זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

אני ושאול הולכים בשדה מול השכונה, והוא קופץ במקום וצועק לי, "תראה, הנה חובזה!" ורץ לכיוון שיח עטור פרחים ירוקים, שהטעם שלהם מזכיר קצת אגוזים. אני הולך אחריו ורואה איך הוא פותח את השקית שהוא הביא מהבית ומתחיל להעמיס אותה בחובזה, וחושב אם כשגם אני אהיה פנסיונר, גם אני אלמד לשמוח כל כך מדברים קטנים, כמו שיח של חובזה. אפילו השם הזה אידיוטי, "חובזה". זה כאילו אלוהים עמד מול כיתת הצמחים, ואמר לצמח הנמוך וחסר הבטחון מאחורה, "לך יקראו חובזה", וכל הצמחים האחרים היו צועקים "חובזה חובזה" בזמן שחובזה הקטן מתחבא בתוך עצמו. אבל שאול שמח מזה, ומציע לי קצת מהשקית שהתמלאה בינתיים בחובזות, ואני טועם. באמת כמו אגוזים, אפילו קצת כמו חלב. זה מגעיל אבל שאול שמח כל כך שחבל להרוס לו, אז אני מתיישב לידו על החומה בקצה השדה, מעל החורשה שמפרידה בין החלקים של העיר. מסוק של הצבא טס מעל השכונה, אבל מה אכפת לי, אני יושב עם שאול על החומה וטוחן חובזות, ומבחינתי שיישרף העולם והקצב המהיר שלו.  

את המלאכית שלי פגשתי בנקודה לא טובה בחיים שלי. פיטרו אותי מהעבודה אחרי תשע שנים, משהו עם מיזוג ותכנון רחוק, לא בדיוק הקשבתי לבוס בגלל שקעתי במחשבות של "מה יהיה ואיך נממן את הלימודים",מחשבות של מפוטרים. הלכתי למכולת באיזה בוקר כי בדיוק נגמר החלב, ומי שותה קפה בלי חלב, וראיתי את המלאכית שלי עומדת ברמזור, לפני שבכלל ידעתי שהיא המלאכית שלי. נעמדתי לידה ברמזור וחיכינו שיהיה אור ירוק, והגנבתי מבט הצידה, לעברה. היה לה חיוך כזה, שליו ורגוע, ומבט רגוע וקצת מלחיץ, אבל מה אכפת לי, הקשר בינינו ייגמר ברגע שהאור יתחלף ברמזור. ואז, המלאכית שלי דיברה; "אז אתה לא מתכוון להזמין אותי לכוס קפה?", שאלה בטון מופתע. כל מישהי אחרת שהייתה אומרת לי דבר כזה בזמן שאנחנו מחכים לאור הירוק, הייתה חוטפת התעלמות ומבט מוטרד, אבל אמרתי לה שלמה לא, בדיוק קניתי חלב ושנינו צעירים. כשהיא אמרה לי שהיא בת 6,584 אמרתי לה "כן, בטח" וחציתי את הכביש. כשפתחתי את הדלת לדירה שלי, הכלב הפסיכי שלי שגר איתי מאז גיל 19 התחרפן כרגיל, תמיד הוא עושה את זה כשאני פותח את הדלת, כאילו להגיד "זו הטריטוריה שלי ואל תעז להתקרב אליי", אבל המלאכית שלי ליטפה אותו והוא נרגע מיד. "זה אף פעם לא קרה, את יודעת", אמרתי לה בחיוך קטן, והיא שאלה אותי מתי בפעם האחרונה פגשתי מלאך. 

המלאך שלי לא נראתה כמו מלאך, לא באמת. אם מתעלמים מהבייגלה מעל הראש ומהבגדים הלבנים, הכוונה. היא טענה שהיא באה להציל אותי, וכשמישהו אומר לך דבר כזה אתה חוקר, אבל אני קיבלתי את זה כמו שזה; היא באה להציל אותי, אני צריך הצלה, על פניו, עסקה מושלמת. סיפרתי לה על הבחורה שהתאהבתי בה כשהייתי בן 16 והפעם ההיא שילד מהשכונה זרק לי ג'וק על החולצה והתחלתי לצרוח, והיא סיפרה לי על ההתנכלות שהיא עברה בבית הספר אי שם בעננים, ועל הזקן הערירי שליוותה לקראת מותו. 

יום אחד ראיתי אותה ברחוב. בדיוק חזרתי מראיון עבודה והיא עמדה שם, ברמזור, וריחפה עם הבייגלה מעל הראש. היא קצת בכתה, אז שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהגיע הזמן להיפרד, שמצאתי עבודה ושיש לי עתיד, ואני אמרתי לה שאני מבין, ונשקתי על שפתיה, ולרגע אחד העולם קפא.