 כינוי:
O2R7L5Y בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
האם רק אני רואה שאנחנו בדרך למחלחמת עצמאות שנייה???
שמעו, הבלוג הזה לא פוליטי, אבל אחרי אתמול אני מרגישה שאני חייבת לבטא משהו, שיושב אצלי כבר דיי הרבה זמן.
אני מדברת על מהדורת החדשות אתמול, שבה הראו את הפרק בMTV שבו מנחה של הערוץ (ערוץ אמנם בריטי- האמירות האיסלמים של בריטניה) פורץ למכוניות בשטח ישראל, יחד עם פלסטיני "מסכן" מהשטחים. הוא כמובן עושה את זה בשביל חלפים (חח אלא מה!?) אבל הסיבה עוד יותר מפתיעה, או במקרה שלי- מרגיזה. זה בגלל שישראל האכזרית אוסרת ייבוא של חלפי מכוניות מרוץ לשטחים.
אקסקיוז מי..?? למה הממשלה שלנו מתירה ייבוא כזה לישראל? כאילו שהמרוצים בארץ חוקיים..
אבל כל זה לא רלוונטי. מה שיותר מתמיהה אותי, הוא איך ייתכן שפלסטיני "מסכן", שכל חייו חי בעוני וברעב, שאין לו אפילו חשמל בבית, או מים, או סיוע כלכלי ממדינת ישראל, מסוגל להיות מוטרד דווקא מכך שלא מתאפשרת לו נהיגה ספורטיבית.
על מי אתם מנסים לעבוד? זה רק מראה כמה העולם צבוע. כמה השנאה מעוורת אותם.
בגלל זה אגב, אהדתי את גרמניה בגלוי המונדיאל. הידידה היחידה בערך של ישראל שנשארה בעולם. כל השאר שונאים אותנו שנאת מוות, האנטישמיות זה כבר לא של הרייך הגרמני בלבד. האיסלם מצליח לעוור את העולם, והשקרנים המוסלמים מצליחים להסית מדינות שלמות, ארגונים שלמים, וציבור עצום נגדנו.
כל זה הביא אותי למחשבה היום. למה בעצם יש לנו זכות פה?
ניתן להתחיל בטיעון שלמעשה גם לערבים אין זכות פה, כי, תכלס איפה תמצאו בארץ בחפירות מטבעות של מדינה פלסטינית שהייתה פה? לעומת זאת תמצאו המון שרידים עבריים עתיקים בארץ. אבל זה לא כל כך רלוונטי לדעתי.
עוד ניתן להמשיך לומר- למה דווקא פה? למה לא אוגנדה?
ככה. שימו לב שכל ההיסטוריה היהודית מלאה בסיפורים על איך העם שלנו היה תלוש, אחרי חורבן בית שני. העם היהודי נדד בגולה במשך אלפי שנים, תלוש, בלי קשר "דם" לאדמה שבו שהה. ועוד יותר חשוב מכך, כל כמה זמן, כשהיהודים היו הכי פגיעים במדינות הנכר, קם איזשהו צורר, וניסה להשמיד אותנו.
אפשר למנות את המן וכו' וכו', אבל למעשה האנטישמיות תמיד הרימה ראש. תמיד רצחו יהודים. סילבסטר, anyone?
זה לא שבאמת יש לנו מקום בתור אומה בקרב עם אחר.
השיר כמובן היה בגרמניה הנאצית. רצח העם השיטתי כמעט והצליח. לבסוף סיימנו כאן.
אז עוד פעם- למה דווקא כאן?
למה לא? איזה עוד מקום יש לנו? כל פיסת אדמה אחרת כבר שייכת לעם אחר. הרצועה הקטנה שלנו במזרח התיכון לא הייתה חשובה למישהו. סתם קולוניה בריטית, כמו קולוניות אחרות. דריסת הרגל של הבריטים בישראל, "פלסטין", או איך שלא קראו לזה, הייתה משיקולים פוליטיים בלבד של שליטה בזירה המזרח-תיכונית.
עובדה, יש את הצהרת בלפור.
סופו של דבר, אנחנו ירשנו את המדינה הזאת. המנדט הבריטי סיים את תוקפו בחבל הארץ שלנו, ואנחנו לקחנו אותה.
זה שהעם הערבי היה טיפש כדי לוותר על ההסכם שהיה נותן לו 60% מהמדינה- בעיה שלהם! לא אשמתי שהם מזיינים עזים והולד יוצא עם מוח מעוות.
אגב, תסלחו לי אם אני טועה מעט בפרטים לגבי האחוזים- בכל זאת עברו כמה שנים מאז הבגרות בהיסטוריה.
בכל אופן, אנחנו נלחמנו על המדינה שלנו, נהרגנו בשבילה, ואנחנו לא כאן, פתאום, יש מאין.
העם היהודי השתרש כבר במדינת ישראל. אנחנו פה כדי להישאר. זה לא שפתאום הגענו וכבשנו שטחים ואנחנו לא שייכים. יש לנו היסטוריה פה.
הערבים ראו כי טוב- ואללה יש פוטנציאל למקום- שלנו! לרגע לא חשבו להקים פה מדינה לולא היהודים היו מגיעים לפה. הרצון שלהם במדינה שלנו נובע משנאה בעיקר אם לא לחלוטין. שכמובן נשלטת ע"י ההסתה האילסמית הקיצונית.
לאן נלך?
אפשר להתחיל שוב את הטיעון של "ליהודים אין שום מקום אחר לערבים יש מלא מדינות", שלא כל כך שגוי אגב, אבל ברמת התכלס- אף מדינה איסלמית לא רוצה את הפלסטינים.
למה שלבנון או סוריה לא יארחו את הפלסטינים המסכנים ויעניקו להם מקלט מדיני מפני האויב הציוני הכובש?
למה?
כי הם צריכים את הפלסטינים בגדה. ככה יש להם (כלומר לאחמדינג'ד ששולט בסוריה ששולטת בלבנון- ביתו של אוהבינו נסראללה) גרורת טרור בתוך ישראל עצמה. למה שהם יוותרו על זה? הם צריכים את הבכיינים האלה שם. ככה זה גם מוציא את ישראל רע בעיניי העולם, וגם יש להם את היכולת לממן טרור מהצד המזח-דרומי שלנו. ייפי!
לאט לאט אם תשימו לב, ישראל מאבדת את הלגיטימציה שלה בעולם, וזה כבר לא מצחיק, וזה כבר מזמן לא משהו שאפשר להעביר ליד האוזן ולהגיד שהכל יהיה בסדר. זה אמיתי.
אני מרגישה שאנחנו אשכרה נמצאים בפני מלחמת עצמאות שנייה. אבל היא תהיה קשה הרבה יותר. החזית לא תהיה רק בזירת הקרב, אלא בעיקר בזירה הפוליטית וההסברתית. פה אנחנו גרועים, פה אנחנו באופן תמידי נכשלים.
המשט, לדוגמא. בתור מישהי "מבפנים"- אשכרה הייתי בחמל בבור של חיל הים כשזה קרה- מה לעזאזל חשב צ'ייני כשהוא שלח את החיילים הגיבורים שלנו עם כ-ד-ו-ר-י צ-ב-ע?!?!?!?!
מה, כאילו, הוא חשב שזה מצחיק? הוא באמת חשב שאז כל העולם יראה "או! הם רצו רק להפחיד אותם עם כדורי צבע! אויש נו איזה חמודים הישראלים האלה!" כאילו, מה היה נראה לו?!?!?
העולם כבר הרבההה מעבר לזה. זה כבר לא מצחיק. דעת העולם מוסתת בצורה שזה כבר לא משעשע. כולם יודעים שהיו פעילי טרור על המרמרה, והרוב תומך בהם לחלוטין. זה כאילו- למה שלא יהיו פעילי טרור? למה שלא יממנו טרור פלסטיני, הרי מגיע לנתינים הנצורים האלה להילחם על זכותם להשיב לעצמם את המדינה שנגנבה מהם באלימות ופשע!
ולא להאמין עד כמה שהאמונה הזאת רווחת בקרב הנכר....
אז עכשיו אנחנו צריכים לוותר על המדינה שלנו? לנסות את מזלנו בגולה שוב? how bout that?
ולידיעתכם,
בלי היהודים העולם לא היה מתפתח אפילו מאית ממה שהוא היום.
10% מזוכי פרס נובל הם יהודים, חלק ניכר מהם ישראלים, ותחשבו כמה זה הרבה בהתחשב ביחס של היהודים באוכלוסיית העולם. כמה מוסלמים זוכי פרס נובל יש?
בערך 8. אי פעם ז"א.
רק תחשבו כמה מהדברים שיש לנו היום הם המצאות של חוקרים בטכניון היהודי... ואין לי כוח להתחיל לפרט.
הכי מרגיז אותי כשאומרים שאנחנו מבצעים פשעי מלחמה. זה מרתיח לי את הדם!
אתם יודעים מה זה פשעי מלחמה? אתם יודעים מה זה צ'צ'ניה? מה זה אפריקה?
באפריקה במלחמות שבטים, בתימן, בקונגו, לוקחים ילדים בני 10 מההורים ונותנים להם שתי בררות- עורפים לך את הראש או שאתה מצטרך אלינו בתור חייל. ואז הילד-נער הזה מסתובב עם מצ'טה או רובה, נכנס לכפרים, יחד עם הצבא שלו הם הורגים ושורפים את כל הכפר, על הגברים, הילדים הנשים והזקנים. את הילדות והנשים הם אונסים ואז רוצחים, ואז שורפים את מה שנשאר עד היסוד. זה פשעי מלחמה. מתי בידיוק אנחנו עשינו את זה?
אנחנו אפילו פאקינג חיסולים לא יכולים לבצע יותר!
בזמן מלחמה!!!! אנחנו מודיעים מראש איפה אנחנו הולכים להפציץ? נו באמת! אנחנו אשכרה מפזרים פלאיירים שמתריעים להם! כאילו, בוא נצא לקרב שאנחנו מראש רוצים להפסיד בו? זה פשוט מרתיח את הדם.
איזה מצור יש בידיוק בעזה? זה שהם טיפשים מספיק בשביל לבחור במנהיגים הקיצוניים שלהם שמבזבזים את כספי הרשות על טרור זה לא אשמת ישראל. וכשיש חוסר את מי נאשים? כמובן- הכובש ציוני.
זה מעצבן. זה כואב. זה כואב כל כך שבא לי לבכות.
אנחנו הצבא הכי הומני בעולם. בגלל זה יש לנו את המודיעין הכי טוב בעולם. אבל באמת שאנחנו מוכנים לסכן חיים של אזרחים וחיילים ישראלים בשביל לא לפגוע בחפים בצד השני. ואנחנו פשוט פראיירים שאנחנו פועלים ככה.
דיברתי עם אחי לפני כמה ימים, שהוא חזר מהמילואים. הוא סיפר לי שהגדוד שהוא עושה בו מילואים היה שייך פעם לשריון. הגיע איזה אל"מ בדימוס לעשות להם איזה מור"ק על מלחמת יום כיפור. הוא סיפר הרבה סיפורים, אבל מה שרלוונטי לפה זה הקטע שבו הוא הוציא את גופו מהצריח, עלה על התותח וקיבל את הפקודה פשוט להסתובב על הציר ולירות באויב שמסביב. לירות על מנת להרוג. להרוג על מנת לשרוד, להישאר בחיים.
וכמה חבל שהיום זה לא קורה. היום בחיים לא יתנו פקודה פשוט לירות באויב. זה עצוב.
ואם דבר כזה קורה- את החיילים יעמידו לדין על ביצוע פשעי מלחמה.
מה פתאום להרוג? בוא נעצור את הפושעים (והם באמת פושעי מלחמה- טרוריסטים), שיהיו אצלנו בכלא. שהפלסטינים יוכלו להתבכיין עוד קצת, ובעיקר כדי שיהיה לחמאסניקים טריגר לחטוף עוד חיילים.
נושא גלעד שליט לא יעלה פה כי זאת חפירה בעד עצמה.
בכל אופן, נמאס לי כבר שמציגים אותנו ככובש אכזר. כואב לי לראות לאן המדינה הזאת הולכת. כואב לי כל כך שכבר אין לנו זכות קיום.
הגיע הזמן שאנשים יפקחו עיניים ויראו מה הולך סביבם.
בעיקר השמאלנים שבנינו, אבל לא רק.
ועוד מילה אחרונה- ניתן להבין שאני ימנית בדעותיי הפוליטיות מהפוסט הזה, אבל לא רק. אני גם חושבת שהמתנחלים שלנו עושים עבודת קודש, ואני מרגישה שבאמת, הם הציונים האחרונים שנשארו במדינה הזאת.
כל הכבוד להם.
| |
חלום שחוזר על עצמו...
שוב חלמתי על צוללות. האמתי שרשמתי כבר פוסט שלם וגמור, ובבת אחת, שטות קטנה שעשיתי על המקלדת בטעות- והכל נחמק. ממש התבאסתי, אבל בא לי לעדכן על זה אז אני אנסה מחדש.
.
כמו שאמרתי, שוב היה לי חלום על צוללות. היו לי כבר כמה חלומות כאלה, בערך מיליון, וחשבתי שזה יעבור ברגע שאני אשתחרר, אבל מסתבר שלא...
.
בכל אופן, בחלום הזה הסתובבתי בב"ח, ברציף, וזה היה שעה כזו של לפני זריחה. 4-5 בבוקר... עוד היה חשוך, לילה, אבל מעט יותר בהיר...
ואני התהלכתי לי על הרציף, והיו איתי עוד אנשים. חלק מהצבא, חלק מהמשפחה, וחלק סתם אנשים שלא קשורים. הייתי ברציף של הצוללות ופתאום אני רואה ארמיה קטנה (או בעצם גדולה?) של 7-8 צוללות מוזרות כאלה, ליד הצוללות שלנו, עוגנות אחת אחרי השנייה. הן נראו מוזר כזה, עם חרטום מחודד, כמו הצוללות הגרמניות האלה, והיה להן סיפון. הבנתי שהן היו שייכות לרומניה, או לטביה או מדינה בלטית אחרת. נגיד רומניות.
.
לא הבנתי כל כך למה הן הגיעו לחיפה ולמה הן עוגנות אצלנו. חשבתי- מילא לעשות איתנו תרגיל, אבל למה כל כך הרבה כלים???
.
וכך אני הולכת לי על הרציף ופתאום, אני רואה כמו בסרט (ככה זה אצלי בחלומות), את אחת הצוללות הזרות מתחמשת, אני ממש רואה אותה מחמשת את הטורפדו בתוך המים, ואז המבט חוזר לעיניים שלי על הרציף- אני רואה שהיא יורה טורפדו לצוללת זרה אחרת (הן כולן נראו זהות), שעגנה כמה מקומות אחריה (היו ביניהן עוד כלים) ופוגעת בה בידיוק.
.
ואז ראיתי שהצוללת הפגועה מתחוררת ומתחילה להתמלא מים, ומשפריצה כזה סילונים של מים, ואז היא פשוט טבעה ושקעה. לא כל כך הבנתי למה זה קרה, אבל אז נודע לי שזה היה חלק מתרגיל של הרומנים (?) לראות אם הטורפדו שלהם עובד כמו שצריך ויכול לפגוע בדיוק במטרה ולהטביע כלי שייט אחר. אבל אז אני זוכרת שחשבתי שאם הם כן יכולים- אז הם יכולים לעשות לנו הרבה נזק פה.. בכל אופן,
.
החלום המשיך.
.
בהמשך המסלול שלי על הרציף, כבר הנץ הבוקר, ואז הגעתי שוב למקום שעגנו בו הצוללות שלנו. היו שם דיי הרבה אנשים, כל מיני, שוב. זה היה נראה כמו מין טיול משפחות שכזה.
.
אחת ה"אטרקציות" הייתה אשכרה להיכנס לאחת הצוללות שלנו וסתם לשבת בפנים. מדליק.
אז נכנסתי, והתיישבתי שם עם המשפחה שלי. אני זוכרת בוודאות את אבא שלי ואת אמא שלי. זה כנראה באמת היה טיול משפחות.
הדבר המיוחד היה, שהצוללת הייתה שקועה לגמרי בתוך המים. והדבר העוד יותר מוזר היה שהיא הייתה גם מלאה במים. הם שמו מערכת מיוחדת כזאת שהופכת את המים לנשימים- כלומר אפשר לנשום בתוך המים. משהו סטייל עולם המים...
נכנסתי פנימה ונשמתי בכיף. ואז התחלתי להסתכל סביבי.. הצוללת הייתה דיי גדולה מבפנים, באופן מפתיע. היה ממש הרבה מקום לכל האנשים שסתם נכנסו לשבת שם ולראות איך זה צוללת מבפנים חח 
.
ראיתי שכולם הביאו תיקים כאלה כמו ילקוטים. גם לי היה אחד. ואז אני זוכרת מחשבה מטרידה שהתגנבה למוחי.. מה קורה לכל הדברים שנמצאיםבתוך התיקים? הרי, אומנם אני מוגנת מהמים- יכולה לנשום בתוכם- אבל כל הדברים בתוך התיק בטח נרטבים! ואיכשהו הבנתי שגם הדברים בתוך התיקים מוגנים, אבל זה המשיך להטריד אותי. דאגתי לאייפון 4 שלי.
כלומר, הישן שלי כבר טבע פעם במים, יותר נכון באסלה בקרייה, אבל אחרי שניערתי אותו קצת וייבשתי אותו- הוא שב לפעול כחדש!
ואני כל הזמן חושבת מה יעשו המים לאייפון 4 שלי.. מה יעשה המלח? וכל הסחלה של המי-ב"ח?
ואני מתחילה לחשוב... יש עוד כמה חפצים בתיק שמקיפים את הפלאפון שלי ויכולים להגן עליו קצת... והוא עצמו נמצא בתוך נרתיק משלו... אבל עדיין, לא יכולתי לסבול את המחשבה שאפילו קצת לחות מזיקה תכנס אליו. פשוט יצאתי החוצה מרוב חשש לחיי האייפון היקר שלי.
.
ובחוץ ראיתי שהוא עובד כרגיל ברוך השם, אבל עם הכפתור של הלוק-סקרין הייתה מין אצה מוזרה כזאת... WHATEVER 
.
.
החלום השני שהיה לי הלילה, והוא דיי מרגיש כמו המשך לראשון (נטו בגלל ההרגשה, המיקום וכל השאר לא כל כך נראים כמו המשך)-
.
הייתי בסלון, אמא שלי ישבה בראש השולחן בפינת אוכל. אני עמדתי מאחוריה, עם המחליק שיער, ומשום מה החלקתי לה את השיער. למה? אני לא יודעת. יש לה שיער גלי-מתולתל חמוד שהיא מטפחת והיא אף פעם לא עושה פנים/החלקות. בכל אופן זה מה שעשיתי.
ואז ראיתי שכל קבוצת שיער שהחלקתי- היא פשוט עשתה ממנה צמה! ואז התחוור לי שהיו לה צמות בכל הראש! אבל אני עמלתי קשה להחליק לה את כל השיער ובסוף היא עושה צמות?! זה ייאש אותי קצת...
שאלתי אותה למה היא עושה את זה והיא אמרה לי שזה בכלל שגם ככה זה לא יחזיק מעמד ואני לא אספיק לעשות לה את כל השיער עד שנצטרך לצאת, והיא בכל זאת רוצה משהו מיוחד בשיער, אז היא החליטה ללכת על צמות בכל הראש. כמה מוזר! והכי מוזר שאני ממשיכה להחליק לה קבוצה אחרי קבוצה של שיער, שכל אחת מהן היא לוקחת ועושה ממנה צמה. WEIRD.
.
.
זו לא הפעם הראשונה שאני חרדה לשלומו של האייפון שלי בחלומות.... לפני איזה שבוע וחצי לערך, חלמתי שאני פשוט נופלת כולי לתוך הים. בלב ים, ים עמוק, ואני נרטבת כולי. ועוזרים לי לצאת מהמים למזח, ואני רק חושבת- אבל מה עם הפלאפון שלי?!??!
.
זה לא אומר שאני מוזרה, נכון? רק שאני ממש ממש אוהבת את האייפון שלי....
.
.
לעניין אחר:
.
יכול להיות שיש לי דייט עם ודים החתיך ביום רביעי? הוא התקשר אליי אז, בשבוע שהחלטתי שאני עם ע' ויהי מה, והאמתי שבכוונה לא חזרתי אליו. ידעתי שזה יכול ללכת לכיוון קצת אממ.. לא מתאים עבור מישהי שהחליטה שהיא בקשר ולא רוצה לפזול לצדדים. אבל משסיימתי את הדבר המפגר הזה עם ע', חשבתי...
.
תראו, זאת סכנת נפשות לעשות סקס איתו. הבחור חזר מאפריקה, וזה מסוכן... אני לא מאמינה שהוא התנזר לגמרי... וגם אם הוא הקפיד על קונדום... אבל שווה לראות מה יכול לצאת מזה. אני לא רוצה לכתוב כאן יותר מדיי, ואני לא רוצה לפתח ציפיות, וממש אבל ממש נמאס לי כבר להתאכזב.
.
אני רוצה אהבה. אני יכולה לכתוב עד מחר כמה אני חרמנית וכמה בא לי סקס וזה הכל טוב ונכון. אני הכי רוצה אהבה. לאהוב באמת, למצוא את הבנאדם שאני אוכל לפתוח לו את הלב שלי. זה מה שאני רוצה. כמובן לקבל גם בחזרה כו' וכו'... לא אהבה חד צדדית שוב, כמובן. אבל אני רוצה גם לאהוב! היי! ע' פתח את הלב שלו אליי, אבל אני לא פתחתי לו את שלי! אני כן רוצה לאהוב! אני כן רוצה להרגיש! גם לי מגיע!
.
.
ע' בכלל היה מגעיל. אני מוצאת את עצמי הולכת בבית ומתחילה להתעצבן עליו.
מי משתין ליד הבחורה שהוא יוצא איתה, יומיים עם דלת פתוחה?!?!?! מה נסגר איתו?
והצוואר שלו היה כמה מחוצ'קן ודוחה.. בא לי להקיא לפעמים שאני חושבת על זה.
ואם הוא רק, אבל רק היה מחכה והיינו אולי עושים סקס כמו שצריך.. הרי ההיסוס שלי ניכר גם בו...
עלק. "אני אחכה לך". עלק! הוא יחכה לי 
הבחור הודה שאני היחידה שהוא היה איתה. אז אתה תחכה לי?!?! מצחיק. באמת שמצחיק אותי לחשוב שהוא חשב שאני בתולה. או שאני מחכה ל"אחד". ממש ממש ממש אבל מצחיק אותי. איזה תיכוניסט!
.
ועוד יותר- איזה טפשונת אני! למה באמת חשבתי שזה יילך?
כאילו, עוד במועדון. אנחנו לא מכירים אין לי מושג מי אתה. מה אתה נוגע בי ככה? מחבק אותי ככה?? תן לי לרקוד בשקט! זה בסדר שאתה רוצה לרקוד איתי, אבל למה לכפות את עצמך ככה?? ועוד שאתה 1.90 ענק כזה עם ידיים מגושמות כאלה ואתה לא יודע לא לחבק ולא לרקוד. וואאא איזה עצבים אני חוטפת עליו כל פעם שאני נזכרת.
.
גועל גועל, קיצור. אני כבר לא יודעת....
מצד אחד אני לא רוצה להיות סנובית ולברור כל אחד על ההתחלה. אני רוצה כן לתת צ'אנסים (בגבול הסביר כמובן) כדי שאני לא אצא כמי שפוסלת ישר על ההתחלה. אבל אני כל פעם נכווית. באד לאק איי גס.
.
אני באמת לא רוצה לפתח ציפיות לגבי ודים החתיך. אני אשתדל לא לחשוב על זה יותר מדיי. אני אעדכן פה אחרי שאני אדע מה קורה.
הלוואי שיקרה.... הוא אמר שהוא ידבר איתי, וזה כנראה יהיה יום רביעי בערב... הלוואי.
.
נקווה לטוב.
.
יום טוב
| |
אז זהו. זה גמור.
סיימתי עם ע'. אתמול.
נסעתי לבסיס, כדי להיפרד מאנשי המשרד, וגם אורי בא להגיד שלום, ובמקרה, ממש במקרה ראיתי אותו ליד המשרד כשבאתי.
והוא נראה כזה צעירררר גאד. עם המדי א' האלה בלי דרגות אפילו. טוב תכל'ס זה בגלל שהוא עוד לא שם אותן. יהיה לו סמל בקרוב וגם שרוך הדרכה. שיהיה בשעה טובה.
הוא נראה דיי מבואס כשדיברנו. גם ייבשתי אותו קצת, לא בכוונה, עד שישבנו באמת לדבר. כי הוא בא למשרד וכל זה...
היה לי קשה להסביר לו מה הבעיה. הוא גם לא הבין. תכל'ס באמת היה שינוי קיצוני אצלי. לפחות מבחוץ כי מבפנים התהליך היה דיי אחיד. יש פשוט את הנקודה הזאת בכל מערכת יחסים, בהתחלה, של "השאלה" המרכזית. לאן זה הולך. ואצלי זה היה קו אחיד שבאיזשהו שלב המשיך בטבעיות למטה. פשוט לא הראיתי את זה מבחוץ. השיא היה כשיצאנו לסרט. במהלך הערב כבר ידעתי שזה הולך להסתיים בקרוב, ולמחרת כבר הייתי סגורה על זה. כבר הרגשתי אפילו שאני משוחררת ממנו.
היה לי קשה קיצר להסביר לו what went wrong. הוא התקשה להבין.
ואז התגלה לי גם שאני היחידה שהוא היה איתה. נו באמת..
אז אם הוא תוהה מה הבעיה...
לא נורא. הוא יתגבר על זה. אני בטוחה.
(ושאת את הטעויות שלו יעשה עם מישהי אחרת!!)
זה היה בנושא ע' ועכשיו אפשר לומר את זה- מחר זאת הפעם האחרונה שאני אצא מהבית חיילת.
אני נוסעת מחר לראשון, אעביר את הערב עם נשמתי (זה מאוד ירגיע אותי וגם חנצ'ו תהיה אז בכלל), נשמע קצת טיפים על איך כדאי לי לדבר עם האפסנאים ומשק"י המילואים וכן הלאה.. או כך אני מקווה שיהיה בכל אופן. בחיים האלה למדתי שאי אפשר באמת לתכנן שום דבר מראש.
ואז בחמישי אני אסע מהבית שלו לקרייה, אסיים טופס טיולים, אקבל צו שחרור, אסע לתל השומר (בעסה!!! זהירות ריח זיעת חרדים חריף!) ו
אשתחרר.
וויש מי לאק גאיז!
| |
יותר מדיי כותרות יכולות להתאים היום...
1) מהיום אני מתחילה לדאוג לגוף שלי.
זהו סיימנו עם הדיאטות, ההרעבות, היחס הרע שנתתי לגוף. גמרנו. מהגיוס אני רק מנסה לחסוך מעצמי, והגוף לא טיפש. לא הצלחתי להרזות את מה שהשמנתי בגיוס. 10 קילו שנשארו. אני שוקלת 55-56 וזה לא זז יותר. וזהו. וככל שאני מאמצת את הגוף ב5-6 אימונים קשים בשבוע, מגבילה את עצמי למקסימום 1000 קלוריות ביום ומנסה לחזור לאנורקסיה - אני רק נשברת יותר ואוגרת יותר ועושה יותר ויותר נזק לגוף שלי. וחבל. כי הוא מעוצב יפה, יש פשוט המון שומן שמכסה.
מהיום אני לא אמנע מהגוף שלי אוכל אם אני רעבה. לא אמנע ממנו יותר פחממות ולחם ופסטה ושומנים. ואם בא לי גלידה, עוגה, בירה, או פאקינג קצת שמן זית בסלט- אני לא אעצור את עצמי.
הסוף לתחליפים- גלונים של דיאט קולה/נסטי/פנטה/ מסטיקים/ סוכריות דיאט, דיאט דיאט דיאט דייייי חלאס.
רק אוכל אמיתי.
והשינוי המשמעותי הראשון יהיה- לרדת ל3-4 אימונים בשבוע. והשבוע אולי בכלל לא? הייתי אתמול... אולי חמישי ושישי... נראה.
2) כל הציוד כבר בתוך הקיטבג.
היום נסעתי לקרייה להתחיל טופס טיולים. הרגשתי ממש רע בגלל זה בבוקר. פשוט לא רציתי לסוע למקום המסריח הזה. לא רציתי לראות אף אחד מהאנשים, ובטח ובטח שלא את המפקד המזדיין שלי. כלומר- השמן מאוד שלי. להזדיין בשבילו זה נראה לי קצת בעייה, בהתחשב בגודל- של הגוף- צריך להיות ממש חזק כדי להרים את כל הבטן הזאת ולמצוא את ה- זה מביא אותי לעוד דבר עם גודל בעייתי אצלו. הרי רק חרא עם זין קטן יכול להיות כזה בן זונה.
ב-ק-י-צ-ו-ר, כל הדברים כבר בתוך הקיטבג. זה היה כל כך מיותר לסוע היום, סעומו. מחר גם ככה אני צריכה להיות שם שוב. בשביל השתייה וכל זה. איזה בולשיט בחיי. כל הצבא הזה. פשוט זיון שכל אחד גדול.
3) אני אשכרה במחשבות על לחתוך.
וזה ממש לא בסדר מצידי.כי נראה לי שהוא אוהב אותי. אבל לא יודעת. הוא ממש י-ל-ד. ואתמול גם הוציאו אותו/ הוא הוציא את עצמו מהקורס. וזה גורם לי לחשוב- אולי הבנאדם קוויטר? אבל הוא לא קוויטר, כי גם בפעם הראשונה שהוא התחיל את הקורס, ואחרי השלב הבסיסי הוציאו אותו לשהיות- הוא ניסה להתנדב שוב. אבל הוא שוב לא הצליח לעבור לשלב המתקדם. ז"א - אולי הוא . הוא מה? לא מתאים לחובלים? אז מה, זה פוסל אותו? - אני מדברת שטויות.
אבל באמת שהקטע שאני הכי חוששת ממנו (חוץ מלאבד את הפאסון של חבר קצין- פחח), זה שהוא יהיה הרבה בבית. הוא עבר שליש מהשירות שלו. מה יכולים לשים אותו עכשיו? אם הוא יהיה חפ"ש ויעשה יומיות אני אמות. הלוואי שיהיה מפקד. שייצא לקמ"ב ויפקד על קורס. זה יעשה ממנו בנאדם, יבגר אותו קצת, ייתן לו קצת יותר בטחון ואחריות. הלוואי שהוא ייצא לקמ"ב. אמן.
אבל אם זה יישאר ככה, ו, רחמנא ליצלן, אני אצטרך לראות אותו כמה פעמים בשבוע- אני לא אעמוד בזה. אני אחתוך. באמת.
או שאני אמשוך את זה עד שאני אעבור למרכז. אבל רציני... אני מתחילה לסגת קצת אחורה.
אני מקווה שאני לא עושה טעות. בהתחלה אני תמיד מבליגה קצת על קטעים שלא כל כך מוצאים חן בעיניי. מחכה קצת במקום לחתוך. עם אלי זה השתלם בהחלט, השאלה מה יהיה עם ע'...
| |
ו... ערבנו את מבחן המשפחה בהצלחה!!
ישנתי אצלו בסופ"ש. שעה! שעה ורבע האמתי עד שהגעתי אליו (עם הGPS- מסתבר שמחשבים לא מבינים מה זה 'סגור לחרדים בלבד' אממ סליחה 'סגור בשבתות וחגים'). כוסעומו.
לא נורא, אני מאמינה שזה סימן טוב. גם לאלי לקח שנה להגיע, בפעם הראשונה שניסיתי להגיע אליו, והוא גם בפאקינג עיר שלי!, ואז היינו יחד 7 חודשים.
וגם לע' עצמו לקח הרבה זמן יחסית להגיע אליי בפעם הראשונה. חחחחח.
אז בקטנהה..
ואז הגעתי אליו, ופגשתי את כולם, הפעם גם את אבא שלו, והם מקסימים! איזה כיף! אכלנו ערב ביחד והיה ממש נחמד.
אחר כך היינו קצת בחדר, יצאנו, היו כמה הרפתקאות בדרך, חזרנו הבייתה, ונשארתי לישון 
היה מדהים..
לא הלכנו all the way, though
We tried, but I was too scared (pregnancy not first-time enxiety lol) so we stopped. However even the smallest step brought us intimacy and that was a bless. The whole evening and morning afterwards was amazing, flowing easily, fun. I can't wait to have full sex with him. It would probably be great. I might actually fall inlove with him, can you believe??
The whole experience felt so familiar, not in the meaning of 'already known', but in the meaning it felt natural and known like it was my own house, my own place. Even hugging ע felt a bit like hugging my brother, in a good way, not deviantly.
I came home on Saturday morning, glowing with some sort of halo preserved only for experiences that go as a want them to. When it feels like success.
Lucky me, lucky me he barely goes out. Lucky me I don't have to fake anything. Honestly, if I could meet him every day I would cut out. I wouldn't be able to cope with that.
That said, I can't wait to see him again. I have this little hope in my heart that he stays the next weekend, and maybe come to my house the weekend after, or two weeks after, since I want him to meet my brother, and if possible- his girlfriend.
I'm kinda anxious about him meeting my friends. I'm a little ashamed of them, and I know he wouldn't get along with them. They are so much older than him, like.
So I don't know... I might arrange a date with Shmulik, if he's available. I could reach him lately, and I really don't know what's going on with him, and frankly, I think he might me hurt by me. Like, I'm changing my Facebook status, and my BFF doesn't even know I met anyone?!?!
But seriously, I couldn't reach him.
That said, there's another issue I'm not sure about. How do I tell ע about my eating disorder? Do I tell him? Do I leave it? I'm clueless.
לצערי אני צריכה לסוע מחר ומחרתיים לבסיס- לא לזה שאני אוהבת, אלא לקריה, למחוז הגועל נפש. הו וול. מחר ומחרתיים. לפחות זה בשביל הטופס טיולים....
| |
I finally found you, my missing puzzle piece
I'm complete!
Let's go all the way tonight, no regrets, just love. We can dance until we die, you & I - we'll be young forever!
טוב אז האמת שלא באמת.. כלומר, אולי, אבל סתם התחשק לי נורא לכתוב את הליריקס הזה ואני כבר לא כל כך יכולה לעשות את זה בסטטוס בפייסבוק שלי, במיוחד לא אחרי שהוספתי את אחותו לחברים...
אבל היי! לפחות ראיתי עוד כמה תמונות שלו (אצלה) שלא ראיתי לפני! אני אשכרה מתגעגעת אליו.
אני עדיין במחשבות כל הזמן.. כאילו אני הולכת להתחתן איתו או משהו, מה נסגר? אבל עדיין.. אני נזהרת יותר מלהפתח כל כך מהר בפני מישהו.. אחרי מה שהיה עם אלי. שנפתחתי בפניו, וכן נכנסנו לקשר רציני, אבל כל העת זה היה נראה כאילו הוא בכלל לא רואה אותי וזה לא משנה כמה אני אספר ואשתף- זה לא יזיז לו.
דיברתי על זה עם הילה האמתי.. אני מתלבטת בכלל איך ואם לספר לו על ההפרעת אכילה. כאילו אם אני אשמור את המידע הזה לעצמי זה פשוט ייעלם ואני אפתח איזו אני אחרת שאין לה שום קשר לזה...
המסקנה שלי, אגב, מכל העניין זה- ואללה איזה חבר חתיך יש לי. הוא נראה כל כך טוב!! והוא כ-ז-ה נשמה.. יא אללה.. מותק, מקסים! אני חושבת שגם מאוהב, כבר...
קצת קשה לי להפתח אליו, זה נכון... אבל אני אשתדל לשנות את זה..
יש רק בעיה קטנה. עד שאני משתחררת והולכת לרופאת נשים שלי בקופת חולים, אנחנו לא יכולים לעשות כלום. כלומר, אפשר לעשות הרבה, אבל לא all the way.
אני לא מוגנת.. איזה באסה =/
אני יודעת שאי אפשר לפתוח את הלב לגמרי בלי זה, גם מבחינתי וגם מבחינתו.. אני מקווה לסדר את העניין הזה כמה שיותר מהר.
וכאן שוב נכנס העניין שלמזלי, הוא בקורס עם ממש מעט יציאות..
עדכון:
והאמת היא, שהייתה לנו אחלה חוויה שלשום בערב, כשהוא היה אצלי...
הוא בא כזה בערב, אחרי הלייזר, והלכנו קצת לטיילת.. אח"כ נעשה ממש קר אז באנו אליי, הראיתי לו כזה את הבית בקטנה, כי אחי ישן (אמא לא בבית בנתיים) ואז יצאנו למרפסת... והתמזמזנו -סורי, חחחחחחחחחחחחח איזה מילה ישנה!!- על אחד הכסאות שיזוף והיה כזה יפה וכיף... מול הנוף המהמם של מפרץ חיפה וכל האורות... וכל השכנים... מזל שהיה לילה :) וקיצר היה ממש כיף.
ואז, בפעם השנייה באותו הערב, הוא שואל אותי, בשיא החמודיות- "גם את מרגישה את זה כאן? (מצביע על החזה), קצת בלב?"
יואוווווווווו איזה מתוק! רציתי למות! והאמת שלא כל כך עדיין... זה בא... יש התרגשות, ואני ממש רוצה אותו, אבל זה יגיע בשלבים לתוך הלב עצמו ממש.. אבל זה כזה חמוד מצידו להגיד דבר כזה! אני גם משום מה לא פוחדת לפגוע בו כי אני יודעת שאני כן רוצה משהו מעבר איתו, אז גם אם זה לא יילך, זה לא יסתיים כל כך מהר...
אני מרגישה חולה. אני חושבת שהגיע הזמן שגם אני אדבק מכל החיידקיאדה שהולכת סביבי, לא?
כאילו, סתם כואב לי הגרון ויש לי כל הזמן כאב ראש מוזר כזה... כאילו מחזור אבל לא. היה לי לפני שבוע.
איזה דרך להתחיל את
החפש"ש!!!!!!!!!!!!
| |
אני אמורה להינות מכל זה!
ואני לא! וזה מעצבן אותי ואני צריכה להזכיר לעצמי במודע שכל זה אמור להיות כיף! אווווף!
היום יום קצת עמוס. יש לי הילה ב3 וב8 וחצי לייזר. תכננתי לצאת ישר לפגישה עם הילה אבל אז ע' התקשר ואמר שהוא בחופש גם היום ומחר (וואט?! אחי, אתה לא נמצא בקורס הכי נטחן בערך? למה אתה כל כך הרבה בבית??)- אז אנחנו ניפגש. כי הוא לא יצא שבת וכי הוא באמת לא יוצא יותר מידיי בדר"כ.
אבל- אני צריכה להוציא שפם, והתעצלתי כל הסופ"ש, לכן זה יקרה עכשיו (איך שאני מסיימת את המרק 10 הזה).
אחרי הילה (אני כבר לבושה למכון כדי לחסוך בזמן) אני אלך להתאמן. נאמר אני מגיעה ב6-6וחצי הבייתה, ב8 אני יוצאת שוב. אסיים עם הלייזר ואז להיפגש עם עומר... ואין לי מושג איך זה יילך.. מה, הוא שוב יבוא עד אליי? זה רחוק לו... ומחר אני קמה ב6..
קיצר אני לא יודעת מה יהיה. גם ממש כואב לי אחרי טיפול וזה לא כזה נעים להסובב ככה...
ובכלל אני מרגישה את הכל כעול וזה קצת מדכא אותי.. אני באמת אמורה להינות מהכל עכשיו. יום שלישי אני מתחפששת. כאילו.
וגם...
אני גם לא רוצה לעשות את מה שעשיתי עם אלי. לבטל את עצמי בשביל הבן זוג. אני מבינה שהוא בקושי יוצא (למרות שהוא לא ממש הוכיח את זה עד כה), אבל לכמה שניות עוד עלו בי הרהורי שינוי-לו"ז להיום על מנת שנוכל להיפגש כמו בני אדם. כאילו, שבוע שעבר היה ממש כיף כשבאתי אליו הבייתה ישר מהבסיס..
והיום לצאת לדייט דייט.. אני קצת כזה חוששת.. אוף! אני רוצה להיות איתו בקשר וכן לנסות לבנות כאן משהו רציני, אבל אני לא רוצה להשתעמם בדרך.. אני לא רוצה שזה יבוא לי בלי חשק. אני רוצה לרצות אותו ולאהוב אותו ולהתגעגע ולפנטז רק עליו אבל אני לא רוצה שזה יהיה פתטי מצד אחד, ומצד שני אני לא רוצה להפוך שוב לסמרטוט. לא רוצה להרגיל אותו שוב מהתחלה שהכל כזה קל איתי, ושאני מוותרת בקלות על הדברים שלי בשבילו.
ודווקא מזל שיש לי הילה היום. אני אחפור לה על זה קצת, אספר לה על ה"חבר" החדש שלי. ישר אמא שלי קוראת לו חבר. אנחנו לא יוצאים שבוע ו- "החבר שלה". נו שיהיה.
נקווה לטוב, להתראות
| |
I should be so lucky
Like, seriously, if I hadn't met O, I would totally be excited about that call from Vadim. But I'm not. I got think about it today. I really had a little crash on him back at the time. And besides, calling me and asking me out for a beer and "catching up" does sound a little bit like a booty-call. And since when do I turned down to sex? And this one is a quality booty-call.
However I don't care, it doesn't interest me, I seem to be quite indifferent. And I am horny, as usual.
Weird.
I wish Shmulik came home this weekend. I miss him, and could use a good talk. I wanna tell him about O. I want to have that sex conversation with me, like always. Instead I tried to do that with Vadim (from the office), but it's not even close! He's so shy! Bummer.
I love talking with Shmuel, I love this person. And I'm sure he'd be happy for me.
I had a dream. I should convert to Hebrew for this one.
אז ככה,
יש לי חלומות מגוונים וטובים ומציאותיים ומרגשים. במיוחד כשישנתי אצל אמא שלי במיטה בזמן שהיא הייתה בחו"ל, חלמתי חלומות שהיו באמת לא מהעולם הזה.
מאז אני סוגרת את הדלת בלילה, זה מסנן את רעשי הבית וככה השינה שלי הרבה יותר עמוקה והחלומות הרבה יותר טובים.
האו-אבר,
עוד לא קרה לי להתחיל לחלום כל בנאדם כל כך מהר. אבל זה קרה.
חלמתי שע' בא אליי עם המאזדה 6 החדשה שלהם, ואנחנו הולכים לאיזה אירוע משפחתי עם המשפחה שלו. זה הרגיש יותר אירוע כזה של משפחה מורחבת או מושב כזה.. לא יודעת. בכל אופן זה היה אני והמשפחה שלו או מה שזה לא יהיה, והיו גם כמה אנשים צבא וכאלה. וזה היה מפגש לרגל חג יהודי כלשהו- בהמשך גיליתי מה.
והוא החנה את המזדה איפה שאנחנו מחנים את האסטרה, ליד החלון של אחד השכנים אצלנו שמנסה להתחיל איתי (נראה ממש ממש טוב +++ אבל גדול מדיי). ואז אנחנו מתנשקים כזה והכל... ולא נעים לי כי אני פוחדת שיראו ושהשכן יראה. משום מה, נשארתי בלי חולצה, ובלי חזייה. והשכן עבר כזה עם הכלב וניסיתי להסוות את עצמי (השתמשתי בחלק הכי ארוך בגוף שלי- השיער) אבל הוא ניחש שזאת אני... ואז כבר הגיע האוטו עם שאר בני המשפחה הקרובה שלו, אז התלבשנו מהר כזה ומיהרנו אחריהם לסעודה.
ואז הגענו ונכנסנו כדי לתפוס את השולחן שלנו, וכולם כזה אמרו לאבא שלו שחיכו רק לו והם כבר מתים מרעב. ואז אבא שלו עלה לברך- ואז הבנתי שזה לא חג בכלל- זה היה שבת.
"סברי מרנן" -"חיים"
"ביום השישי ויכולו השמים וכל צבאם..." ועשינו קידוש והכל עם המשפחה שלו. ואני זוכרת את אחותו בבירור. וגם את אחיו ואת אמא שלו ואת אבא שלו, למרות שאותו לא פגשתי באופן אישי.
איזה מוזר. מעניין מה אומר לחלום על קידוש של שבת. ניסיתי להסתכל בספרים של אמא אבל לא כתוב על זה יותר מדיי.
גם כן בררות כל הקבליסטים האלה. עושים ספר שלם על פירושי חלום לפי הקבלה, אבל פירוש לחלום על שבת (!!!) אין להם. פיפי עליהם.
אני ממש ממש רוצה שזה יילך איתו... נראה לי שהוא דיי מאוהב בי אני רוצה גם להתאהב בו.. אני רק פוחדת לפעמים כזה שלא יהיה לנו על מה לדבר, למרות שבנתיים ממש כיף לנו ביחד.
היה מזה כיף היום במשרד! עם ודים. היו צחוקים והייתה אוירה טובה כזאת... וע' כזה חמווווווודדדדדדדדד
הלכתי לטקס קבלת סיכה והחלפת צ'ונגיות לצוערים. חשבתי אני אראה אותו שם. אבל הוא מקבל את הפס הנוסף רק שבוע הבא כי יש לו איזה מבחן להשלים או שקר כלשהו. איזה קקי. קיצר לא הבנתי איפה הוא עד שודים מתקשר אליי ואומר לי שהוא בא ושאני אחזור למשרד. אז חזרתי. לא הספקתי אפילו לראות את ניסים חח.
אז דיברנו קצת וקצת פחדתי שהוא נישק אותי כי הדבר האחרון שאני רוצה זה שהוא יעוף מהקורס בגללי.
אז הוא נכנס כזה למחסן ודיברנו קצת.. ואז הוא כבר היה צריך לחזור למתחם שלהם, ורצוי לפני שייגמר הטקס.
אבל הוא כ-זהההה חמווווווודדדד.. אח"כ ודים אמר לי כזה שכשהוא נכנס הוא כזה התרגש ושאל איפה אני ואמר איזה באסה שאני לא שם ואז הוא שאל אם אני מדברת עליו לפעמים. איזה מאמיייייייי יא אללה.
הוא סוגר את השבת. איזה באסה. יש להם איזה טיול של סיום שלב או משהו. 
ואני שבוע הבא מתחפששת, וביטלו לי את השבת שהייתי צריכה לסגור שבוע הבא!! ווייפיי!!
שיהיה לנו סופ"ש נעים
| |
Fuck! וואט?!?! למה?!?! אני לא אעמוד בזה!!!
לא, אין דברים כאלה.
אני לא אעמוד בזה, בחיי.
שברתי כבר שיא ב36 שעות האחרונות.
עומר, ניצן, אולג אחד, עוד איזה בחור מהאוטובוס,אלי ועכשיו, תקשיבו טוב טוב-
ודים?!?!?!?! הכוונה לודים פ' הקצין הסופר דופר חתיך סקסי ואלוהי שהיה לי והשתחרר בטרם עת (לטעמי).
הוא רוצה שניפגש שבוע הבא. הוא לומד עכשיו בטכניון והוא זוכר שהבטחתי לו לפני איזה שנה כשהוא רק טס לאפריקה, שכשהוא יהיה בטכניון אנחנו נארגן פגישה. כוסאמק!!!
למה עכשיו??@!@#@ למה כשכבר מצאתי מישהו?!!@#!?@ למההההה
שלא תבינו לא נכון, אני חושבת שמבחינת אופי הוא על הפנים. מצחיק, אבל בתור חיילת צעירה (הכוונה לפני אלי) חשבתי שאני וודים לא נלך ביחד בגלל שהוא גדי, נולד ב22.12. ואז יצאתי חצי שנה עם אלי (23.12). מצחיק מאוד מאוד מאוד.
והכי מצחיק? שעכשיו, אאוט אוף זה בלו, אני רואה "ודים ***" על הצג ואנחנו מדברים ואני עוד זורמת (!!!) לבירה שבוע הבא!
אבל אני יודעת מעכשיו שאני הולכת להגיד לו על ההתחלה שאני יוצאת עם מישהו. וזה מישהו שאני רוצה לשמור. כוסאומו העולם. מה נסגר, מההה?@?@?!@!
תבינו שאני כאילו דימיינתי מה הייתי עושה לו במעונות של הטכניון.. וואי וואי. vy vy vy
היה לי אחלה בילוי עם עצמי איף יו נואו וואט אי מין.
אין, הוא פשוט סקסי שאין דברים כאלה. זה לא פייר. אבל ללא ספק אני אחזיק את עצמי. רק לפני כמה שעות כתבתי שאני מתכוונת לקחת את זה לאט עם עומר, אז אני לא אלך ואבגוד ואעשה דברים לא לאט עם מישהו אחר!!!!
פףףףףף
אני פשוט בשוק. אני לא אצא מזה. אני בשוק. דיי.
ספי אמר שזה יקרה. שימשיך. זה כיף להיות מחוזרת. ממש כיף. אבל אני רוצה את ע'. רוצה אותו ממש ממש ממש. ואף קצין לשעבר שלי, חתיך סקסי ויאמי ככל שיהיה, לא יסית אותי מזה. מה גם שאני יודעת מראש איך יכולה להיראות מערכת יחסים איתו, והיא מסמורטטת ודומה להחריד למה שהיה לי עם אלי. ואין מצב שאני חוזרת למקום הזה.
אני לא ארדוף יותר אחרי אף אחד. אבל אני פשוט בהלם.
You think I'm pretty
Without any make-up on
You think I'm funny
When I tell the puch line wrong
I know you get me
So I'll let my walls come down, down
Before you met me
I was a wreck
But things were kinda heavy
You brought me to life
Now every February
You'll be my valentine, valentine
Let's go all the way tonight
No regrets, just love
We can dance until we die
You and I
We'll be young forever
You make me
Feel like
I'm living a Teenage Dream
The way you turn me on
I can't sleep
Let's runaway
And don't ever look back
Don't ever look back
My heart stops
When you look at me
Just one touch
Now baby I believe
This is real
So take a chance
And don't ever look back
Don't ever look back
We drove to Cali
And got drunk on the beach
Got a motel and
Built a fort out of sheets
I finally found you
My missing puzzle piece
I'm complete
Let's go all the way tonight
No regrets, just love
We can dance until we die
You and I
We'll be young forever
You make me
Feel like
I'm living a Teenage Dream
The way you turn me on
I can't sleep
Let's runaway
And don't ever look back
Don't ever look back
My heart stops
When you look at me
Just one touch
Now baby I believe
This is real
So take a chance
And don't ever look back
Don't ever look back
I might get your heart racing
In my skin-tight jeans
Be your teenage dream tonight
Let you put your hands on me
In my skin-tight jeans
Be your teenage dream tonight
You make me
Feel like
I'm living a Teenage Dream
The way you turn me on
I can't sleep
Let's runaway
And don't ever look back
Don't ever look back
My heart stops
When you look at me
Just one touch
Now baby I believe
This is real
So take a chance
And don't ever look back
Don't ever look back
ככה הוא גורם לי להרגיש. במיוחד אחרי אתמול כשהייתי אצלו וכל מה שעשינו היה סקונד-בייס והורדנו חולצות (נשארתי עם חזייה ומכנס מדים).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
