הכל ממש בסדר.
אני חייבת להודות ששבוע שעבר היה בין השבועות היותר טעונים ואינטנסיביים שהיו לי,
אבל לא היתה לי סבלנות לכתוב, כי ניסיתי לגולל חלקים בפני יותר מדי אנשים.
אבל אני עושה את זה עכשיו כדי שזה יישאר איפשהו, ולא ייעלם לחלוטין אצלי במוח.
אז פגשתי אותו.
וזה עירער לי את הכל.
ורציתי להיעלם ולא להישאר עם כל השאלות שנוצרו אצלי בראש.
כי מהרגע שראיתי אותו, והוא היה נחמד אליי, והוא היה בטווח שלי לשלושה ימים,
איבדתי כל דבר יציב וידוע שהיה לי,
הכל פשוט התערבב לי בראש בצורה מגעילה ולא הייתה בטוחה בקשר לשום דבר
אשכרה שום דבר.
זה החזיר אותי אחורה 9 חודשים, כי אז הייתי באותו מצב, גם כן בגללו,
אבל זה היה אסור לחלוטין, ולא פיר מבחינת אנשים שהם לאו דווקא אני.
אבל לא הייתי מסוגלת להפסיק לחשוב עליו, לא הייתי מסוגלת שלא לחפש אותו, או לוודא שאני אעבור בדיוק לידו (חמש פעמים, יותר מזה זה כבר יהיה מחשיד XD)
ולא סבלתי את זה. כי שנאתי את זה, כי זה לא היה אמור להיות ככה, כי זה מיותר, וכי בעיקר נמאס לי מזה.
אבל הייתי חייבת לנצל את ההזדמנות ולדבר איתו כמה שאפשר.
והוא היה אחר. הוא היה איכפתי הרבה יותר, והרבה פחות פוץ, ולשם שינוי הוא העדיף להקשיב לי במקום לדבר רק על עצמו, למרות שאני לא בטוחה שהגיע לי...
והתגעגעתי אליו.
וזה חבל, כי שום דבר לא הולך לקרות, ובעצם טוב שכך.
(אוי אבל הוא חיבק אותי בסוף ונתן לי נשיקה על הראש ואני התמוגגתי)
ואז הייתי צריכה לחזור הביתה, לשגרה.
וההורים חזרו מחו"ל, אז השגרה באה בריצה והתנגשה בי
ואני שמחתי כי חשבתי עליו פחות, כי יש לי מישהו אחר,
שחזר בסופש והיה מושלם.
מושלם מושלם מושלם.
והבנתי עד כמה הגעגועים שהיו, היו דבילים, והערעור ההוא מיותר, כי אני בדיוק איפה שאני צריכה להיות
וטוב לי כאן.
ואני אוהבת אותו. באמת.
וזה מעולה.
והציונים שלי ממש בסדר, והם ימשיכו להיות,
ואני שואפת למינימום 85 במבחן במתמטיקה שבוע הבא, מה שמצריך שאני אלך ואלמד ואין לי כוח
אני בייאוש קל
כבר איזה חודש
ונמאס לי, אבל אף אחד לא שואל אותי ממה נמאס לי וממה לא
צחוקים.
אתמול הפלתי את החתולה כשניסיתי להוציא אותה מהרכב (והיא נכנסה כי הייתי חייבת להיות נחמדה לחתולת רחוב למרות שהזהירו אותי בדיוק ממה שיקרה) ושתי דקות אח"כ התחלתי למרר בבכי. אני פתטית.
יש לי כאבי מחזור נוראיים
וכאבי ראש עוד יותר גרועים
ובעיקר לא באלי על כלום.
כלוםכלוםכלוםכלוםכלוםכלוםכלוםכלום.
וזהו.
אני חופרת, ולא אמרתי כמעט כלום ממה שרציתי. (זה כשרון)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
