אהלן לכולם!
מבלים בחופש? גם אני. הספה כבר קיבלה את הצורה של התחת שלי!
סתם, אני גם יוצאת מהבית מידי פעם, אני רק לא שוכחת לקחת איתי מזגן נייד (פאק, עליתי על סטארט אפ!)
אז בימים האחרונים אבא שלי הופיע בטלויזיה לא מעט מטעם העבודה שלו (לא, אני לא הבת של יהודה לוי, אלא אם כן הוא עלה 70 קילו והצמיח פרווה מאז הופעתו האחרונה)... אה, ואין לכם מה לדאוג, אבא שלי גם לא מעורב באיזו שערוריה. אם כבר, השערוריה היחידה שהוא אי פעם היה מעורב בה הייתה "מי אכל את כל העוגיות שבארון?" - סוגייה שנפתרה ברגע שראינו את השוקולד מרוח לו על הפרצוף.
בכל מקרה, היום דבר מטריד מאוד קרה במטבח:
אני: "יאללה אבא, תורך להכניס כלים למדיח"
אבא: "מה, אין הנחת סלב?"
וככה, גבירותיי ורבותיי, אנו מאבדים את אנשינו הטובים ביותר לתעשיית הבידור. וגם את אבא שלי.
אז האמת היא שמי שמתלהבים מהחופש הגדול הכי הרבה בבית הם ההורים שלי, שמנצלים את החופש בכך שהם מנצלים אותי, לנקות את הבית, להביא את אחותי מהגן, לסדר, לקפל ומה לא. פשוט מקסים.
אז בין ספה למקרר, מצאתי בחופש קצת זמן לבקר חברים רחוקים שלא ראיתי מזמן, ולהתארח (להתנחל, יותר נכון) לאיזה יומיים שלושה.
כשחזרתי, כמובן שחיכה לי האב החביב עם פרחים וגלידה:
אבא: "אז עכשיו אחרי שהיית יומיים בבית של החברה עם האמא העצבנית, נכון שאת יותר מעריכה אותי ואת אמא שלך פתאום?"
אני: "ברור! אתה לא מבין איך אני מעריכה את זה שהבאת לי כוס קולה"
אבא: "אבל לא הבאתי- אהה... קרח עד הסוף נכון?"
תותח :)
אני: "אבא אני ממש מצטערת, שכחתי ניילון בתוך הטוסטר ושרפתי את המטבח..."
-אבא חוטף שבץ קטן-
אני: סתם נו, אבל מעכתי ג'וק עם הנעל של העבודה שלך. נכון שאתה יותר מעריך אותי פתאום?"
טושה!
אגב, אם אתם שואלים מאיפה הרעיון המטומטם של "שכחתי ניילון בטוסטר" תדעו שגם אני לא מבינה, אבל משום מה כשאני מכינה טוסט ויש שקית ניילון באזור, אבא שלי נהיה אדום ועצבני ועושה לי נאום על כמה שזה מסוכן. נו טוב.
אז לא, אני לא אגיד לכם מי זה אבא שלי. בעיקר כי לא תזהו מי הוא.
אבל אם ראיתם בימים האחרונים חדשות בשעה הכי לא פופולרית (צהריים) וחיכיתם לרגע המשעמם ביותר, כנראה ראיתם אותו. ואז כנראה החלפתם ערוץ. אני מבינה אתכם, הוא לא סופר מעניין. אבל הוא מאוד מוכשר; הוא יודע שאני שותה קולה רק אם כל הכוס מלאה קרח, שאם מבקשים ממני להתקשר בחזרה אני תמיד שוכחת, ושאין להעיר אותי כשאני ישנה אלא אם מדובר במקרה שמצריך בית חולים או בפרק של 'שנות ה70'.
אבל אל תטעו, גבירותיי ורבותיי.
למרות כל הבדיחות שאני מספרת פה על אבא שלי, אני באמת באמת אוהבת את הבחור העגלגל הזה.
אז נכון, אם הוא יגלה על הבלוג הזה ועל הדאחקות שמספרים על חשבונו הוא כנראה יחנוק אותי אל מול קהל בשידור חי אחרי שמכר כרטיסים, אבל הבחור קנה כרטיסים היישר לליבי ברגע שהוא אמר שהוא יתמוך בי במשך כל הדרך להשגת חלום חיי - הפיכה לדוגמנית בית-שחי מקצועית.
אז זה הכל לבינתיים, נותר לי רק לאחל לכם שתשארו יפים - אבל אם אתם לא יפים, פשוט תישארו חכמים ואנונימיים. כמובן שתמיד אפשר להיות כמוני, יפה ואנונימית (פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח)
סתם נו חבר'ס, פשוט תישארו אתם. בסופו של דבר כולנו נגיע למקום אליו כל האנשים המצחיקים והמוכשרים מגיעים; לרחוב. כי לתלמה ילין מגיעים רק מיוחסים, ואם אתה לא תימני אין מצב לקריירת סטנדאפ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Georgia947