דברים שלא אגלה

טוב אני לא מאמינה אבל הצלחתי לסיים את פרק 6.

לקח לי המון זמן והייתי בטוחה שאני אקפיא את הסיפור.

אבל הצלחתי ועלה לי רעיון ממש טוב להמשך אז אני מאמינה שיש למה לצפות! (:

לפני הפרק אני רוצה להמליץ על בלוג הסיפורים של רוני.

היא כותבת ממש מוכשרת ויש לה סיפור מדהים שקוראים לו התמודדות. מסופר בו על נערה שקוראים לה מריה וההורים שלה מתעללים בה.

העלילה ממש סוחפת ומתמכרים אליו מהפרק הראשון! מומלץ ביותר!

דבר שני אני רוצה לומר תודה לאי שפיות על החתימה שהיא הכינה לי (:

בנוסף, אני רוצה להמליץ על בלוג הסיפורים של me AND my story... הסיפור בפרק החמישי שלו עכשיו.

הכותבת הביאה רעיון מקורי שעוד לא ראיתי והעלילה זורמת וסוחפת! מומלץ! (:

שאלה חשובה לפני הפרק! אתם מעוניינים שאני אתחיל לשלוח ספויילרים למנויים?

קריאה נעימה(:

בפרק הקודם:

כשהתעוררתי צ'ייס ישב לידי וליטף לי את היד. רציתי לשאול אותו על מה שאמר לפני שנרדמתי, יש לי הרגשה שהוא לא רצה שאשמע את זה.

בדיוק כשפתחתי את הפה כדי לדבר עם צ'ייס, ג'יימס פרץ לחדר בסערה.

"תקשיבו, יש לי חדשות טובות וחדשות רעות".

פרק 6

שמעתי את ג'יימס והלב שלי החסיר פעימה, 'חדשות רעות?'.

הבטתי לעבר צ'ייס בתקווה למצוא הסבר, אבל ראיתי שהוא מופתע לא פחות ממני. 'כנראה שאצטרך לדחות את השיחה עם צ'ייס למועד מאוחר יותר', חשבתי לעצמי.

"ממה להתחיל, מהטובות או מהרעות?", ג'יימס שאל בגיחוך.

"תתחיל מהחדשות הטובות, לפחות אני אתעודד קצת לפני", עניתי לו באנחה.

ג'יימס הביט לעבר צ'ייס, וצ'ייס הנהן לעברו בהסכמה. "טוב אז...החדשות הטובות הן שעלינו על העקבות של ג'ק, ויש לנו סיכויים יותר טובים מאי פעם לתפוס אותו, זאת ממש הזדמנות פז שלא תחזור על עצמה", סיפר ג'יימס בחיוך. צ'ייס חייך אליי בניצחון, כולו קורן מאושר.

"זה מעולה! איפה הוא? חייבים לתפוס אותו, אי אפשר לתת לו להסתובב חופשי ככה!", אמר צ'ייס, שנעמד מרוב התרגשות. "אתה צודק, אבל בתור התחלה בוא נתיישב. יש לנו הרבה מה לתכנן ואני צריך לעדכן אותך בכמה פרטים", אמר ג'יימס והושיב את צ'ייס בחזרה.

"רגע, מה החדשות הרעות?" שאלתי בחשש.

"אוקי, התכנון שלנו בכללי הוא למשוך את ג'ק לנקודה כלשהי, ושם לתפוס אותו. לצערנו, ג'ק לא נאיבי או טיפש, הוא לא ייכנע כל כך בקלות. הוא מחפש אותנו כי הוא מחפש משהו שיש אצלנו".

גם בלי לשאול ידעתי את מי הוא מחפש, אבל רק כדי להיות בטוחה, "אותי?".

"כן, אבל לא רק אותך הוא מחפש", ענה לי, מבט מתנצל בעיניו. "אם לא רק אותי, אז את מי עוד?", שאלתי מופתעת.

"ג'ק מחפש גם את צ'ייס", ענה לי והסתכל לכיוונו של צ'ייס וכך גם אני. צ'ייס לא נראה מופתע מהחדשות האלה. התעצבנתי שלא מעדכנים אותי בשום דבר, שנאתי את זה שהם יודעים יותר ממני, ולפי ההרגשה שלי, הם יודעים הרבה. "למה הוא מחפש אותך?",דרשתי לדעת.

"את זוכרת את היום שבו עברת לכאן? היום שבו מישהו צילם אותך מהשיחים, הדמות שראית בחלון? זוכרת את כל אלה? זה הייתי אני".

סיפר צ'ייס ועכשיו הכל התחיל להתבהר לי. הוא נתן לי כמה שניות לעכל והמשיך, "אני עקבתי אחרייך בשביל ג'יימס.

עבדתי עם ג'ק, כמו סוג של חפרפרת. ג'ק סמך עליי. אני גיליתי עליו פרטים, הוא סמך עליי וגילה לי על התוכניות שלו, על הניסויים שהוא עושה על אנשים ועוד פרטים על מה שהוא עושה, ואני העברתי את כל המידע לג'יימס. בגלל זה ראית אותי עם ג'ק באותו היום.

ידענו שהוא הולך להזריק לך את החיידק שגרם לך להיות חולה. עכ...", לא נתתי לצ'ייס לסיים את המשפט וקטעתי אותו, "אם ידעתם אז למה לא עצרתם אותו, למה לא מנעתם את כל החרא הזה ממני?!", צרחתי עליהם.

"זה פשוט מאוד, אם היינו מונעים את זה ג'ק היה מבין ישר שזה בגללי והוא היה הורג אותי, הוא לא מטומטם.

לקח לו בכל מקרה המון זמן להשתכנע שאני באמת רוצה לעבוד איתו , אחרי הכל אני אמור לשנוא אותו אחרי שהוא גרם לי לחלות", הוא הטיח בי את המשפט האחרון.

שמעתי קצת כעס בקולו והשתתקתי. צ'ייס המשיך, "הוא מחפש עכשיו את שנינו. אותך כי את הניסוי שלו. אותי ג'ק מחפש כי הוא רוצה נקמה. הוא רוצה להרוג אותי".

הייתה שתיקה בחדר ואני החלטתי להפר אותה, "איך אנחנו נתפוס אותו? עוד כמה זמן הוא יגיע לכאן?".

"צריך לטמון לו מלכודת, לגרום לו להגיע למקום מסוים ואנחנו נחכה לו שם, ואז סוף סוף הוא יהיה בידינו.

אנחנו צריכים למצוא משהו שיגרום לו לבוא מהר, אין לנו זמן מיותר, ויש עוד משהו שאתם צריכים לדעת" ,אמר ג'יימס.

אני וצ'ייס הפנינו את מבטינו לעבר ג'יימס, מופתעים ומצפים שיסביר את עצמו.

"בזכותך צ'ייס, אנחנו יודעים שג'ק לא אוהב לעבוד לבד, הוא תמיד דואג למצוא לעצמו שותף. הפעם אנחנו עזרנו לו.

אחד מאנשי הצוות כאן הוא שותף של ג'ק כבר הרבה מאוד זמן, קוראים לו שון.

בתקופה שאתה היית שותף של ג'ק המצאנו לשון סיפור כיסוי כך שהוא יכול היה לעזוב את ג'יימס מבלי לעורר חשד.

בזכות שון אנחנו יודעים שג'ק בדרכים ושהוא מחפש אתכם. בעזרתו של שון נוכל לגרום לג'ק לבוא ישר לתוך הידיים שלנו", הסביר ג'יימס.

צ'ייס ישב, הסתכל על ג'יימס במבט נעלב על כך שהוא לא ידע על קיומו של שון אבל הוא לא אמר דבר.

באותו הרגע ידעתי מה אני צריכה לעשות, "יש לי רעיון. אתם תיצרו קשר עם שון, תגידו לו שיגרום לג'ק להגיע לכאן ותקבעו איתו מקום פגישה.

אני אשמש כפיתיון, וכשהוא יבוא לקחת אותי אני אסיח את דעתו ואז אתם תוכלו לתפוס אותו".

"לא! בשום פנים ואופן לא! אי אפשר להקריב אותך ככה! זה ייגמר רע, הוא עלול להיות חמוש!", צעק צ'ייס בהתנגדות.

התעצבנתי עליו, "יש לך רעיון טוב יותר?! אם כן, בוא נשמע! חוץ מזה, עשיתי לכם מספיק בעיות ואתם רק עזרתם לי, זה הדרך שלי לגמול לכם", צעקתי עליו בחזרה.

"אנדי, את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? צ'ייס צודק, זה מסוכן. לא כדאי לך להעמיס ככה על עצמך, זה יותר מידי בבת אחת, את עדיין חולה וחלשה, את בקושי עומדת!", אמר ג'יימס וצ'ייס הנהן בהסכמה.

"אני בטוחה, אין לנו אפשרות אחרת. חוץ מזה, יש לנו עוד קצת זמן ואני אתחזק עד אז", עניתי להם.

לא התכוונתי לוותר, לא משנה כמה צ'ייס מתנגד לזה.

הימים עברו, פחות או יותר דומים זה לזה. ג'יימס וצ'ייס תכננו את התפיסה של ג'ק. צ'ייס טיפל בי, נתן לי המון תרופות ועשה לי כל מיני בדיקות וישנתי המון.

התחלתי להרגיש טוב יותר ואכלתי קצת.

הסתובבתי לראשונה בקומה של הבניין שהייתי בו כבר יותר מחודש, לא ידעתי אם מותר לי לצאת מהחדר בכלל אבל לא באמת היה לי אכפת, מה הם כבר יעשו לי?.

בקומה שלי היה מסדרון צר וארוך עם המון דלתות, כולן לבנות חלקות, אין עליהן שלטים או מספרים, כלום.

ניסיתי לפתוח כמה דלתות מתוך פרץ סקרנות אבל כולן היו נעולות, בסוף השתעממתי וחזרתי לחדר כדי להתקלח.

אחרי המקלחת הסתרקתי, עשיתי לעצמי גולגול רפוי ונשכבתי על המיטה.

תוך כמה דקות כבר הייתי שקועה בשינה עמוקה, ישנתי המון בגלל התרופות שצ'ייס נתן לי.

חלמתי שאני נופלת. הנפילה שלי מהירה ונמשכת נצח, אני ממשיכה ליפול וליפול. בסופו של דבר הנפילה שלי נבלמת ואני נופלת על שביל אבנים ארוך.

אני מתחילה ללכת בשביל, אני הולכת הרבה זמן והשביל ישר ולא משנה כמה אני הולכת, אני ממשיכה לראות הקצה של השביל אבל לא מצליחה להגיע.

אני נעצרת לנוח ויושבת שמתחת לצילו של עץ אלון גדול ועתיק.

פתאום אני מתחילה לשמוע צעדים, אני קופצת בבהלה ומסתכלת לכיוון שממנו שמעתי את הצעדים אבל לא רואה אף אחד.

אני מחליטה להמשיך ללכת, ושומעת את הצעדים מאחוריי מתקרבים אליי במהירות, אבל ברגע שאני מסתובבת אני לא רואה אף אחד והצעדים נפסקים.

אחר כך אני מתחילה לשמוע קולות.

בהתחלה אני שומעת כל מיני מלמולים ולחשושים בשפה שאני לא מצליחה להבין.

הלחשושים הופכים למילים ואז אני מתחילה להבין את המשמעות. מה שאני שומעת זה ,אנדי, התעוררי! אנדי!".

אני התעוררתי בבהלה וראיתי את צ'ייס רוכן מעליי. אני התמתחתי , התיישבתי וסידרתי את השיער שלי שעדיין לח מהמקלחת.

"למה הערת אותי? אני עייפה" שאלתי תוך כדי פיהוק.

"אני מצטער. ככל הנראה מחר זה היום הגדול, מחר ג'ק אמור להגיע לכאן לקחת אותך. ג'יימס צריך להיכנס אלייך עוד מעט כדי לעדכן אותנו בכל הפרטים.

בינתיים אני רוצה לבדוק אותך, לראות שתוכלי לעמוד בכל מה שיכול לקרות מחר". הנהנתי בהסכמה.

"אל תדאג, אני אהיה בסדר. העיקר שתצליחו לתפוס אותו ושאף אחד לא יפגע. באמת שאין לך מה לדאוג כל כך, אני מרגישה הרבה יותר טוב".

ניסיתי להרגיע אותו, אבל צ'ייס נראה  טרוד במחשבות אז עזבתי אותו לנפשו.

צ'ייס בדק אותי, לקח ממני בדיקת דם ושלח את זה למעבדה. אחרי 5 דקות הגיעה תשובה, וצ'ייס ניגש לקרוא את מה שנכתב שם.

הוא בהה בכתוב בהפתעה.

"מה התוצאות? למה אתה נראה מופתע כל כך? משהו לא בסדר?", שאלתי אותו.

צ'ייס לא הספיק לענות לי ואז ג'יימס נכנס לחדר.

צ'ייס ישר התנפל עליו והראה לו את הדף, ג'יימס גם נראה מופתע, "איך זה יכול להיות?", שאל בהפתעה והסתכל עליי.

"אין לי מושג, מעולם לא ראיתי דבר כזה", ענה לו צ'ייס. "אסור לנו לתת לה ללכת, אתה יודע למה זה יכול לגרום, זה לא צחוק ג'יימס".

"אתם מוכנים להסביר לי על מה שניכם מדברים? אני לא מבינה!", שאלתי בכעס.

"לפי מה שכתוב כאן, המחלה בסוג של נסיגה אבל היא גורמת נזק. בחיים לא ראיתי דבר כזה", ענה לי צ'ייס.

ג'יימס התעשת על עצמו וחזר לעניין, "אני צריך לעבור איתכם על התכנון למחר".

צ'ייס התיישב ליידי וג'יימס התחיל בהסברים. "מחר בסביבות השעה 6 שון וג'ק יגיעו לכאן.

אני ואתה צ'ייס ועוד כמה אנשים נסתתר בשיחים, עם נשק למקרה ש...טוב, נקווה שלא נזדקק לנשק.

ברגע שג'ק ילך לכיוונך תתחילי לברוח לכיוון שהיער, יהיו שם אנשים משלנו שיחכו לך. ברגע שג'ק יהיה שם אנחנו נתפוס אותו".

ג'יימס נאנח והייתה שתיקה למשך כמה דקות. פתאום נשמע צלצול טלפון שהפר את הדממה.

על צג הטלפון של ג'יימס הופיע השם שון.

ג'יימס ענה לשיחה אבל הקול שבקע מהטלפון לא היה של שון.

זה היה קול אחר, מוכר להחריד שהעדפתי לא לשמוע, קולו של ג'ק.

מקווה שנהניתם,