הסיפור הבא אפילו שהוא נשמע בדיוני הוא אמיתי לחלוטין והוא התרחש על ידי מכר שלי שביקש להשאר אנונימי, למען שמירה על סדר המכר יזכה בסיפור לכינוי "עידו".

לפני מספר שנים עידו לקח ברכב שלו כמה חברים והם נסעו ביחד לבילוי משותף בהתנחלות כל שהיא.

בדרך ראה אותם שוטר תנועה והחליט להוריד אותם מהכביש, השוטר תנועה פנה לעידו ואמר לו "אתה נוסע עם 7 אנשים ברכב בזמן שמותר לך להסיע רק 5, אני אצטרך לרשום לך דוח".

עידו אמר לשוטר בתגובה "אם אני מראה לך משהו ממש מצחיק אתה מוותר לי על הדוח?", השוטר ענה לעידו "אני לא יכול".

עידו שלא התייאש בקלות אמר לשוטר "כדי לך, זה ממש מצחיק!", ועדיין השוטר עמד בעמדתו "אני לא מוותר לך על דוח שהסעת 7 אנשים".

התעקשותו של השוטר לא הפריע לעידו, ועידו המשיך בשלו "אני אראה לך משהו ממש מצחיק אם תוותר לי על הדוח".

אחרי ויכוח של מספר דקות הסכים השוטר, הוא אמר לעידו "אם מה שתראה לי יהיה ממש מצחיק אני מוותר לך על הדוח".

עידו חייך לשוטר, פתח את תא המטען והוציא משם עוד 2 אנשים.

לגרום לאישה לגמור זה פרוייקט בפני עצמו, אתה צריך קורדינציה שלא מביישת יוצאי קורס טייס בצה"ל בשביל להצליח בזה.

אצבע אחת אתה צריך לשים על הדגדגן ולסובב עם כיוון השעון, תוך כדי שאתה מכניס לתוכה 2 אצבעות ומזיז אותם קדימה ואחורה, ואם זה לא מספיק אתה גם צריך עם הפה לשחק לה בחזה נגד כיוון השעון.

ותוך כדי אתה צריך גם להקפיד לשנות את המהירות ולעשות קולות כאילו את נהנה מזה.

אצלנו הגברים זה הרבה יותר פשוט, לוקחים את היד למעלה ולמטה וסוגרים סיפור.

אולי הגיע הזמן שמישהו יוריד את הכפפה ויכתוב מדריך עם הוראות הפעלה לנשים?

על איתי שהוא בערך הדבר הכי לא יציב נפשית שקיים סיפרתי כבר רבות בבלוג, ומי שלא זוכר או לא קרא מוזמן לקרוא עליו קצת יותר בפוסטים קודמים.

הסיפור הפעם מתרחש בשבוע הספר בזמן שאני איתי וג'וני עושים את דרכינו לכיכר רבין לקנות ספרים.

בדרך איתי חשב על סוגיה מעניינת "מה טוב בבלגיה? זאת מדינה שאין בה שום דבר מיוחד!".

אני בתגובה אמרתי לאיתי "נכון שאין שום דבר מיוחד בבלגיה, אבל יש מלא ארצות אחרות שאין גם בהם שום דבר מיוחד, מה מיוחד לצורך העניין בזימבבואה?".

איתי בתגובה ענה לי "יש לזימבבואה שם מגניב, לבלגיה אפילו אין את זה".

"אם ככה מה מיוחד בקזחסטן?" שאלתי את איתי, איתי חשב לשנייה ואז אמר "בקזחסטן יש את בוראט!".

ככה במשך חצי שעה תמימה נסינו לחשוב מה מיוחד בבלגיה, עד שלבסוף איתי אמר "מה שמיוחד בבלגיה זה שהיא גובלת בהולנד!".

ואז הגיע ג'וני עם ההברקה הגדולה, הוא אמר "אני יודע מה מיוחד בבלגיה! יש שם וופל בלגי!".

"נכון!" הסכמנו אני ואיתי פה אחד.

כשהגענו לשבוע הספר בכיכר רבין איתי ישר רץ לדוכן ספרים שמכר בו ספרים עם מפת העולם.

איתי לקח את אחד הספרים שיש בהם את מפת העולם ואמר למוכרת "תמצאי לי את בלגיה!".

חבל שאי אפשר היה לצלם באותו הרגע את הפרצוף שעשתה המוכרת .

לזה אני קורא "חברות אמתית"

זאת הסיבה למה צריך ללמוד להקשיב