לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Today Is The First Day of The Rest of Your Life


לחשוב זה פריווילגיה .

Avatarכינוי:  Georgia947

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ארבע


הקטע הבא לא נכתב על ידי אלא על ידי קוראת בשם נגה, שביקשה רק לספר שהיא חיילת. הקטע הקסים אותי, רציתי לפתוח בלהסביר על מה הוא נכתב מתוך המכתב שלה, אבל אני אתן למילים לעשות את שלהן.

תודה נגה.

***

 

בכל יום חמישי זה קורה.

אני חוזרת ומתקבלת בברכה בחומן של ארבע ידי קרח.

הידיים עוטפות אותי, משרות עליי את תחושתן, מגען בלתי ניתן להתעלמות.

אני מתיישבת ליד שולחן מזערי ומספרת את תחושותיי, לתשומת ליבן הרבה של ארבע אוזניים ערלות.

האוזניים מאזינות, סופגות, מתעניינות, חוות את תחושותיי.

לאחר מכן אני מסתובבת בחלל, ומשאירה פתקים המציגים את חיי לארבע עיניים עיוורות.

התיאורים מפורטים לפרטי פרטים, חזותיים ובולטים, לשם התעניינותן של העיניים.

ואז אני הולכת ביום ראשון, וחווה עוד אינספור חוויות וקשיים שאזכה לחזור ולשתף בבית, בו מחכות לי; ארבע ידי קרח, ארבע אוזניים ערלות וארבע עיניים עיוורות.

נכתב על ידי Georgia947 , 11/8/2015 18:50   בקטגוריות אבא, אמא, וכל הסתם שביננו, ארץ ישראל, משפחה, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קרלי ב-11/8/2015 19:49
 



יין שיצרת במו רגליך? לא תודה


אז הגעתי למומלצים וזה הסעיר את עולמי כי שום דבר לא קורה בחיים שלי.


לא במדויק, אבל כן נחמד "לחזור קצת הביתה" ולראות שאפילו יש מי שהתגעגע.


אתמול בצהריים עליתי לחדר שלי והגעתי למסקנה חשובה מאוד לגבי החיים שלי: אני לא זקוקה לבדיקה גנטית בשביל לדעת שאחותי מאומצת. מספיק לי הפתיח של "הרווק" עם דודו אהרון שאני שומעת מעבר לדלת שלה.


אתמול נסענו לבקר קרובי משפחה (לא מוכרים בעליל) שגרים בצפון כטובה אישית לסבתא שמתבאסת שאנחנו לא נמצאים בקשר מתמיד עם כל 900 האחים שלה (אני באמת לא מבינה מה קרה להם שם לפני 70 שנה שכל משפחה הייתה פשוט חייבת להביא לעולם כמות ילדים שתמלא את קיסריה) והצאצאים שלהם. העניין הוא שתמיד יש לי פחד כזה שאם סבתא תמשיך להכיר לי את כל האנשים שיש לי איתם אבות משותפים אני אגלה שלא נשאר לי כבר עם מי להתחתן בארץ ואאלץ להגר לניו זילנד.


בכל מקרה גילינו את מה שהיה ידוע מראש- מדובר במשפחה עם 2 בנים (אחד בן 14 ואחד בן 6) וכל אחד מהם יותר מחורפן מהשני, כיאה למשפחה שגרה באיזה מלונה בצפון ומגדלת את הירקות שלה בעצמה -שאין לי ספק שמורעלים באיזה "אוויר פסגות" שגורם לאנשים להרגיש שזה לגיטימי להגיש לאורחים יין שהם הכינו בעצמם עם כפות רגליהם האלוהיות. לרוויה, תיחנקו.


כשנסענו בחזרה לאזור השפוי של ישראל (אם יש כזה) אפילו סבתא הרגישה שזו הייתה טעות לגרור את כולנו אליהם, אז היא הצטרפה איתנו לסשן ריכולים. הבעיה היא, שלסבתא שלי יש דרך משלה לרכל: "ראיתם את הילד הגדול שלהם? הוא פשוט הילד-צ'אפחות של כל המשפחה!"


כן סבתא, את צודקת סבתא, אמרתי לך לא לשתות מהיין שלהם.


בכל מקרה, חזרתי הביתה ונזכרתי שיש לי איזה פוסט במומלצים, והוא הפוסט היחיד שאין בו שום תמונה דרמטית אלא סתם לימונים, ושאלתי את עצמי אם זה הופך אותי לבלוגרית נחותה יותר. אבל יודעים מה? לימונים כבודם במקומם מונח, ואפילו אחד השירים הנחמדים ביותר שיש נכתב עליהם.







 


אבל חוץ מהמשפחה - גם אני עצמי בנאדם קצת פסיכי. לפעמים אני מרגישה צורך להגיב לעצמי תגובות נאצה ולראות אם מישהו יגן עלי, אבל אז אני מבינה שאף אחד לא יגן ואני אשאר עם תגובות מעליבות בבלוג ואדע בדיוק מי האידיוט שכתב אותן. נו טוב.


אני חושבת שקצת התגעגעתי לישרא ...

נכתב על ידי Georgia947 , 11/9/2013 18:25   בקטגוריות לימונים, ארץ ישראל, הומור, משפחה, מוסיקה, נוער, ציטוטים, ציניות, תלונות, שחרור קיטור  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Georgia947 ב-20/9/2013 15:21
 




דפים:  
13,717
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , משפחתי וחיות אחרות , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGeorgia947 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Georgia947 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)