לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Today Is The First Day of The Rest of Your Life


לחשוב זה פריווילגיה .

Avatarכינוי:  Georgia947

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הילדה שצעקה "נגמר"


את מספר ההודעות ששלחתי עד היום הזה לחברות, "הוא סיים את זה"- אני לא יכולה כבר לספור.
הפכתי לילדה שצעקה "זאב" - רק במקום להזעיק שוטרים הוזעקו בחורות בגילאי ה20 שלהן, גלוני גלידה, חפיסות טישיו, חפיסות סיגריות ומטר סיסמאות שנהפכו להמנון - הוא לא שווה את זה, הוא אידיוט, הוא עוד ישלח לך הודעה בקרוב תאמיני לי, תפסיקי לבכות וצאי מהשמיכה מפגרת.
במקום אנשים שנטרפו היו לילות שנטרפו, עיניים נפוחות, ואנשים ששפכתי עליהם קפה בעבודה ביום למחרת.

כמה פעמים כבר סיימת את זה? וואו.. אני לא זוכרת כבר.
בפעם הראשונה סיימת את זה יפה: "אני לא יכול לתת לך את מה שמגיע לך עכשיו, אני מקווה שעד שאתאפס לא יחטפו אותך, אני פשוט לא רוצה לגרום לך לסבול"
שקרים כן? שקרים יפיפיים אבל. אפשר להתכסות בהם בלילה.
תוך כמה חודשים חזרת לזרועותיי.

בפעם השניה, וכנראה גם השלישית ואלוהים זוכר כמה עוד- זה היה כי "אנחנו מאבדים את החברות שלנו בשביל סקס".
אבל אחרי חודש התחתונים בערו וחזרת.

ואז בפעם האחרונה, היום, קטעת הכל.
את הזוגיות, את החברות, את 7 שנות ההיכרות, והחל מהיום בשעה 2 בצהריים אנחנו זרים.
אפילו חסמת אותי בטלפון, אם עד עכשיו לא מספיק הרגשתי שאת הטקסט הזה כותבת ילדה בת 14...

אני אשקר אם לא אגיד שראיתי את זה בא. חודשים אני כבר מתכוננת.
בכל ריב, בצורה כמעט אובססיבית, שאלתי: "אתה רוצה פשוט לסיים את זה?"
ובכל פעם מחדש ענית את המינימום ההכרחי (ועל הדרך הורדת את ההגדרה למינימום ההכרחי מריב לריב)
עד שלא נשאר כלום חוץ משתיקה.
כל מה שרציתי היה לסיים את זה עם הראש מורם. לפחות פעם אחת.
כשאוהבים מישהו מוותרים על האגו.
אומרים "אני אוהבת אותך" גם כשזה פוגע. גם כשהמילים שלי הן אלו שנותנות לך את הכוח והאנרגיה להפיל אותי למטה פעם נוספת.

וככה זה היה נראה,
יחסי וואטסאפ מגוכחים של המאה ה21 עם אדם שגר איתי פה ברחוב ולא מוכן להגיע ולדבר פנים אל פנים
ובחורה אחת שמנהלת ריבים עם עצמה, פיוסים עם עצמה, משברים עם עצמה ולאחרונה גם שיחות עם עצמה (כמו חולת נפש)
רק כי היא לא מוכנה לוותר על האדם שגרם לה להרגיש
הכי נחשקת בעולם
ואז הכי יפה בעולם
ואז הכי קרציה בעולם
ואז הכי מיותרת בעולם
ואז הכי מושפלת בעולם
ואז לא קיימת יותר בעולם.

צעקתי "זאב" כל כך הרבה בכל פעם שעזבת,
ולמרות שהפעם אני בטוחה בכל נימי גופי שהפעם זה הזאב האמיתי
החלטתי שלא לרוץ ברחבי העיירה ולצעוק זאב בקולי קולות
שיזדיינו תושבי העיירה והזאב שלהם, שיטרוף אותך ראשון מכולם
אני מתחפפת מפה
נכתב על ידי Georgia947 , 8/10/2016 01:20   בקטגוריות הסוף., לב שבור, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הארנב הלבן ב-9/10/2016 11:06
 



החמור וההיא


אני מקווה שתישן טוב הלילה.


אני בטוחה שתישן טוב. כל לילה אתה ישן טוב.


אתה ישן עם מצפון נקי ושקט, אתה ישן בטוח בעצמך, גאה.




אתה ישן ויודע שאתה בחור טוב.


אתה יודע שאתה עוזר למי שצריך, ושאכפת לך מאנשים.




למשל אתמול, כששלחתי לך בערב - מה איתך?


וענית לי שהכל סבבה, ואתה בהרצליה. למה בהרצליה?


איזה בחור הבריז לנעמה, והיא כבר התארגנה והכל, ועכשיו היא עצובה.


אז הלכת להיות איתה. לא נעים לך שהיא כבר התארגנה, התכוננה, וככה הבריזו לה.


תגידי לי, איך הבחור הזה יכול להתנהג ככה?




אז אמרתי לך שתהנה, ושאני מקווה שהיא בסדר.




ובפעם המי יודע כמה, עליתי בחזרה לחדר.


הורדתי את המעיל והג'ינס ואת החולצה והחזייה שאפילו עוד לא הספיקו להתחמם מחום גופי, ונכנסתי לטרנינג.


נעמדתי מול המראה, אספתי את השיער, והתחלתי להוריד לאט לאט את אותו האיפור שסיימתי למרוח רק חמש דקות לפני.




בהיתי בשיחה שלנו בנייד וידעתי שגם הפעם אני לא אכתוב את זה.


שאנסה כרגיל לא להשפיל את עצמי


אני לא אזכיר לך שקבענו


לא אגיד שביליתי שעות בלהוריד שיערות, לבחור בגדים ולהתאפר


ולא אספר לך שחיכיתי בסלון שתכתוב שאתה בחוץ


ולא אגיד ששאלתי מה איתך מתוך כוונה לשאול למה אתה לא מגיע.





גם הלילה, כשתחזור מנעמה ותישן שנת מלכים, אני אבכה את עצמי לדעת,


אזכר בילדה שהבטחתי לה שיום אחד אני אמצא לה נסיך רכוב על סוס,


אסתכל שוב על החמור שבא במקום


ועל זאת שלא מסוגלת לקחת את הרגליים וללכת, עם או בלי נעלי זכוכית,


ואשמח בשביל נעמה שיש לה מי שיבוא אליה אחרי שבחור מבריז לה


ואשאל את עצמי איפה המישהו שיבוא בשבילי.



 




נכתב על ידי Georgia947 , 3/12/2015 22:13   בקטגוריות לב שבור, אהבה ויחסים, פסימי, סיפרותי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Georgia947 ב-9/10/2016 10:36
 




דפים:  
13,717
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , משפחתי וחיות אחרות , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGeorgia947 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Georgia947 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)