בואי בחלקים, ככה את הרבה יותר שלמה

מה כותבים?

מהזמן שחלף אני רק זוכרת את ההשתלטות הזדונית של איזה וירוס, או מה שזה לא יהיה, שהציף לי את המייל למשך כמעט חצי שנה.

הכי מפחיד זה ששום דבר לא השתנה. כמובן, החלפתי מקום עבודה, כמובן, התקדמתי בלימודים, אבל בעצם... כלום לא השתנה...

כמה עצוב...

אז חזרתי לכאן, עם זנב מקופל בין הרגליים, לאיזו נחמה קטנה מאנשים זרים ואנונימיים, שבאופן אירוני, איתם אני מרגישה נוח יותר מאשר עם כל שאר האנשים שמצויים בעולמי נכון לרגעים אלה... אנשים התקדמו בחייהם ואני? אני שוב כאן... אותו הבלוג, אותו סיפור עצוב... אבל הרבה יותר מובסת... הרבה יותר נוטה למצבי רוח... הרבה יותר חסרת סבלנות... ובעיקר, הרבה יותר עצובה מאי פעם...

אז שבוע טוב לכם,

התגעגעתי קצת...