משהו בה צץ

דקירה, טיפה

רסיסים דקים של אור.

רקפות עצובות

לבשו טיפות של חסד

אחרי לילות קרים מאוד.

והיא, בחיוך של אישונים

מנושקת וסמוקה

נחה על מיטה של קש

כשהקיצה משנתה.

תמימות דעת קלילה

רוקדת לה על השפתיים;

והיא שואלת שאלה

ואוהבת את העיגול שלך,

וגם את העיגול שלה.

משהו בכם אחד

משהו בכם שניים

משהו בכם בסיסי

כמו מים.

ואז אתה שואל בטון מתכוון

למה הכוונה?

-ובכן,

אני כבר לא כל כך בטוח.

כמו ילד קטן

כמו לא הייתי

כמו רק רוצה

שילטפו את קיומי

שמישהו ירים אותי

ויגיד לי שזה לא סיפור גדול

אני רוצה

לא להיות כל כך עצובה

כל כך בודדה

לא להיות

כל כך לא מאוהבת...