זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

לפעמים, הייתי רוצה להיות כמו אבא שלי. כזה רגוע, בשליטה. לפעמים אני אפילו ממש מעריץ אותו על מה שהוא מביא לבית והערכים שהוא מלמד אותי.

אז, מר בחור, רציתי שתדע שלמרות שאני עושה לך ולאמא חיים קשים, אני מחזיק ממך אולי יותר מרוב האנשים שיצא לי להכיר. 

ובלי לשיר לך את השיר הדבילי הזה של אביתר בנאי בטון הבכייני שלו שאני מחקה ממש טוב, ולראות אותך צועק עליי "די כבר!" בצחוק גדול, אני באמת אוהב אותך. 

היום המורה לשעבר התקשר אליי. בהיתי במסך ועניתי. מעניין איך תגיב כשאגיד לך כשהוא התקשר. בטח תהיה גאה לדעת שדיברתי איתו בטון רגוע, למרות שהוא שיחק איתי ת'משחקים הפסיכולוגיים הדפוקים שלו ("נמרוד, הכל בסדר? אתה לא נשמע בסדר", "*נשימה עמוקה*, אני. רוצה. את. הטופס. הירוק. שלי", בטון סמכותי שקצת גנבתי ממך אבל בטח תסלח, אה?) הוא אמר שהוא מאוכזב אבל מכבד את החלטתי, בטון כזה של "לך תמות ואתה תלמיד מחורבן". אם רק היה לי אכפת, ת'מבין. 

יום שני ברציפות שאני הולך לבי"ס (ורק על זה מגיע לי קרדיט, למרות שהתעוררתי ב8:30 למרות עשרות טלפונים מעשרות אנשים שונים), ואפילו היה אחלה. ישבתי עם אנשים בכיתת מב"ר והם צרחו כמו חתולים מיוחמים וזה ממש גרם לי להתפרק מצחוק, קצת להפיג את המתח שהצטבר בימים האחרונים. 

פגישה רביעית שלי איתה, והפעם בבית הגלילי שלה. דווקא נחמד פה, אפילו שקט וזה שקט טוב. פגשתי את אמא שלה, אח שלה. יש בזה משהו מנחם ומעודד בזה שיש לי מישהי כמוה בחיים שלי. הייתי רוצה להגיד לה, שעם כל הקיטש שהיא שונאת, שאני אומר לה ואז היא מרביצה לי אני באמת מקווה שאני אהיה איתה הרבה זמן, ושאני אגרום לה אושר, כמו שאף אחד אחר לא גרם ויגרום לה. אבל בלי ציפיות מוגזמות, לשם שינוי. 

היא לימדה אותי לזרום, להעריך את עצמי, ויכול להיות שתלמד אותי מה זאת אהבה אמיתית.