שליד המיטה, שפעם היו בה כל מיני חפצים והיום יש בה חזיות וגרביים- ושוב היו בה חפצים 
. הוצאתי משם חפיסת שוקולד מריר שעל האריזה מרוחה הדוגמנית אלה משקאוצן, כמו בתמונה שעשיתי לה, כשציירתי אותה בפוטושופ. שמתי בתיק- חשבתי- סוף העולם- אני יכולה לאכול מה שבא לי!
סיימתי לארוז. יצאתי לסלון. במשך כל החלום האור היה מעומעם כזה והאווירה הייתה מדכאת. בדרך כלל בחלומות האפוקליפטיים שלי כל המשפחה נהרגת ישר חוץ ממני ומארז- בדרך כלל אנחנו בורחים יחד ומתים יחד. הפעם היינו כל המשפחה ביחד.
יצאנו לדרך- להסעות. הלכנו למרכז עיר לא מוכרת. הדרך הייתה מלאה בכל שאר האנשים שמתפנים- ראו כל מיני אמהות ואבות שסוחבים את הילדים הקטנים שלהם על הידיים, אנשים שגוררים עגלות סופרמרקט עם כל הציוד שלהם. ורק אנחנו הולכים לנו ביחד, כל אחד עם הילקוט שלו.
בדרך יש כל מיני עיתונים מתעופפים על הרצפה, התאורה כתמתמה, יש מסוקים באויר. אנחנו מגיעים לשער שממנו יוצאות ההסעות, ועוברים אותו.
אבל אנחנו יודעים שזו רק שאלה של זמן. אפילו אבא שלי אמר את זה - אנחנו הולכים למות. וגם הייתה לי את הידיעה בסוף החלום שאכן מתנו בסוף.
לא יודעת איך. אם נטרפנו בידי זומבים או שפשוט ירינו לעצמנו בראש- מה שיותר הגיוני כי לאבא שלי יש אקדח.
סוף העולם מסמל שינוי. שינוי קולוסאלי. הפעם כל המשפחה שלי תעבור שינוי. מוות בחלום מצביע על שני דברים- שינוי כמובן- מוות של האני הקודם והתחדשות (כמו בטארוט). דבר שני שזה אומר- המת בחלום יזכה לשנים טובות וארוכות. משמע אני והמשפחה שלי נחייה ביחד עוד הרבההה שנים ביחד ובעזרת השם נזדקן ביחד ונמות פחות או יותר באותו הזמן ככה שרוב החיים נהיה ביחד. אידאלי, לא?
התיק שארזתי, זה מה שאני מעניין.
את התא הגדול- מה שתופס כנראה הכי הרבה חשיבות- מילאתי בדברים הבסיסיים. אפשר להמשיל תחתונים ובגדים לדברים הבסיסיים שיש איתי- האישיות שלי, הרצונות שלי, החוכמה וכו' וכו'. דברים שהם איתי ולא משנה מה ואני לא אוכל להפריד אותם ממני.
בתא המשני- דברים שאני כנראה אשרוד גם בלעדיהם. ובכל זאת- לא הסכמתי לוותר עליהם. הבשמים שלי, שאני טוענת שהם מעין "חתימה" שלי- וזה נכון אגב- לא הסכמתי לוותר עליהם. כנראה שיהיו בחירות ודעות שאני אקח איתי גם למסע שלי למרכז (הלימודים שאני מתכננת זה ברחובות ואני הולכת לחיות שם לבדי). ה"חתימות" האלה- זה משהו שאני לא אוותר עליו. זאת אומרת שאני לא אסכים לגמרי לוותר על מה ש"דיי" חשוב לי. כנראה.
מה שהכי מעניין- שהוצאתי חבילת שוקולד מריר מהמגירה, שעל העטיפה הופיעה אלה משקאוצן, ושמתי בתיק. בואו אני אגלה לכם מה זה מסמל.
הפרעת אכילה
התפרצה אצלי הכי קשה לאחר שצפיתי בדוגמניות 3, ומאז אלה משקאוצן הפכה למודל שלי. היא וסקרלט ג'והנסון (מצחיק) הן הנשים היפות ביותר בעולם, לדעתי. אבל את אלה אני אוהבת יותר. שוקולד מריר- לא משנה איזה מאכל,ובמקרה זה זהו מאכל משמין- אני אקח איתי. יש לי יחס מוזר לאוכל. אני אומרת כאילו- למה לא, זה סוף העולם. זה קצת מדאיג. אני הייתי מעדיפה להשאיר את זה מאחוריי.
אבל אולי זה בעצם אומר שאני לוקחת איתי את המודעות. לא את המחלה. אחרי הכל, אני הולכת ללמוד מדעי התזונה
גם שוקולד מריר- זה לא איזה מאכל שאני משתגעת עליו... וזה גם היה מתוך ידיעה שלא יהיה לי הרבה אוכל במסע שלנו אל המוות... רציתי רק משהו קטן לשיפור המצב רוח.
בכל אופן, זה כנראה ילווה אותי גם שם... אני אצטרך גם עם זה להתמודד...
חבל, רציתי סיום אופטימי...
וזהו.
ואז קמתי והרגשתי שאני חייבת לכתוב את החלום הזה.
אני אעלה פירוש עוד מעט. - הנה הוא לפניכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
O2R7L5Y