אני לא טובה במצבים.
לא תגידו במצבים מלחיצים או מפחידים,
פשוט במצבים בכללי,
דברים חדשים ושוליים להפליא שצריך לעשות.
אני לא טובה בלהתמודד איתם.
אני אשכרה שוקלת כבר שלושה ימים את האפשרות של האם לנצל את ההזדמנות שאני לא לומדת ולתפוס את הרכבת המזדיינת הזו למכללה או שלא.
עד לפני עשר דקות בערך הרוב אמר שלא,
כי יש לי בחילה
כי אני לחוצה
כי זה דבילי וזה בכל זאת עושה אותי לחוצה אז זה קריטי
כי אני מפחדת
כי אני אהיה בסטרס רציני שלוש שעות מחר וזאת הבטחה
כי אסור לי להיות בסטרס אלא אם באלי שמערכת החיסון שלי תקרוס עוד
כי אני מסבכת את עצמי סתם.
אבל הוא ביקש יפה,
וזה יקדים את הפגישה ביום (!) כולה פאקינג יום.
ואני חייבת את זה,
אני נורא רוצה להיות שם,
כי זה הבית החדש שלו,
כי זה סביר להניח הזדמנות מעולה לסקס בלי חשש ובלי הפרעה
כי זה יראה לי שהתבגרתי טיפה
אבל לא זה סתם גורם לי להתכווצויות שרירים מגעילות ולחוסר רצון לדבר
באלי לבכות ובאלי להקיא אבל שניהם לא יקרו.
אני רוצה לזרוק את עצמי עליו
אני מתגעגעת
לא רק לחלק הרומנטי שבעניין
אני לא טובה בקטע של ה"רק סופשים" וגם אז יש לו משפחה עם דרישות מאוד מפורטות
שבזמן האחרון כבר לא כוללות אותי
למה איכפת לי כל כך מזה שהם לא רוצים אותי?!
אין לי כוח לחרא הזה
אני שונאת חיילים וסטודנטים
שימותו כולם ולא יסתכלו עליי
אני מרגישה בת 12
אוף.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
