Now you got me screaming and I cannot shut up

אז עמוס.
כאילו ממש עמוס.
ואני חרשנית טובה (שהוציאה 95 במתמטיקה!) שלא יהיו לה חיים עד סוף ינואר
מקווה שתתגעגעו.

אני די נוטשת את הבלוג בזמן האחרון
לא בטוחה אם זה כי טוב לי
או כי אני עצלנית.

מעצבן אותי
שאסור לי לעשות ספורט
אני כמלה
כן. כמלה.
אני נובלת
ואני מרגישה כמו חבית מיושנת.
מלאה באכזבה עצמית.

 מקולקל

שלושה ימים חמים של יובש,

ויום אחרון של גשם.

ובזמן הזה כבר הספקתי, לשבור את המשקפיים,

וללכת לאיבוד פעמיים.

שביל האבנים הצהובות נעלם מזמן בחול,

ואני, אני מילאתי שקים ובקבוקונים אינספור, באכזבה.

חילקתי אותם בקפידה בין השכנים, ואת רובם שמרתי אצלי,

במחבוא סודי, שננעלתי בו בעצמי.

ושיקרתי,

הטעיתי, כדי שזה אולי יהיה פחות נורא,

אמרתי, שאת הסחורה מכרתי בכוונה,

בידיעה שהיא שבורה.

לפעמים ממש אין לי כוח לעצמי.