רק סיפורים אני נותן לכם. נותן למילים ולמטאפורות למלא את הבלוג הזה מילה אחרי מילה. אם זה מפריע, אז חבל לי אבל זה מבחירה של לשמור את הפרטיות כערך עליון, בין אם בבלוג ובין אם בחיי האישיים, אבל בכל זאת, פוסט על עצמי, לשם שינוי.
מבחינתי, הכל בסדר. על פניו, הכל מתפקד, בבית רגוע ואני רגוע, נמצא הרבה יותר בבית בימים האחרונים, לא שזה חדש ולא שזו בעיטה בפנים של השגרה של החיים שלי, אבל בכל זאת, אני מוצא את עצמי נאבק ביני לבין עצמי בשאלות של "לצאת לאימון או לא?", ומחפש תירוצים כדי להרגיע את עצמי, לשכנע את עצמי שזה בסדר. בטח שזה לא בסדר. בטח שאני רוצה לצאת, לחוות את העולם ואת האוויר הצפוני, אבל יש משהו בתחושה שלי שלא התייחסתי אליו עד הרגע הזה. אני לא יודע איך להגדיר אותו, באמת. אני מניח שזו הסתגלות. מהסוג העצוב. הסתגלות למצב, הסתגלות לחיים. הייתי רוצה שינוי, ונותר לי לחכות לו, כאילו שיש לי ברירה, עוד חודשיים נגמר בית הספר ואז אחשוב על זה.
חג המצות עבר באווירה טובה. טוב, לא ממש. הייתה אווירה רגועה, בא חבר של ההורים מהולנד, התארחו אצלו ונוצרה חברות אמת (טח.) שכללה ביקורים הדדים, בעיקר שלו אצלנו, כי לא נולד האיש שיטיס את ההורים לאירופה הקרה והאנטישמית. איש נחמד, הסתובב עם המצלמה כל היום, לא הפסיק לדבר. יש אנשים שלא מפסיקים לדבר מתוך קטע של "אולי הם לא ישמעו אותי?", האיש הנ"ל מדבר מתוך אהבה אמיתית לאנשים שסביבו. שימו אותו בתא כלא עם מחבלים רצחניים, תוך חמש דקות הם כבר מצטלמים ביחד. חברותיות מסוג שאני לא מכיר, ואני אוטומטית שונא אנשים כאלה, חברותיים מדי. מתרגם את זה ללחץ ולרצון היסטרי להתחבב, הייתי כמו כלב שמריח לחץ ופחד, הלחץ נדף ממנו כמו גבינה מסריחה (הוא הולנדי וזה, האירוניה). אחרי שהוא עזב את דירתנו הקטנה יצאתי מהחדר, חמוש באוזניות שלי למקרה שהוא ירצה לדבר איתי, יבין שאני לא אשמע אותו, ויפנה אל אדם אחר. על המיטה שכבה אמא והשתעלה בתשישות, אבא שתה קפה בריכוז והסתכל על העציצים במרפסת, תמיד הם נתנו לו שלווה. חוץ מזה, הרבה אוכל ואלרגיה אחת מפחידה במיוחד, אה כן, ונסיעה לתל אביב. פסח טוב, פסח טוב בסך הכל.
כשהייתי ילד, אבא היה שם את הדיסק שלה בפול ווליום בכל הזדמנות שניתנה לו. זה הרגיע אותו, זה שימח אותו. כשאני שומע את זה אני מבין, איך לא, שהטעם המוזיקלי המשובח עבר בגנים, יחד עם הצניעות, ומעבר לכך, אני מבין שטוב, טוב שיש אנשים כאלה בעולם. מתחברים לעצמם וזורקים זין על העולם. ככה אני רואה את הזמרת הזו, מעבר לאישה מוכשרת ברמה מטורפת וכדור הרגעה מוזיקלי. משהו בהגשה שלה מהפנט ברמה שאין כבר בעולם המוזיקה.
ורק אם הייתי יודע.
לילה טוב. עדכון הבא באזור אמצע מאי. בינתיים תוכלו למצוא אותי ברכבת ישראל, עובד. בתקווה שלא אמות על היום הראשון בגלל תאונה, לילה טוב לכם ותודה על הכל. אין ספק, עידן חדש.
עריכה, יום שלישי, 15:40: אלוהים יודע מה יעזור לנו עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
