יש את הקטע המוזר הזה בחיים, בתרבות שלנו - לא משנה מאיזו מדינה אנחנו, איך אנחנו חיים או לאיזו עדה אנו משתייכים: יש הבדל בתפיסה השכלית בין נשים לגברים.

גבר ששוכב עם הרבה בנות נחשב "זיין", או משהו כזה. הרי בטח יש סיבה שהוא השכיב מלא בנות; הוא בטח ממש טוב במה שהוא עושה! לעומת זאת, אישה ששוכבת עם הרבה בנים נחשבת לשרמוטה, כי בטח משהו לא בסדר איתה והיא "לא מכבדת את עצמה". ואני שואלת את עצמי - למה? מה, לאישה אין צרכים? אני יודעת שאנו, כנשים, נוטות להעניק לכל דבר יותר משמעות ממה שבאמת יש בו. סקס עם גבר זה לא רק סקס, אלא סרט שלם של כמה הוא אוהב אותך וכמה הוא מעריץ אותך וכמה וכמה וכמה, אבל לפעמים זה פשוט סקס. פורקן. צורך גופני, מקובל על הדעת והכרחי, כי אנחנו בני אדם ( בעצם, בנות אדם, הרי אני מדברת על המין הנשי).

כן, יש כאלו שיקומו נגדי ויגידו, מה? סקס סתם כך, בלי רגש? מה פתאום! וכן, אני הייתי מאלו שחושבים כך בעבר, אבל דברים משתנים. כמובן שאעדיף מין מלא ברגש, תשוקה, אהבה והגנה, הרי תמיד כיף לדעת שמישהו לא רוצה אותך רק בשביל הגוף שלך, אבל לפעמים... לפעמים לא. לעיתים אני לא רוצה את כל המעורבות הרגשית הזו, לפעמים אני רוצה רק הנאה, בידיעה מוחלטת שאני יכולה להתפרק לגמרי מול אדם זר שלעולם לא אפגוש שוב, להתפרק לחתיכות כי איש לעולם לא יחזיק זאת לרעתי - הרי הוא זר. מחר כבר אשכח את פניו אך אזכור את הלילה המופלא שעברנו יחד. הוא יהיה זכרון, פנטזיה כחולה ונהדרת, ולא אדם עם חסרונות ויתרונות.

למה, אם גבר הולך במכנסיים בלבד, אף אחד לא יאמר לו דבר - אך אם אישה תלך בחזייה בלבד, יפנו אליה בקללות ותלונות כאילו, שוב," היא לא מכבדת את עצמה!".... מה הקשר? מה לעזאזל הקשר בין הגוף וצורת הלבוש לכבוד? מה, לגברים אין חזה? נכון, אצלם (בעצם, אצל חלקם) החזה לא מתפתח כמו אצלינו, הנשים, אבל הכל עניין של אנטומיה. אז מה אם זה קצת יותר גדול, קצת יותר מלא בשומן, קצת יותר יפה - אז מה? למה יש לקרוא בשמות? למה ישר להיכנס לתוך עולמו של אדם אחר ולקרוא לו בשמות כי הוא לא מתבייש במיניות שלו, בגוף שלו, בהגשה שלו?

בדיוק בגלל הסיבה הזו (טוב, וגם בגלל הטמטןם שבדבר) אני שונאת שאנשים מאשימים נשים על כך שהן נאנסות. מבחינתי - ואני יודעת שהרבה לא יסכימו עם דעתי - גם אם אישה הולכת חצי עירומה או פאקינג עירומה לחלוטין ברחוב, אין לאיש זכות לגעת בה. הרי אנשים הם כמו פסל במוזיאון - Look but don't touch, motherfucker thing twice, כמו בשיר של Jay Z. גם אם אתה ממש רוצה את זה, אל תיגע. אין לך רשות, אסור לך. אז מה אם אתה רוצה ולדעת היא ממש רוצה גם - תשלוט בצרכים שלך, תשלוט בעצמך.

הנה עוד משהו שמצפים מגברים - שישלטו בעצמם. אישית, אם אראה גבר מאבד את קור רוחו, ולא משנה מאיזו סיבה, יש מצב טוב שזה יוריד לי ממנו. למה? כי הטביעו במוחי את רעיון הגבר המושלם: הוא יודע לבשל, הוא מנקה, הוא יפה-תואר, הוא חזק ופותר את כל הבעיות שבעולם, הוא רגיש, הוא כזה וכזה וכזה - וכמובן, הוא גם לא קיים.

לפני זמן מה השתנתה דעתי על התפיסה הזאת, אבל זה לקח ממני המון מאמץ והשקעה כדי לשנות את התפיסה הזאת לגבי הגבר האידיאלי: הוא לא חייב להיות חזק, הוא לא חייב להיות יפה, הוא לא חייב להיות מוצלח - הוא פשוט חייב להיות קיים. הרי לא כל הנשים יודעות לבשל או לרקוד בצורה סקסית או לנקות או להבין את הגבר שלהן, כמו שה"אישה המושלמת" אמורה להיות (מתנצלת, אין לי מושג איך גברים מדמיינים את האישה המושלמת, להוציא את זה שהיא תהיה מדהימה במיטה, בלונדינית עם ציצים ענקיים ושתאהב כדורגל, או משהו).

דברים פשוט לא עובדים כך.

נשים... אחח. איך זה שזה עובדה ברורה שרוב הגברים צופים בפורנו ומתעסקים בסקס 24/7, אבל נשים - מה פתאום! מצפים מנשים להגיע לסקס תמימות כמו שה ועם זאת להיות מדהימות המיטה? זה ממש לא כך. בנות (ואני מעידה בעיקר על עצמי) כן צופות בפורנו. בנות כן קוראות סיפורים אירוטים, וכן מאוננות, וכן מדמיינות איך זה ירגיש ומפנטזות איך הכל יראה ואיך הבחור יהיה וכמה טוב זה יהיה. פשוט כך. אבל, כמובן, רוב הבנות לא מודות בכך. תשאלו בחור עם הוא צופה בפורנו וסביר שתתקלו בתגובה די סתמית, אבל בחורה סבירה להכחיש כל עוד נשמתה בה - גם אם היא דווקא מכורה לעניין הסקס.

כן, גם בחורות יכולות לחשוב על סקס 24/7 - יש לי תקופות כאלה. יש לי תקופות שאני לא יכולה להסיר את הידיים שלי מעצמי, כי ההורמונים דורשים או כי אני מדמיינת כל הזמן תסריטים, או כי סתם בא לי. אני צריכה לתרץ את זה? הרי זה צורך אנושי.

זו הפרדה מטופשת בין יחס לנשים ויחס לגברים, וכמובן שיש עוד הרבה מובנים להפרדה הזאת, אבל אני לא יכולה להיכנס להכל. יש את כל עניין הגבר החזק והבלתי מנוצח, והאישה שכולם צריכים להגן עליה - זה לא תמיד חייב להיות כך. אבל אני לא אכנס לנושא כי זה דורש פוסט חדש לגמרי ו, ובכן, נסיון חיים שעוד אין לי.

מקווה שהצלחתי להעביר פה רעיון מסוים דרך כל הבירה שמערפלת לי את המוח

(אגב, האם בירה עדיין נחשבת משקה של גברים? אם כן, אז גם זה מגוחך לגמרי.)