טוב, אז יש לי הפסקה של 5 דקות בין הוואחד מבחן שהיה לי היום לבגרות הקרובה, והחלטתי לנצל אותם כדי לכתוב אליכם!
אני חייבת להודות שהשבוע היה שבוע מטורף מבחינת אבא.
הייתי במצב רוח טוב אחרי שעבר המבחן הנוראי שלמדתי אליו כל השבוע, אז הכנתי עוגיות שוקולד צ'יפס (אישה למופת או מה? מי לא ירצה להתחתן איתי?)
אבא: "לא כדאי לך לאכול עוגיות ככה, את יודעת..."
אני: "אה? אז אתה אומר שאני שמנה?!"
אבא: "לא, אני רק אומר שאת לא כל כך מוצלחת בללכת לישון מוקדם גם ככה, אז שוקולד זה הדבר האחרון שאת צריכה לנסות להירדם איתו"
אני: "אה, אז אני גם שמנה וגם לא מוצלחת? זה הקטע?? הבת שלך שמנה ולא מוצלחת!!!!!!"
אבא: "זה לא מה שאמרתי!! תגידי לי, את שרוטה?"
אני: "אה אז עכשיו אני שמנה, לא מוצלחת ושרוטה?!? אנשים מסתכלים עלינו ברחוב וחושבים לעצמם: איזה מסכן, הבת שלו שרוטה!"
והוא נשאר שם המום. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
לפני שאתם שופטים אותי, אני חייבת לציין שפליטות פה המטומטמות שלו כבר גרמו לי להיעלב מספר פעמים בעבר, והגעתי למסקנה שאם אני רוצה שזה יעבור לידי בלי שעתיים של ייסורים בכל פעם אני חייבת לשגע אותו עד מצב שהוא יחשוב על כל מילה שהוא מוציא מהפה ויפסיק להגיד שטויות שאבא חסר טאקט נוהג לומר כשהבת שלו לחוצה. גו דאדי!
אה, ואני מודה שהציטוט הזה בהחלט חם מהתנור (חה, חם מהתנור-עוגיות! הבנתם?) זה קרה לפני שתי דקות.
מכירים את הסרטון שבו ילדה אמריקאית פסיכוטית מתחרפנת בגלל שהיא לא מצליחה להגיע לתו הנכון?
אז תנחשו איך זה כשילדה ישראלית פסיכוטית מתחרפנת בגלל שהיא לא מצליחה להכין עוגיות שיצאו אכילות.
אז מה היה לנו השבוע?
אתמול אחותי בת השנתיים נכנסה לי לחדר בזמן שהתקלחתי, מצאה קרם להסרת שיער והורידה לעצמה את הגבות, והלוואי שזה היה סתם בצחוק. אבל למזלה, באותה תאונה מצערת נוצר לה גם פוני שיסתיר את המצח הענק והחדש שלה.
עד עכשיו אני קצת צוחקת וקצת עצובה שזה קרה לגמדה הקטנטונת. אבל אני יותר מבואסת מזה שהאשימו אותי!
הקרם היה:
בתוך שפורפרתשהייתה בתוך קופסא סגורה שהייתה בסוף של מגירה כבר חצי שנה!
חיים מטופשים.
הגבות שלה יצמחו, אבל לא הרגשות הכמעט פגועים שלי.
במהלך השבוע היו לי הרבה ריבים על אבא שכללו עקיצות שלו על זה שאני עצבנית ושלי עליו שהוא נמושה בכיינית.
אל תשפטו אותנו, אנחנו מכסחים אחד את השני אבל בסוף משלימים.
אני: "אבא, הרגשת פגוע כשלא חגגו לך בת מצווה?"
אבא: "למה שיחגגו לי בת מצווה? אני בן"
אני: "בדיוק! נפגעת מההחלטה הזו?"
אבא: "אולי בדיעבד...... רגע מה? עשו לי בר מצווה בירושלים!"
אני: "אני חושבת שהמצב יראה לך הרבה יותר טוב כשהמחזור שלך יגמר ותפסיק לבכות מכל דבר"
אבא: "אבל לא בכיתי"
אני: "כל הכבוד! תמשיכי ככה, זאת הגישה!"
דעתי האישית היא שלא היה בזה שום היגיון, אבל ככל שהוא יותר מבולבל אני נהנית יותר.
טוב, די התעייפתי מלשחזר בדיחות גרועות מהשבוע שעבר, שיהיה לי בהצלחה ונדבר אחרי הבגרות הקרובה שאני כנראה אלמד אליה כל השבוע הקרוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Georgia947