בנים. זה ממש מטריף אותי.

בגלל זה אני רוצה את עמית אפילו יותר.

אוףףףףףףףףףףףף

היום לקחו אותי ואת שן-שן לעזור במבנה אחר, שנמצא ממש קרוב לאיפה שמר. חמוד עובד. 

הוא עושה צהרים כל השבוע, כלומר מגיע לעבודה ב3 ככה, עד 12.

בכל אופן, ב3 ורבע ככה הייתי צריכה ללכת להשתין, והשירותים באזור הם במבנה שלו.

אז הלכתי. וגם כשהלכנו לשם מוקדם יותר, אני ושן-שן, נכנסנו פנימה להגיד לאנשים שעבדו שם בזמן ההוא, שלום.

והפעם, במודע, עשיתי עוד טיולון קטן אחרי השירותים- לחדר לישה. ובדרך אמרתי שלום לכל מי שראיתי, עם חיוך מאוזן לאוזן וברכת "יום טוב".

ואז הגעתי סופסוף לחדר האמור- ונופפתי לחבר'ה שם- אפילו קראתי באיזה שם או שניים- וקלטתי שהוא הסתובב, ואפילו חצי מבט לא הפניתי לכיוונו, ובטח ובטח שלא הסתכלתי לו בעיניים.

הסתובבתי והלכתי.

התעלמות מופגנת, בכוונה. שיידע שאני יודעת שהוא יודע שאני רוצה אותו, ולא עושה עם זה כלום. כי זה מעצבן אותי.

הלוואי שיהיה משהו בינינו.. אוףף

מעצבן. עכשיו אני רוצה אותו רק בשביל להשיג אותו. אני עדיין יכולה לאושש את הרגש בלב, אבל זה מעצבן. אני חייבת להשיג אותו. מעצבן ממש.

ועכשיו אני פאקינג מפלרטטת עם הידיד של לובה! וואט?! או מיי גאד.

שתבינו, הוא כל כך דומה לרועי... כל כך.. רק שהוא לא חובל ולא בלונדיני. ולא פוץ כאפות כמו רועי.

סתם התרגשות של להכיר אנשים חדשים.

אני רוצה את עמית אבל, שיהיה ברור. אני נשארת בגזרת הערסים.

יאללה חברים אני אלך לישון אני קמה עוד 7 שעות. לילה טוב

עם כל הבחורים שרציתי ולא רצו אותי.

It wasn't ment to be.

הייתה סיבה.

למשל- יגאל- לא רק שהוא רוסי (ואמרתי שאני לא יוצאת יותר עם רוסים), הוא גם מעופף כזה. חסר אחריות. ומעשן גראס. והוא לא בשבילי, בקיצור.

מיקי- מסומם. ולא אחראי. ואי אפשר להביא אותו להורים. ולא נראה לי בכלל טיפוס של בנות. נראה סתם בנאדם רע. לא נראה לי שהוא היה אוהב אותי באמת.

אני נותנת עכשיו סקירה של הגברים שרציתי ולא רצו אותי כמובן.

גאיתור- חתיכת שחצן מגעיל. ונמוך. והוא שחצן לכולם, אז כנראה שלהיות חברה שלו זה בטח סיוט.

קיצור, יש עוד כמה.. מה שאני באה להגיד, זה שכל הקשרים שלא נוצרו, כל הבנים ש"ויתרו" עליי- זה הכל לטובה. כי הם כנראה לא שווים אותי.

על עמית אני עדיין לא יכולה להגיד את זה. אני עוד רוצה אותו. ועד שאני לא מקבלת לא מוחלט אני לא מוותרת לגמרי...

מה שכן, כבר כמה חברות רוצות להכיר לי מישהו חדש... ידידים שלהם וכאלה, וגיליתי שפשוט לא בא לי. לא בא לי להכיר עכשיו אף אחד! אני בכלל לא בנאדם של דייטים. 

אפילו יום שישי, יצאתי עם חברה מהעבודה, ופגשתי שני ידידים שלה. אחד נראה בנזונה, ממש עתי בלונדיני, והשני דומה שתי טיפות מים לרועי (החובל שרציתי...). רק המחשבה על להתחיל לנסות להכיר אחד מהם בקטע רומנטי... פשוט לא מתחבר לי. לא בא לי.

בא לי את עמית. ממש. ממש ממש ממש. יהיה כיף לשנינו. באמת.

מעצבן.

אבל אני משתדלת באמת לראות את הכל לטובה... ומה שיהיה יהיה. אני אמשיך לרצות ולקוות. אבל באמת שזה לא בידיי...

לא בידיוק "גבר".. בחור. הלב קצת ניסדק. קשה לי לומר "נשבר".

רציתי מישהו, אני עדיין רוצה אותו- באמת באמת. בקטע של הלב. לא פיזי. ודבר כזה לא קרה לי מאז שנה שעברה. מאז הפלירטוטים של אלי בחדר כושר בשנה שעברה. ופתאום- בום!

והלב רוצה. לא הגיוני, לא הטעם שלי, אנחנו גם לא כל כך באותו ראש. אבל אני רוצה. משהו מפגר. משהו חסר היגיון.

כמו שרציתי פעם את מיכאל. הבנאדם ההזוי הזה. אבל מה רציתי? השתגעתי. משוגעת לגמרי הייתי. הייתי הולכת למכון ומתפללת שהוא יהיה. הייתי מסתכלת על כל רנו מגאן כמו שלו לראות אם הוא בפנים. ככה משוגעת. ובסוף מה? בסוף דיברנו, ניסינו לצאת ו- הוא התברר להיות בנאדם שונה ממה שחשבתי. לגמרי. אני לא אפרט לגמרי מה היה ואיך, כי זה לא רלוונטי, אבל אני כן אספר על ההרגשה הזאת שהייתה לי, כשהוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ואיך הרגשתי ש-סופסוף קיבלתי את מה שאני כל כך רוצה. סופסוף קיבלתי זוגיות עם הבנאדם שאני אוהבת. הרגשה עילאית.

וכמובן, את האכזבה המזעזעת כשהכל התפוצץ לי בפרצוף. זה היה נורא. שנתיים רציתי אותו. שנתיים. TWO FUCKING YEARS OF MY LIFE.

יש לי סבלנות. לא כל כך אבל יש לי התמדה. ואני מתמידה גם בתפילות שלי. ואני משקיעה בזה המון אנרגיה רגשית. והכל בא ממקום מאוד טהור אצלי- אהבה אהבה אהבה. אני בסך הכל רוצה להעניק את כל האהבה העצומה הזאת שיש לי בלב, למישהו שיהיה שווה את זה. אבל לא אני מחליטה למי לתת, אלא הלב שלי. בגלל זה זה לא הלך עם עומר, או עם רן, או בכלל עם כל מי שיצאתי איתו מאז אלי, וזה היה על בסיס פיזי בלבד. כן, אני בחורה שאוהבת סקס, אני טובה במיטה ואני יודעת מה אני רוצה. אבל בענייני הענקת אהבה- ללב יש מונופול. ההחלטה כולה שלו. רק אלוהים והבן הצלוב שלו יודעים למה התאהבתי באלי. אין שום קשר בינינו. שום פאקינג קשר. ובכל זאת...רציתי שגבר כמוהו יתאהב בי. להצליח להזיז אצלו משהו. והזזתי. וזה נגמר. וטוב שכך.

אבל עמית... וואו. זה מרגיז אותי כל כך! איך אפשר לא לרצות אותי?! זאת שאלה מאוד גאוותנית, אבל ברצינות עכשיו. באופן אובייקטיבי לחלוטין, מבין כל הבנות שהיו במיונים ונכנסו לעבודה איתו, אני נראית הכי טוב. שן שן אולי נראית טוב כמוני, ולה יש חבר. אף אחת שם לא כמוני. הגוף לא כמו שלי, ואני מיוחדת גם בפנים, בשיער... אני מודעת לזה. ואני מצחיקה וכייפית. והוא יודע שאני רוצה אותו. איך הוא אמר לנטלי היום? "אני לא כזה עיוור את יודעת". סבבה! אז מה אתה עושה עם זה יא אידיוט?!? זה רוצח אותי.

איך אלי, שראה את כ-ל כ-ו-ל-י. כולי. שהלב שלי היה רק שלו. אפילו הזהות שלי והמשפחה שלי והכל. ויתרתי על עצמי בשבילו. הוא ראה את כל מה שיש בי, וויתר. איך? אז נכון שצרחתי עליו שהוא חתיכת מפגר ושהוא בחיים לא ימצא מישהי כמוני. ואני יודעת שהוא יודע שצדקתי ושהוא לא מוצא מישהי כמוני. אז מה? הוא עדיין ראה את הכל והפנה מבט. וזה מעליב. וזה כואב.

ואני עוברת משהו דומה עכשיו ובא לי לצעוק. מה עוד אתה יכול לבקש בבחורה? 

קשה לי להשלים עם זה. מעצבן אותי. 

היום בהסעה הבייתה בכיתי. אני בכיתי בגלל גבר. משהו שלא קרה לי כבר שנה. אשכרה הכרתי מישהו שכמעט ולקח לי את הלב, וגרם לי לבכות בגללו.

ורציתי הרבה בנים שסירבו לי... מיקי, גיא, גל, דור. יגאל. כולם יכולים להזדיין. באמת. אף אחד מהם לא שינה לי שום דבר בלב. לא הזיז אפילו מילימטר. הם היו גברים להביא הבייתה להורים. כוסאמק.

למה לא יכולה להיות לי אהבה טובה? מה כבר אני מבקשת? אהבה. לאהוב. בנאדם רוצה לאהוב. כוסאומווווווווווווווווווו

אני מתוסכלת. אני כועסת על אלוהים. אני כועסת על העולם. מעצבן לי.

ולסיום אופטימי- שיילך להזדיין.

שיילך קיבינימיט.

מחקתי את השאריות שלו, לפני שלושה שבועות בערך. למזלי.

אני בכלל מאוהבת במישהו אחר. אני מאחלת שבאמת נהיה ביחד, בלי קשר לוולדמורט (זה שאין לומר את שמו- האקס), אבל שבבוא היום הוא יקלוט אותנו ביחד, ויראה כמה שטוב לנו, ויעזוב אותי כבר בשקטטט.

שלא יחשוב שאני איזה סמרטוט שלו שרק מחכה לחזור אליו. פחח.

אפס. כזה אפס. למה מה נראה לו, שאני אמשיך לבוא אליו לזיון (בינוני- כן חפרתי על כמה שהוא טוב, אבל אני אף פעם לא גמרתי איתו), שהוא "יתחנן" עאלק שאני אשאר לישון (אפס!!! אפס!!!) ואני אפילו לא אצלו בזיכרון! באמת! אני פשוט מספר! הוא לא הכניס אותי לזיכרון החרא הזה! מההה נראהה לוו?!?!

אבל זהו. יורה הנייטרלי ניקה אותי מכל זכר ואני לא מתכוונת לחזור אחורה בחיים. בחיים. איכס. רק המחשבה עליו כרגע עושה לי איכס. במיוחד שאני פאקינג שרוטה על ע'. חמוווד כזה

לצערי אני חולה, מה שמתווסף לעובדה שאני מדממת כבר 8 ימים ברציפות (גלולות חדשות) ומרגישה רעעע. פיזית. תכלס כל כך כיף ליי...

אמן יישאר ככה בעבודה (ורק ישתפר) ואמן אמן בעזרת השם ישתבח שמו אני וע' נהיה... חתיך

וואו ממש כתיבה של ילדה בת 12, לא?

שיהיה בכיף.

להציע

אז שיילך קיבינימט.

זה במילים לא יפות.

אבל במילים יפות- אם הוא רואה את כל כולי, את מה שיש לי להציע, וגם זה רק קצה הקרחון, והוא נשאר אדיש, או לא רוצה, או לא יודעת מה, אז ההפסד כולו שלו. אני לא צריכה להתבאס מזה. למרות שזה מאכזב. ואני לא יודעת עדיין כלום.

אני פשוט יודעת שאני מרגישה משהו, ואני כל כך רוצה לממש את זה... ולו רק בשביל ההתרגשות. כי באמת שהמון זמן לא הרגשתי ככה.

פשוט לא פייר. ומתסכל.

ויש שם אחת... אוווחחח!! היא כל כך מעצבנת!!

יש לה חבר, והיא חופרת עליו וכנראה שממש אוהבת אותו. אבל היא כ-ז-א-ת צומי, ופשוט קשה לי להתחרות בה. הלוואי שתעזוב. 

כי אני רוצה אותו. ולי מגיע אותו. כי זאת אני. 

חלמתי שאני רצה ברחובות וצועקת בקולי קולות את קריאת שמע. בכל הריאות. וואו. זה היה חלום צלול, אולי בגלל זה...

אני יודעת שאלוהים שומע את תפילותיי, תמיד. קולי תמיד תמיד נשמע. אבל יש איזו תכנית גדולה יותר.. יש דברים שאמורים לקרות לי בחיים ויש דברים שלא. אבל אני מנסה לחפש, בין לבין, אולי מגיעה לי גם איזו תקופת כייף??

בעזרת השם.

אמן

My heart is like, jumping in its place. I'm suddenly excited and jumpy. I sing, I smile. Even if a second before I was tired or down. It's crazy. He's not even my type. I'm not even sure that we fit, if we were to try anything romantic. I wish.

I'v waited so long for this feeling. In my heart. I'v waited for so long to FEEL, something. Meanwhile I would let myself get disappointed from bastards that could not appreciate me. I would make myself a complete pathetic girl, to make the rejection a sure thing. Sadness was the closest feeling to what I tried to feel.

I REALLY REALLY want to make this come true. This would complete my happiness puzzle. I really want him. But not just HIM. It's not only sexual. I really want to get to know him. To be friends with him. To get to know him, to talk to him. I'm already inlove with him . I WISHHH he feels the same about me. 

And also, I want a real relationship. Something for real. Serious one. I think I deserve this after all this time, all the disappointments. I believe I deserve it. Just to make me happy. It's like I'm praying. It's something that I want soooo bad.

I just can't believe I met a person who makes my heart go crazy like this. It doesn't usually happen.

LOVE LOVE LOVE LOVE

http://www.youtube.com/watch?v=98WtmW-lfeE&ob=av3el

wow.

Hold your fingers for me, will ya?

מה שבטוח אני בדרך הנכונה למקום הזה.

משהו באמת זז לי בלב.. אני מאודדד מקווה שזה הדדי. זה לא סתם לרצות מישהו, זה לא רק חיצוני, זה לא בשביל הקטע של "להשיג".

עוד ע' לאוסף.. הוא ממש מוצא חן בעיניי. הלוואי.

הלוואי שיהיה שלי. שנתאהב אחד בשני. נהיה חברים הכי טובים. וגם זוג. אני רוצה אהבה. ויש לי מוזיקה פשוט כל כך מתוקה באוזניים שאי אפשר שלא להיות בכזה מצברוח מתאהב.

kings of conevinece.

בכלל לא ידעתי שהם קיימים. הם נורווגים! איזה שירים יפים.. בא לי למות. 

מי יודע, אולי ביום האהבה הקרוב אני אהיה עם מישהו סופסוף?

אני רוצה לתקן את ה14 לפברואר הקודם... בו הייתי עדיין בדיכאון הפרידה. שיילך להזדיין החרא הזה. לא סובלת לו את החיים.

אבל זהו, שישי קודם היה לי סקס, אחלה סקס באמת, וזה ניקה אותי מוולדמורט (כינוי חדש לאקסים- אלו שאסור להזכיר את שמם) לחלוטין. וזין שלי שהוא ייכנס אליי שוב, לא לפה בנשיקה (ולא ב...) ולא לתוכי... לא יישאר זכר ממנו. רק הניסיון.

אני באמת באמת מאחלת ומבקשת לעצמי אהבה. זה כל כך הרבה יותר  משמעותי.

חשבתי על זה היום באוטובוס בהסעה לעבודה, בבוקר...

אני חיה/חייתי בתודעה שאהבה של גבר לאישה מתבטאת ברצון הבלתי נשלט שלו לז**ן לה את הצורה. וזה לאו דווקא ככה, לא אצל כולם. כי יש גם גברים עדינים, כמו שיש נשים עדינות. וחוצמזה כל אחד אוהב בדרך שלו. יש בחורים שאוהבים גם סתם בחיבוק אמיתי, בנשיקה. בכפיות. בללטף לי את הפנים. את השיער. להרגיש שאני שלהם. לאו דווקא רק בחרמנות. זה פשוט משהו שלמדתי מאלי. אבל זה לא תמיד נכון. 

אני כל כך רוצה אותו את החדש... אמרתי כבר שהאות החדשה היא ע'? וואו...

הלוואי, ה'... ג'יסס קרייסט חחח

לא לא מה ישו קשור? אני בטוחה שהוא כבר התגלגל לאיזה גוף מאז... אבל אלוהים עוד שומע...

הלוואי. אני רוצה להיות איתו. זוג. חברים. רוצה. מאוד.

בנתיים שבוע ראשון בעבודה והכל ממש אחלה. לצאת מהבית ולעשות עם עצמי משהו זה בהחלט נהדר. 

לצערי שבוע הבא אני בספק אם אני אראה אותו... אני עובדת בוקר כל השבוע והוא צהריים... =/

אבל מי יודע... נשמה כזה הבחור...

פשוט נשמה.

יאללה חברים המשך סופ"ש מדהים ושנשמע רק בשורות טובות אמן!