רק עכשיו מתבהר לי כמה שהחיים שלי עלובים .
אין לי כלום
אין השכלה , אין שפיות , אין חיי חברה
יש לי רק את אנה
זה ממש משתלט
לאט לאט במעשים
אבל במחשבות אני מבחינתי אם הגוף היה מאפשר זאת הייתי כבר מזמן מאושפזת באיזה מוסד כלואה 3 חודשים באיזה חור שמטפלים באנשים כמוני , רחוקה מכולם בתירוץ שעזבתי לחול ואז חוזרת .. וכולם היו יודעים מה בעצם עובר עליי , הייתי יודעת שלא הייתי מוכנה להתמודד עם זה והייתי עוברת בצפר ומתחילה מחדש , אחרי חודש חסר חברות ודכאון עמוק שהייתי נכנסת אליו הייתי חוזרת לזה שוב ואולי עוד כמה שנים אחרי הצבא אני אכיר מישהו שאולי יאהב את הכיעור שלי ,יאהב אותי בלי שאני יאהב את עצמי , והכל יפתח יתפרץ ואז שוב . אין לזה שום סגירת מעגל
אולי זה מה שאני בעצם צריכה? איך מגיעים לזה ? הרי ה"א הם מעגל שלא נגמר
כיצד מגיעים לדרך הישר?
אני חייבת להפסיק לשגע את הראש שלי במחשבות האלה
אני בסה"כ בת 17 וכבר שואלת שאלות פילוסופיות על החיים כאלה שגם דוקטורים לא יכולים לענות עלייהם .
הייתי אומרת שאני פשוט כבר יודעת יותר מידי ובגלל זה אני צריכה למות
אבל למי בעצם אכפת שאני יודעת את כל זה ?
..
...
....
אז מה ?? סגירת מעגל ?

בוקר - עגבנייה 20
גבינה 30
צהרים- כלום
ערב- שניצל תירס 100 קטשופ 10
חסה 30 עגבנייה 20
בורקסים 200
שזיף 35
סה"כ : 445:)
וואו כבר הרבה זמן שלא היו ימים כאלו..