זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

הוא מצא את עצמו בוהה בהשתקפותו בחדר ההלבשה. גבר מזדקן לבוש בחליפה, עם זיפים של יומיים וכרס קטנה שהתחילה להיווצר, למרות השעות הרבות בחדר הכושר. לפתע נשמעה דפיקה בדלת. מאפרת צעירה עם נזם באף נכנסה לחדר בנקישות עקבים ונשקה על הלחי שלו. חלק מהעבודה זה להיות נחמד לכולם סביבך, הוא ידע את זה, אבל מה זה לא היה לו כוח לזה היום, באמת. התקשרו אליו מהגן של הילד ואמרו לו שהוא רב מכות עם ילד אחר, הפסיכולוגית שלו ושל אשתו התקשרה ואמרה לו שאשתו שוכבת על הספה מולה ובוכה שהוא לא מקדיש זמן לה ולמשפחה. מסוג הימים האלה שאין לך כוח לכלום אבל ההצגה חייבת להימשך ואין מה לעשות נגד זה. הוא שתק בזמן שהמאפרת פידרה את אפו ואת הקמטים על פניו בזמן שהיא מזיינת לו בשכל על הדוד המפיק הבכיר שהנה, עוד שנייה הוא מארגן לה תפקיד ראשי בטלנובלה החדשה ומשם הוליווד קטנה עליה. לא היה לו לב להגיד לה שהיא עוד ילדה קטנה עם שאיפות גדולות, כמו החייל הבודד שעומד מול נהר האויבים הרצחני. אין ספק שבמקרה כזה פשוט צריך לשתוק ובסיום זיון השכל השאפתני להבטיח שיהיה בסדר ושהכל קטן עליה. במעמד גבוה כמו שלי, חייבים להיות כאלה, חשב לעצמו האיש. רייטינג של 25% מהצופים בטלוויזיה הישראלית, ואסור לאכזב אותם, בשום מחיר. כי אם המנחה יאכזב הצופים ינדדו, ומה שחסר לו עכשיו זה מאבק איתנים עם ערוץ אחר. נוח לו שם, בפסגת האולימפוס, עם הפרארי והבחורה הצעירה והביקורות המהללות, חוץ מהזקן הטרחן מ"הארץ". פסיכולוגים רבים חקרו וטחנו ושאלו, מה מניע בנאדם להיות שאפתן כ"כ, לרצות את הכל ולהישאר בסוף היום עם כלום, ואפילו הפסיכולוגית שאלה אותו בשיחה האחרונה מה הניע אותו להגיע לשם, לא להיכנע, להתמסר בעיניים עצומות וזרועות פרושות לצדדים אל הקהל המחכה ברחבה. הוא חשב על זה כמה שניות, שמע את השעון המתקתק ברקע, והסתכל עליה, פסיכולוגית מבוגרת, עם משקפיים על גשר האף ועגילי פנינה, מתנת נישואין מהבעל. "זה לא שלא אהבו אותי בילדות", הוא פתח, "ממש לא. רוב המפורסמים יכחישו את זה, יאמרו שזה בא מהאהבה לבמה, אבל בינינו, שולמית, זה בולשיט אחד גדול. מי לא רוצה להיות מפורסם? לקבל אהבה? אנשים יהרגו את עצמם בשביל זה, תאמיני לי, אבל לא אני. אני יודע שיש לי את הזכות והיכולת להעשיר את עולמם של 25% מהצופים בטלוויזיה הישראלית ואני אנצל אותה עד שהוילונות יירדו מעליי, מה לעשות, אני רוצה שיזכרו אותי", טפח על חזהו כי תמיד הוא דיבר עם הידיים, "זה חזק ממני." שולמית הורידה את משקפיה העגולים וניקתה אותם בשרוולה הימני, והעירה שבאמת לא כדאי שינסה את ההרג הזה בשביל התהילה, כי אולי הוא לא רואה ומרגיש את זה אבל היא די בטוחה שהתהילה עלולה להשתלט עליו, "יש לך את הפוטנציאל, אתה מבין.", והוא הבין אבל לא בדיוק הפנים. 

ימים קשים, קודרים, וריקים מקהל נפלו על המנחה. הצופים נטשו לטובת המתולתל מהערוץ השני, בטענה שהוא שנון ולא רדוד, ובאקט של קנאה המנחה המיט על קריירתו של המתולתל חורבן באמצעות הטענה שהוא נהנה משלוש מיטות גבריות בלילה, ובגלל שהחברה הישראלית מפותחת ומחבקת אדם בכל אשר נטייתו המינית אשר תהיה, המתולתל פוטר מעבודתו והתחיל לנגן ברחובות. ואוהו, כמה שהמנחה שמח, ונשבע לקברניטי הערוץ שעידן חדש ופרוע בהרבה הגיע לתכניתו המצליחה. ואכן, גויס לשירותי התכנית נער פעלולים אוזבקי, שקפץ דרך לולאות אש עם אופנוע, צלל לתוך בריכה רדיואקטיבית עם תחתוני בוקסר בלבד, וגולת הכותרת שזכתה ל43% רייטינג, וגם עלתה, עם כל הצער, בחייו של נער הפעלולים -מרתון סרטים של אבי ביטר. 

"זה לא יכול להימשך ככה, בחור!", צרח על המנחה המבויש מנהל הערוץ בכבודו ובעצמו, בעודו מלטף חתול מגרגר ששכב ברוגע על ירכו השמאלית, "או שתמצא פתרון ומיד או שתעוף מפה יותר מהר משהעפנו ת'אפס הזה שניסה להריץ בדיחות על הדרום, אתה מבין אותי?!", והמנחה הבין, אבל לא בדיוק הפנים, ולכן הוא כינס מסיבת עיתונאים תחת הכותרת "עידן חדש בטלוויזיה". במסיבת העיתונאים הוא צרח, קילל, צעק ורתח כולו על כל התקשורת שהתנכלה אליו, וכדי להוכיח עד כמה התכנית תיכנס לשלב באמת מטורף בהווייתה, הוא רץ אל תוך גדר חשמלית שהוכנה מראש, ומאז הוא לא זוכר כלום. 

אחרי חמישה שבועות בתרדמת, התעורר המנחה ממיטת בית החולים וראה מול עיניו את מנהל הערוץ, בלי החתול הפעם. "שמע, הפתעת אותי. אנחנו עושים רענון, נותנים לקהל להחליט מה הוא רוצה לראות, וממתגים אותך כ'מנחה ללא הגבולות' ", הוא אמר לו בחיוך רחב, בעודו מוסיף שהתכנית תחזור לשידור ברגע שיחלים מהכוויות הקשות שעטפו את כל גופו. המנחה נכנס לדיכאון עמוק והתמכר לאלכוהול וסמים קשים, כדי לדכא את הכאב העצום שחלחל לתוכו ככל שההחלמה התעכבה; הא רצה לחזור, הוא מוכן לעשות הכל, הכל בשביל התהילה והאהבה העצומה, ולא מעניין אותו מה הקהל יחליט שעליו לעשות, הוא יעשה את זה. ההחלמה הגיעה והתכנית חזרה, והמנחה מצא עצמו מול קהל שואג ומעודד שמוחא כפיים בהתלהבות. הוא נשם לתוכו את הרגע הזה, שאליו הוא ייחל במשך כל כך הרבה זמן, את הקהל המריע, את הבזקי המצלמות, אפילו את הלהקה המחורבנת שהמפיקים בחרו. מימינו הוצבה תיבת הגרלה שהוכנסו לתוכה פתקים ובהם בקשות שהקהל כתב. הוא ערבל את הערימה, והרים פתק אקראי. בפתק היה רשום, באותיות גדולות:

"אם אתה כל כך נאמן לתכנית הזו, למה שלא תירה בעצמך בשידור חי? :)" 

המנחה בהה בפתק ובהה במוניטור. 45% אחוזי צפייה בהו בו בחזרה וראו איך ההבעה שלו מתחלפת מהתרגשות להלם מעורב בזעזוע. "אהיה חייב לעשות את זה", חשב לעצמו המנחה, "זה יסמל אותי כמנחה ללא גבולות, אחד כזה שיזכרו תמיד." המלאך על כתפו הימנית אמר שזה יפרוץ את כל הסכמי המנחה-צופה הבלתי חתומים אך ברורים לכול, וזה יזעזע את בני הנוער וכולם יודעים איזה כוח יש לך בידיים כרגע, והשטן על כתפו השמאלית אמר רק שלוש מילים: "הכל בשביל התהילה". המנחה התעשת על עצמו והקריא בקול את הפתק. צעקות הפתעה והלם נשמעו מהקהל, וזקנה בשורה השלישית התעלפה. באוזנייה הוא שמע את המפיק צורח על העורכים ההמומים לארגן "עכשיו, לפני שבורחים לנו הצופים" אקדח שיוגש למנחה, והוא שמע גם את העורכת הראשית מנסה לשכנע אותו לא להסכים לפתק הזה, להתנגד נחרצותץ ולהגיד שכאן עובר הגבול. רק קוראי השפתיים יכלו לקרוא את מה שהמנחה אמר לעצמו, שוב ושוב, "הכל בשביל התכנית, הכל בשביל הצופים, הכל בשביל האהבה". 47% אחוזי רייטינג, כי כששומעים שבנאדם עומד לירות לעצמו בראש בשידור חי כולם מתחברים למסכים, עצרו את נשימתם בתדהמה בעוד המנחה קיבל לידו השמאלית את האקדח, ובהה בו למספר שניות. החיוך שעטף את פניו באותו הרגע יעטר את כל שערי העיתונים למחרת. "חיוך של פחד", יתאר הכתב ממעריב, בעוד הכתב מידיעות אחרונות יקרא לזה בביקורתו "חיוך של מטורף אובססיבי לתהילה". המנחה הסתכל על הקהל, שבהה בו בלי למצמץ לשנייה. 

"תודה לכם.", הוא אמר, וטען את האקדח. פתאום, שולמית הפסיכולוגית פרצה לבמה והתנגשה במנחה בכל הכוח שיכלה, משקפיה העגולים נופלים על הרצפה ונשברים תוך כדי. "תעצור את עצמך, אייל! אתה לא חייב לעשות את זה! תשלוט בשדים שלך, אל תיתן להם לשלוט בך!"' היא צעקה וטלטלה אותו באקט של ייאוש. הוא בהה בה יושבת עליו, ואמר לה בכנות שמהזווית הזו היא דווקא די יפה. שולמית הסמיקה והתחילה להגיד "טוב, תודה רב - לא! לא!" בעוד אייל הצמיד את האקדח לגרונו, נעמד על רגליו בעודו מעיף את שולמית לצד, ועצם את עיניו בעודו לוחץ על ההדק. 

הבום הרעיד את כל האולפן. בחור בשורה החמישית יכל להישבע לכל מי שרק הקשיב שהמנחה הועף אל מאחורי הקלעים בחבלים בלתי נראים ברגע הירייה, אבל הוא למעשה שיקר, כי הדם התחיל להתפשט לכיוון המושבים התחתונים בעוד שולמית ממררת בבכי של אדם שיודע שהוא יכל לעצור את זה אבל לא ראה את כל הסימנים. הקהל בהה בשתיקה מצמררת באייל בזמן שהוא קרס על רגליו והתחיל לפרפר פרפורים אחרונים של אדם שנורה מטווח אפס ישר לתוך הראש. הוא ניסה לקום על רגליו, בכוחות שאיש אינו יודע מאיפה הוא גייס, וניסה להצדיע לקהל במחווה אחרונה אבל נפל ומת בעודו מניף את זרועו ספוגת הדם לכיוון מה שהיה פעם הראש שלו. 

אייל צדק, בסופו של דבר. הוא באמת מוכן היה לעשות הכל בשביל התהילה, הוא הבין את זה, והפנים כשהוא לחץ על ההדק, חושב על הביקורות המהללות של מחר בבוקר, מת עם חיוך על הפנים.