עוד פעם אני פותחת בלוג.

הפעם אני כאן כדי להישאר.

אני לא אתן לך שוב, לטבוע לתוך הלב שלי

להרים את התריס שדרכו נכנס האור של נשמתי,

להציץ פנימה-

ואז לסגור מתי שרק יתחשק לך.

להשאיר אותי בחושך הזה,

בלי אפשרות להימלט, לנסות, להכניס קצת אור דרך הסדק הזה שבתוכי.

אני לא אתן לך.

אני כאן, בשבילי, גם אם אני לא בדיוק אני.

הרי השארת אותי, כמו ציפור מבולבלת

שמנקרת לעצמה במחשבות,

מנקרת ומנקרת

עד שהיא מוצאת פירור אחד של עצמה.

תשאירי לי את הפרור של עצמי,

גם אם קטן הוא,

זו אני.