There is nothing more bitter than a sweet lie

הפוסט הבא יהיה שונה מהקודמים..אבל מתקשר אליהם..הוא יהיה כמו סיפור..עם סוף טוב..סוף רע.. תחליטו לבד..

"לא אמא, אני לא רוצה לנסוע!" היא צעקה ובכתה..

"מתוקה זה בשבילך!" אימה ניסתה להרגיע.."אבל אני לא רוצה!" היא המשיכה למלמל בעקשנות..

"בסדר...אבל תחשבי על זה ברצינות..יש לך חודש!" 

ישראל..היא לא נולדה פה אבל מצאה דרך להסתדר..אפילו שבזמן האחרון הכל נהרס לה..

"אני אחשוב.." לחשה והשפילה מבט לפינת החדר..התקף נוסטלגיה עלה בה..היא לא תצליח לשכוח ולעזוב הכל.

היא הגיעה לפה בגיל של גן חובה.. מכיתה א' הבינה שלא תצליח למצוא שפה משוטפת עם ילדה הכיתה

אז היא הסתובבה עם בנות שהיו גדולות ממנה בשנתיים..

בעצם הייתה לה חברה אחת מכיתתה..ולריה.. עד היום הן חברות..שנה שמינית של חברות..

עד כיתה ד' היא הייתה במצב של חברה אחת בכיתתה ועוד חברות שהיו כבר בכיתה ו'..

היא הבינה שהגיע הזמן למצוא עוד חברות כי החברות הישנות שלה גלדו ובטח כבר לא מוצאות בה עניין רב כל כך..

שם היא מצאה את החברה הכי טובה שלה, קארינה..ועוד חברות נחמדות..

עם הזמן היא וקארינה התחברו יותר ויותר..סיפרו סודות אחת לשנייה, בטחו אחת בשנייה.. נהפכו ל'בסט פרנדס'..

אבל זה הפריע לולריה ולחברות האחרות.. הן עשו סיכסוכים בייניהן..ניסו להפריד..אבל לא הצליחו..

הן נשארו החברות הכי טובות..עד שעלו לחטיבה...ושם חייה השתנו לגמרי..

רוב האנשים פה יבינו מה זה לבוא למקום בו את לא מכירה אף אחד..(חוץ מאיזה מורה או שתיים XD).

עוד במחינות הכנה לכיתה ז' היא פגשה את דאשה.. היא הרגישה שזאת החברה הטובה שאותה חיפשה..

שאולי תחליף את קארינה.. אבל לא..זה לא אותו דבר..

השנה הלכה ונמשכה.. היא הכירה את אלדר.. ידיד טוב, שהפך להומו ^^

היא הצטרפה למקהלה והופתעה לראות שם את אלדר..היא הצתרפה לחוג גיטרה..ולציור..

בציור היא לא החזיקה המון זמן..בגיטרה היא החזיקה עד סוף השנה ואפילו מעבר..

ובמקהלה? פגשה מישהו ששינה הכל..

אבל לפני אותה פגישה..היא הכירה את ניקול..הילדה שהיא ודאשה כל השנה ניסו להתקרב אליה יותר..

עם הזמן היא הכירה את כל השכבה ויותר מחצי מהכיתה היו חברות וידידים שלה..

היא הייתה דלוקה על ילד אחד..נמוך כזה עם שיער חום ופוני לצד..טים.. אבל זה לא היה רציני..

יום אחד הייתה אמורה להיות ההופעה הראשונה שלה מחוץ לבית הספר עם המקהלה..

היא עלתה בשיעור השלישי לאודיטוריום של בית הספר וראתה אותו רץ אחרי יודבטניק אחד שהיה במקהלה.

היא צחקקה והתקרבה לסופי חברה שלה מהמקהלה..

" מי זה? לא ראיתי אותו פה אף פעם.." שאלה..

"זה יונתן.. כל פעם שאת הגעת..הוא לא הגיע..וכל פעם שהוא הגיע..את לא הגעת.." ענתה והסתכלה עליה בחצי חיוך..

"הוא חמוד..." היא לחשב וסופי צחקקה..היא נכנסה לאודיטוריום וראתה אותו..

הוא ניגן..את אחד השירים האהובים עליה..היא הרגישה בעננים...היא התאהבה בו..

אחרי כמה חודשים שלא הפסיקה לדבר עליו..הוא כבר גילה..הוא אמר לחברים שלו שיציע לה..אבל הוא לא עשה את זה..

ב14 בפברואר..ביום האהבה.. נמאס לה.. בסוף היום היא רצתה ללכת אליו...אבל כל הסיכויים היו נגדה..

כל מה שהיה יכול להשתבש השתבש...כאילו זה היה סימן שלא תעשה זאת...

אבל נגד כל הסיכויים היא הספיקה לתפוס אותו שנייה לפני שעלה לאוטובוס.

היא אמרה לו שלוש מילים..

אני. אוהבת. אותך.

הוא הגיב בצורה חסרת טאקט ומעליבה יחסית..אבל מאותו רגע הם נהיו ביחד..הוא עלה לאוטובוס אפילו בלי חיבוק..

אבל..אפילו שזה יצא ככה... היא הייתה מאושרת.. "אני...החברה שלו..." חשבה ולא האמינה שזה אמיתי.

הם לא דיברו שבוע מאז..אולי התביישו..אבל עם הזמן מצאו שפה משוטפת..בערך.

היא סבלה את החוסר טאקט שלו, ההתעלמות, השקרים..

עד שאחרי מספר חודשים נמאס לה..

הוא נעלם בלי לומר מילה.. עד שהיא כתבה לו הודעה מאוד נ'חמדה' בפרופיל של הפייסבוק שנמאס לה..

כמובן שההודעה הייתה 'מלאת טאקט'..אבל עם סמיילי שמח בסוף.

הוא ישר ענה לה.. אבל לא ממש ניסה לשכנע אותה להישאר איתו..היא הבינה שהוא שיקר כשאמר שהוא גם אוהב.

הייתה לה עוד סיבה לעזוב אותו...כי ביינתים שהוא החסיר מבית הספר היא נזכרה שהיה בן אדם..שהרגיש כלפיה משהו..

טים..היא חיבבה אותו...אבל לצערה..היא נזכרה בו בדיוק כשהוא נהיה חבר של פולינה..חברה שלה.

באותו יום שהיא נפרדה מיונתן קרה הבילתי יאומן..

טים צחק עליה עם חבריו כי ידע מרגשותיה..היא ברחה לצד וסיגלית..חברה שלה..אמרה לו כמה מילים 'יפות' ובאה אליה..

טים כנראה הרגיש מבוכה אז הוא בא להתנצל..אבל היא שלחה אותו להזדיין וברחה לאנשהו..

שם היא פגשה שני ידידים שלה מ-יב'..(גם בחטיבה היו לה חברים בכל הגילאים) והם שיכנעו אותה לחזור לשם..

כשחזרה, סיגלית רצה עליה וסיפרה שטים נפרד מפולינה..ואז טים ניגש אליה..והציע לה חברות..

טים היה הנשיקה הראשונה שלה..אבל היא... לא הרגישה משהו מיוחד בנשיקה..בעצם..כלום.

רגשות האשמה של מה שעשתה לפולינה וזה שהיא נפרדה מיונתן...האחד שהיא כל כך אהבה..הרגו אותה..

היא לקחה פסק זמן מטים ביום שבו היה להם חודש..ויום אחרי זה נפרדה ממנו...

אפילו אחרי חודש טים הציק לה בשאלה למה..והיא הייתה מלאת עצבים.. 

למזלה בן דוד שלו..שהיה גדול ממנה בשנה.. אלכס.. היה שם..הוא עזר לה לעבור את כל הקטע עם טים..

הוא היה שם בשבילה..והיא הרגישה שאולי..אולי אלכס יוכל לעזור לה לעבור הכל..להתגבר על הפצעים..

אבל הוא התאהב בחברה שלה מי'..היא פגעה בו..

בזמן ששניהם איימו להתאבד וביקשו שלא תספר לאף אחד היא נשברה... היא לא דיברה לא עם החברה מ-י' ולא עם אלכס.

עם הזמן היא סלחה להם..והם עדיין היו ביחד..וביום הראשון של החופש היא ביקשה להיפגש עם אלכס..

זה היה היום הכי רומטני שהיה לה אי פעם..מלא חיבוקים והיא אפילו קיבלה ממנו ורד..

אחרי אותו יום אלכס נפרד מנסטיה והציע לה.. היא הסכימה.. כי נסטיה בכלל לא רצתה את אלכס..

סוף סוף היא הרגישה מאושרת... היה לה טוב.. אפילו שלא פגשה את אלכס זמן רב..

אבל היו שיחות פלאפון ארוכות והתכתבויות...

באותו זמן חברות שלה נדלקו על איזשהו ילד מפגר שגר בישוב שלה ובמקרה למד איתה באותו בצפר (שלא נמצא בישוב)

ועניין אותה מה הן מוצאות בו...היא שנאה אותו מהרגע הראשון..אבל התבלבלה בגלל חברות שלה..ובטעות נדלקה עליו..

היא ידעה שזה ממש זמני..שזה יעבור..והיא צדקה..אבל היה כבר מאוחר.

אחרי חמישה-עשר ימים שהייתה חברה של אלכס..היא אמרה להוריה שהיא הולכת לניקול לישון..

ובעצם היא, ניקול ודאשה הלכו למועדון עם אח של ניקול..

במועדון היא כולה הייתה מדוכאת שחבל על הזמן...היא הבינה שעשתה טעות..היא הרגישה זונה..

היא חברה של בן דוד של אקס שלה..חודש אחרי שנפרדה ממנו!

מה היא עושה לעזאזל..היא בעצמה לא הבינה...אבל בלי להבין הרבה כתבה לאלכס סמס ארוך על זה שהיא רוצה להיפרד..

בדיוק כמו שעשתה לטים..רק בלי הפסק זמן..

אלכס ניסה לשכנע אותה שהיא עושה טעות..אבל היא הייתה נחושה בדעתה..

נסטיה שוב נכנסה לסיפור ואמרה לה שהיא זונה בגלל ששיחקה בטים ובאלכס...

היא הרגישה שנסטיה צודקת..היא הרגישה כמו זונה..אבל היא באמת לא התכוונה..הכל יצא משליטה..

עם הזמן הכל נרגע..היא לא ממש דיברה עם נסטיה..ובינתיים ידיד שהכירה לא ממזמן עשה בלאגן שלם עם נסטיה..

עם אותו ידיד שהיא נדלקה עליו..היא לא יכולה להיפגש.. בגלל חברה שלה בעיקר..

הוא היה חבר של אלינה(עוד חברה)..

ובאותו הזמן ולריה וקארינה התגנבו החוצה בלילה בזמן שהוא היה שיכור והוא נישק את ולריה..

בזמן שאלינה, ולריה והיא טיילו, הן הגיעו בלי כוונה לנושא..

איכשהו הן הגיעו לזה שלולריה יש סוד שקשור למישה..ואלינה איימה אליה שתספר..

ולריה סיפרה ואלינה נפרדה ממנו..

מאז הוא לא נפגש איתן.

יום אחד היא התעוררה ולא הרגישה יותר כלום כלפי אותו ידיד..כששאלו אותה איך...זה מה שהיא סיפרה:

"היתה לכיתה איזשהי פגישה שקשורה לבצפר או משהו מאוחר בערב. כולם התכנסו לכיתות ולא ממש זכור לי מה היה שם.

כבר באמצע הפגישה מצאתי את עצמי בורחת מהכיתה למדרגות ברכבת המזכירות.

בעודי יושבת על המדרגות ומביטה בשמיים מלאי הכוכבים, הוא מגיע מאחוריי ומתיישב לצידי.

לא שמתי לב אליו עד שהוא אמר בקולו הנאה והגברי יחסית לגילו הצעיר "היי…".

הסתובבתי וראיתי אותו, יושב שם ומחייך. משם השיחה התפתחה, דיברנו על כל מיני שטויות, לא על משהו רציני.

פתאום נהיה שקט. ישבנו אחד ליד השני, די קרובים. הרגשתי אותו מקרב את שפתייו לאוזני.

גופי רעד, דופק ליבי עלה, לא חשבתי שמכל הבנים, דווקא הוא, יהיה איתי בסיטואציה הזאת.

הוא חיכה רגע לראות אם אני לא מפסיקה אותו. לא הפסקתי. אז הוא לחש באוזני, "אני אוהב אותך".

קולו היה רגוע, והרגשתי את נשימותיו באוזני, כאילו היו נשימותי שלי. עדיין הייתה דממה.

הוא הרחיק את פיו מאוזני ונשק לצווארי, לאט לאט עלה ללחי ואז נישק אותי בפה.

זאת הייתה אחת הנשיקות הטובות בחיי. הרגשתי בעננים.

אבל פתאום נשמע רעש מוזר...זה היה השעון המעורר"

זה היה החלום הכי טוב שהיה לה אי פעם..על דניאל O_O...אולי זה נשמע דפוק..ואולי זאת עוד התאהבות טיפשית..

אבל היא עדיין לא שחכה ממנו..עברו כבר שלוש חודשים מסכנים והיא מקווה שזה יעבור...

כמה ימים לפני החופש היא רבה עם ניקול..אחר כך מהריב עם ניקול התפתח ריב עם ויקה ועם ים (ידיד)..

אז את כיתה ח' היא התחילה ברגל שמאל...אבל רק מבט קטן מדניאל העלה בה חיוך קטנטן..

כל כך צפוי שכולם יגלו שהיא דלוקה עליו..הרי היא שקופה כמו זכוכית..כולם קוראים אותה כמו ספר פתוח..

היא בוהה בו כל השיעור ולא פעם הוא הסתובב ותפס אותה עושה את זה..

פעם יצא לה ולו להסתכל זה לזו בעיניים כמה שניות בלי למצמץ..והיא הרגישה ממש מאושרת..

היא חושבת שאהבה זה דבר סימטרי...אם את/ה אוהב/ת אותו/אותה והוא/היא לא אותך..זאת לא אהבה אמיתית...

מעניין אם דניאל מרגיש כלפייה משהו...היא חשבה..אבל אז הבינה שרוב הסיכויים שלא...

זה גם נראה שהוא מפלרטט עם אחת החברות שרבו איתה...ויקה...ונראה שהיא מפלרטטת איתו בחזרה..

היא אהבה אותו פעם...מעניין אם היא עדיין אוהבת...

היא מרגישה שהיא סתם נדחפת ביניהם...

קנו לה גיטרה חשמלית..אז היא התחילה לכתוב שירים ברוסית..על הים..על השמש..העננים..

היא סבלה את היחס הגרוע של חברותיה לכיתה שבוע ונשברה כל יום מחדש..

בהתחלה היא ניסתה להראות שלא אכפת לה..אחר כך ניסתה לעורר רחמים מצד ניקול..כלום לא עבד..

יום אחד היא הבינה שמצבה אבוד..באותו היום ברח לה התוכי..היא רבה עם ההורים ועם חבריה -שוב-..

בערב היא בכל זאת ניסתה להשלים עם ים ידידה לשעבר..היא הצליחה...אבל לא להרבה זמן..

היא הלכה לישון מלאת אופטימיות..הייתה בטוחה שתשלים עם כולם...אבל..

בבוקר נשלחה אליה בפייסבוק הודעה מלאת קללות מצד ים..ניקול אמרה שהיא שונאת אותה...

היא הרגישה מושפלת..בודדה...היא בכתה בלי הפסקה..

היא נפגשה עם קארינה..אחרי פעמיים שרצתה לבטל בסוף הגיעה..

היא סיפרה לה משהו שלא סיפרה לאף אחד...על ההצעה שהיא קיבלה..

קארינה אמרה שאם הייתה במקומה..הייתה מסכימה..

בערב היא חזרה הביתה וביקשה מויקה סליחה והשלימה איתה..

אבל...זה עדיין לא עזר לה...היא ידעה הכל...מה כולם חושבים....כולם חושבים שהיא צבועה ושקרנית..אולי בצדק..

אף אחד לא רוצה אותה בכיתה...אם היא לא הייתה קיימת..זה לא היה מפריע לאף אחד..זה כבר לא סוד..

היא רצתה להעלם מהעולם..להתחיל מחדש...מדף חלק..

ואז כאילו חלומה התגשם..היא קיבלה את ההצעה לעבור..

לא סתם לעבור דירה..לא סתם לעבור עיר...לא סתם לעבור בית ספר...

לעבור לקנדה...בחצי השני של העולם..

כאן אנחנו חוזרים להתחלה..

בשהציעו לה את ההצעה היא סירבה אפילו להקשיב..

אבל אחרי חופשת ראש השנה הבינה שאין לה מה לחפש פה..היא הסכימה...

אחרי כחצי שנה המזוודות כבר היו ארוזות..

היא ומשפחתה היו בדרך לנמל התעופה..שנייה לפני שנכנסה למטוס..היא הסתכלה לאחור ושאלה..

אז ככה זה הכל נגמר? ככה אני מוותרת על הכל?

כן...ענתה לעצמה ונכנסה למטוס..

דמעה זלגה על לחייה..היא חשבה על החברות שנשארו שם..

אפילו על ניקול וים שלא היו מעוניינים לדבר איתה והשפילו אותה..

היא חשבה על דניאל שכבר כנראה ידע על רגשותה...

וכנראה בסוף יהיה חבר של ויקה או איזשהי ילדה בוגרת יותר..

ככה היא עזבה הכל...כבר מאוחר להתחרט...

הילדה הזאת היא אני..

רק שלי..עדיין יש אפשרות בחירה..

לברוח מהכל? לוותר? או להישאר ולהילחם על האנשים שאני אוהבת?

מה עם החלום להתחיל הכל מחדש?

האם זה באמת החלום שלי?

האם זה באמת מה שאני רוצה?

אחרי הכל...אם אני אסע...אז...אני כנראה לא אסלח לעצמי בחיים...

אבל מהאנשים שיודעים שאני רוצה לנסוע...לא נראה שכל כך אכפת להם..

אז אולי אני אסע...

אולי...

יש לי חודש לחשוב...

בינתיים רק קארינה וויקה יודעות..

לספר לכולם? לשמור לעצמי? לנסוע? להישאר? לוותר? או להישאר להילחם...?

מה שבטוח...ההחלטה הזאת...תשנה את חיי...ב180 מעלות...

להתראות אנשים יפים =)

http://www.youtube.com/watch?v=ITv486D7qoY&feature=related

סורי שזה ברוסית...

אם את/ה מכיר/ה אותי אישית, לומד/ת איתי בצפר או משהו כזה אני מבקשת לא לקרוא..

זה הפוסט האחרון..עוד לא ממש יצא לי לנסות את העיצוב החדש של ישרא אבל לא נראה לי שזה כל כך משנה עכשיו..

אולי עוד חודש אני אחזור...אבל באמת שעכשיו המצב שלי לא מאפשר לי להיכנס לבלוג קבוע ולכתוב ולהגיב...

מסתבר שהחיים זה כמו מעבר חצייה..בהתחלה אתה דורך על הקו השחור..ואז מגיע הלבן..ואז שוב השחור..

אפשר לחשוב שהחיים זה כביש אחד ענק...ואם כל הזמן רע/טוב לך זה אומר שאתה בעצם תקוע..

אחרי שאתה נתקע באמצע הכביש..מכונית יכולה לדרוס אותך..

יש לי דוגמא מהחיים שלי לתאוריה הזאת..

התאהבתי במישהו..זאת הייתה הרגשה נהדרת..

אבל אז רבתי עם החברה הכי טובה (לפחות חשבתי שהיא כזאת) וכולם נהיו נגדי

אז הגיעה שנת הלימודים החדשה וקניתי הכל, והכל היה מוכן, ו'הוא' עשה כניסה פשוט מהסרטים לכיתה

אבל הבנות המשיכו להתעלם ממני ובכיתי הרבה, ורוב החברות שלי הלכו איתה..

אז קנו לי גיטרה חשמלית (סוףסוף) והשלמתי עם ידיד אחד שלי

אבל אז התוכי שלי ברח, רבתי עם ההורים, אותו ידיד התחיל לקלל אותי בלי הפסקה וניקול אמרה שהיא שונאת אותי..

כאן זה נעצר... עכשיו אמור לבוא הפס הלבן...אבל מה יש? הוא מאחר לבוא? אולי נתקעתי..

שיט!

זה לא קורה לי! שוב אני בדיכאון...אני נותה למצבי רוח.. 

אנשים שוב התחילו לריב איתי בלי סוף...למה? כי אמרתי לניקול שתהיה לה שנה טובה...?

אין לי מצב רוח לכתוב...

מה שכן גיליתי שאני שקופה מידי אז מלא אנשים גילו שאני דלוקה עליו...

גם 'הוא' כנראה גילה..כי הוא לפעמים מסתכל עלי ותופס אותי בוהה בו..

אני רק רוצה לחזורר לשנה שעברה..כשהיו לי מלא חברות..כמעט בלי מריבות..הצלחה -יחסית- באהבה ובלימודים..

איפה כל זה עכשיו? 

והתוכי שלי ברח...כל כל אהבתי אותו...הוא לא ישרוד לבד...במיוחד בגלל שעכשיו יהיה חורף וקר!

בקיצור יש לי המון דברים לפתור כאן...וזמן למחשב? כמעט ואין לי...וזה שאני 24 שעות בפייסבוק זה כי הוא סתם דולק..

לא משום סיבה אחרת...יש לי מצבי רוח משתנים בקיצוניות...הלוואי שהתקופה הזאת תעבור..

זה יותר גרוע מהיסודי כששם כולם שנאו אותי! אבל אלו לא היו החברות שלי -לשעבר- ששנאו אותי...

אני חושבת להתאבד אבל מה הטעם? אולי זה לא ברצינות אבל עולות לי מחשבות כאלה לראש לפעמים...

מה יקרה אם אני אחתוך וריד? אולי אז אנשים ישימו לב שרע לי...אולי אני אלך עם שלט של:

"Help, I wanna die!"

רק אז הם ישימו לב...וגם זה לא בטוח...

אני יכולה לבדוק אבל אז יחריכו אותי לדבר עם פסיכולוג או סתם יצחקו עלי...

בעצם לא הייתי מסרבת לדבר עם פסיכולוג... אבל ה'פסיכולוג' היחידי שאני יכולה לדבר איתו

זאת המכנכת שלי שהיא גם היועצת...טוב נו...אין שום סיכויי שאני עושה את זה...

אני רוצה למשוך תשומת לב...אני לא מתביישת בזה...כן! חסר לי צומי! בודד לי!

אני באמת רוצה לדבר אם מישהו...רק אם ידעתי עם מי..

אולי אני רוצה יותר מידי...

אם הגעתם עד לכאן אז כנראה שקראתם הכל..

לא יודעת למה עשיתם את זה...שיעמום?

באמת שאין לי מושג...

אבל אם הגעתם עד לכאן..בבקשה..תנו לי עצה איך למשוך תשומת לב..שיתנו לי לדבר עם מישהו...

סורי שהיום אין שיר...אין תמונה...ואין מצב רוח...><