בין ים הטישואים שמסביבי (וים הדיכאון אם כבר) אני מצליחה לקום ממיטת חוליי ויאללה לעבודה (לא העבודה האמיתית שלי כמובן, למי יש זין לזה? לעבודה המטאפורית שלי) ולזחול למחשב בשביל לכתוב עוד פוסט מרתק ומרנין חושים (:
האמת שאין לי כל כך מה לכתוב, אל תביאו מצופים (הבנתם, כי אין עומק בפוסט כאילו).
את יודעת שחורף כש...
- את שוקלת לא להתקלח רק בגלל הקור.
- את נכנסת הביתה תוך כדי פליטת "המפף" אימתני.
- נוצרים גבישי קרח על העגילים שלך.
- את מתלהבת כמו ילדה בת 4 שיוצא לך עשן מהפה.
- את מזעיפה פנים בשביל להתחמם.
- את מפחדת לחייך מחשש שהשיניים שלך יקפאו וייפלו.
- השיער שלך משמש כאמצעי חימום נוסף.
- לשיניים שלך יש קצב.
- כשאת מתעוררת בבוקר לצלילי הגשם ומתפללת שהוא יפסיק עד שתלכי לבצפר.
- כשהגשם לא מפסיק את מאחרת לבצפר בגלל שהתכרבלת שעה מתחת לשמיכה אז אין זמן ללכת בדרך היבשה לבצפר אז את חייבת לקפץ כמו מפגרת בין השלוליות בניסיון לא להרטיב את הנעליים החדשות שלך.
- כשיש לך גלילי נייר טואלט במקומות אסטרטגיים בבית.
אני מקווה שיהיה לכם חורף חמים ושלא תצטרכו להפוך את כל הבית בחיפוש אחר סווטשרטים (:
בגלל שאין לי דברים חשובים יותר לעשות (טוב, בעיקרון אני אמורה לשמור על אחי הקטן, אבל הוא מסתדר די יפה גם לבדו) אני אכתוב לכם על מה שעשיתי ביום חמישי בערב.
הייתה מסיבה במועדון די קרוב לבית שלי והבטחתי לחברה שלי שאני אלך איתה והאמת לא רציתי כל כך כי הייתה ממש עייפה אבל - הבטחה זו הבטחה.
התלבשתי יפה התאפרתי קלות ויצאתי לכיוון ביתה של חברה אחרת שלי שקבעתי שאני אלך איתה (הרבה יצאו מהמושב שלנו למסיבה), הלכנו לנקודת המפגש שממנה היו אמורים לאסוף אותנו ונסענו למועדון.
כשהגענו למקום (זה היה לפני פתיחת שערים) כבר ראינו שהיו המון אנשים, הרבה יותר מהפעם הקודמת, והיינו בטוחות שייקח לנו הרבה זמן להיכנס (במיוחד לבן היחיד שנסע איתנו, הבנים עברו בדיקה הרבה יותר.. בדיקתית), בכל מקרה לאחר שנכסנו והפקדנו את החפצים נכנסנו לרחבה ורקדנו - בקיצור שום דבר מיוחד. נדדנו מרחבה לרחבה (כולה שתיים אבל מי סופר) וברחבה הישראלית ראיתי.. אותו. אתם יודעים.. מושא תשוקתי וכל החרא הזה.
הייתי ממש מופתעת לראות אותו, הוא לא אחד שבא למסיבות. הוא היה כל כך חתיך (מצטערת על רגע זה) ומקסים ומדהים ולא נראה לי שהוא ראה אותי בכלל (הוא הסתכל עליי כמה פעמים אבל אני לא יודעת אם הוא באמת ראה אותי) ובאמת שבדקות הראשונות אחרי שראיתי שהוא שם בקושי יכולתי לנשום, הרגשתי את הרגליים שלי נמסות ושמעתי את הלב שלי דופק, הייתי בטוחה שהלב שלי יקפוץ ישר מחזה.
החברה שלי (זאת שהבטחתי לבוא איתה) ואני נשארנו ביחד על המסיבה, כמו בפעם הקודמת - הסכם שלנו, לא נפרדות לעולם.
וכמובן ששתינו סבתות זקנות ואחרי רקידה (אני לא בטוחה זאת מילה) ממושכת לה כאבו הברכיים ולי כאב נורא הגב אז יצאנו החוצה לשבת קצת זמן בחוץ, שננוח. למרות הקור הנוראי ששרר בחוץ.
לפני שאני אמשיך בסיפור המסודר האופן כרונולוגי להפליא שלי אני רוצה לציין פרט ששמתי ♥ אליו במהלך המסיבה, מצאתי את עצמי כמה פעמים רוקדת הרבה בסביבתו ופעמיים בערך אפילו גב אל גב (הוא רקדן די גרוע דרך אגב, לא נורא לא כולם מושלמים, אפילו לא הוא מסתבר).
והיא אמרה לי "שמת לב שהוא עוקב אחרייך?".
ואני עניתי "לא נראה לי, אני חושבת שהמצב הפוך".
למרות שדווקא לא עקבתי אחריו, עם כמה שזה היה לי נעים לא רציתי לצאת סטוקרית או שהוא יחשוד בי אז לא ניסיתי בכלל להתקרב אליו, שמרתי על מרווח הגון אבל בכל זאת שאני אראה אותו, לא יכולתי להתאפק 
אני לא חושבת שייתכן כל כך הדבר שהוא עקב אחריי מפני שהוא לא רקד לבד, הוא רקד עם החברים שלו מהמושב אז אלא אם הוא סיפר לכמה מהם שהוא בקטע שלי (במידה שהוא בקטע שלי) ואז הם ניסו לעזור לו או שהוא גרר אותם בלי מודעות לכיווני.
אני מניחה שיש תמיד את האופציה שהתקרבתי אליו לא במודע אבל גם זה לא נשמע לי אפשרי כל כך בגלל שניסיתי ממש חזק להתרחק ממנו במודע.
אשמח לשמוע את דעותיכם כמובן (:
לפחות אני יודעת שאני מושכת, התחילו איתי המון בחורים במסיבה (התחילו לא במובן של "אבא שלך גנן?" אלא יותר אחזו לי במותניים וניסו לרקוד איתי) אבל כמובן שלא זרמתי והורדתי אותם ממני מיד, אני ילדה טובה (: ויאמר לזכותם שהם ירדו ממני מיד.
אבל כשכבר יצאנו החוצה בשביל להיכנס למיניבוס שייקח אותנו הביתה אחד השיכורים שאף פעם לא מכניסים למועדון אחז לי ממש חזק ביד וניסה למשוך אותי אליו, וכנראה לסמטה החשוכה שהייתה ליד. למזלי יש לי שרירים די מטורפים והוא היה די שיכור אז הצלחתי למשוך את היד שלי מאחיזתו ורצתי אח החברה שלי, עם לב קצת דופק אבל בסדר. ממלמלת לה "באמא שלך אל תעזבי אותי" אני יודעת שזה לא היה כזה נורא אבל עם כל הסיפורים האלה שאני שומעת (וקוראת פה) כבר התחלתי להיכנס לסרטים.
אבל בכל מקרה, כל ההתחלות האלו העניקו לי דחיפה די משמעותית לביטחון העצמי שלי (:
אחרי חפירה קצרה אני שמחה להיפרד ממכם.
באהבה,
סאמר.
נ.ב.
משימה עד לפוסט הבא, אחת לכם ואחת לי!
לכם: ספרו לי מתי אתם בפעם האחרונה הרגשתם כאילו הרגליים שלכן נמסות? סיפורים נבחרים יזכו במכונית שברולט חדשה!
לי: תהיי יפה ותשתקי.
עריכה:
איזה יופי של מספר כניסות (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
