פיתחתי לעצמי הרגל לצאת לשחות בבריכה כמה פעמים בשבוע.

באחת הפעמים תוך כדי שאני שוחה שמתי לב לבחורה יפיפיה יושבת מחוץ לבריכה על כסא, עטופה במגבת צהובה.

הסתכלתי על הבחורה ואמרתי לעצמי "היא חייבת להיות שלך", וקבלתי החלטה שאיך שאני יוצא מהבריכה אני הולך לדבר עם הבחורה הזאת.

תוך כדי השחייה התבוננתי בבחורה עם המגבת הצהובה עוד מספר פעמים, וכשהגיע הזמן לסיים לשחות יצאתי מהמים והלכתי לכיוון הכסא שעליו ישבה הבחורה במגבת הצהובה.

כל כך התאכזבתי לראות שהמגבת הצהובה נשארה על הכסא אבל הבחורה נעלמה.

הסיפור הזה היה בתחילת הקיץ, היום אנחנו כבר באמצע הקיץ.

מאז אותו היום כל פעם שאני בבריכה אני הולך למקום שבו מחזיקים את החפצים שאנשים איבדו, תמיד אני רואה שם מגבת צהובה.

אני מצפה שיום אחד במהלך הקיץ תחזור הבחורה לחפש את המגבת הצהובה שלה.

מי יודע, אולי יהיה סוף טוב לסיפור הזה, אולי עוד כמה שנים אני אכתוב פה "הצעתי נישואים לבחורה עם המגבת הצהובה".

איתי: יש לי קצת סחרחורת, תרמתי דם לפני כמה דקות.

אני: איתי תרמת דם? האם באמת עשית משהו בשביל מישהו אחר?

איתי: לא, הם חילקו טרופית לכל מי שתרם דם ולא רציתי לוותר על טרופית בחינם.

לפני כמה זמן קבענו אני ודוטנט להפגש בפאב כל שהוא על רחוב אלנבי, מי שמכיר קצת את אלנבי יודע שביום שישי המקום היחיד שאפשר להחנות בו בסביבה הוא חניון מכבי.

דוטנט הגיע ראשון, הוא שילם לשומר בחניון מכבי וחנה את הרכב, אחר כך הוא המשיך ללכת ברגל לכיוון רחוב אלנבי.

נסעתי על ידו בזמן שהוא הולך לאלנבי, הוא הבחין בי, סימן לי לעצור ואז הוא נכנס לרכב שלי.

הוא אמר שהוא יבוא איתי חזרה לחניון מכבי ואז נוכל ללכת ברגל משם ביחד.

כשהגענו לחניון מכבי השומר ביקש ממני כסף ואז הוא פתאום שם לב לדוטנט שיושב מאחורה.

הוא שאל את דוטנט "לא היית פה כבר לפני כמה דקות?", דוטנט בלי להתבלבל חייך לשומר וענה לו "לא, זה בטח האח התאום שלי, הוא גם אמור לבוא לפה היום".

השומר היה המום ואמר "לא יאמן כמה אתה ואח שלך דומים, בחיים לא ראיתי שני אנשים שכל כך דומים אחד לשני".

עד היום בכל פעם שדוטנט חונה שם השומר שואל אותו אם זה הוא או האח התאום שלו.

ג'ימי, תענה לי!

יש סיבה ששמו את השלט הזה שם