בואו תהיו שנייה במקום שלי, מאיפה שאני רואה את זה. נתחלף בתפקידים. עכשיו אתם רואים אדים מסביבכם. וחם לכם, כמה חם לכם. מחממים אתכם כל הזמן כדי שתוגשו טריים וחמים, כי איך הרצל אומר, "כמה שיותר חם, יותר טוב". בכלל, להרצל יש הרבה משפטים מטומטמים שאף אחד לא מבין, אבל זה בסדר, כי זה הרצל, והרצל קצת חלש שכלית. מילה יפה למפגר, "חלש שכלית", באמת יש לי הברקות. בכלל, אל תראו אותי רק כגוש בשר על מקל. זה איפה ששמתם אותי וזה התפקיד שלי, אבל אני, אני הייתי השריר הכי חזק אצל הפרה השמנה מהרפת של נהלל. אין מה להגיד, הרצל לא מתפשר על בשר של "אין ברירה", אלא הולך רק על הכי טוב. כזה הוא, פרפקציוניסט, וכל מי שאוכל אצלו יודע את זה.
וחם לכם. כמה שחם לכם.
כל כך חם לכם שאתם מזיעים מכל נקודה אפשרית, והרצל מוכר לכם את זה כ"אה, זה שמן". זה בולשיט. חם לי. אני גוש בשר, על מקל, שמסתובב כל היום ומוקף בתנור שמכוון על 500 מעלות. לא סתם הלשון שלכם בוערת מכאבים, גם לי כואב. זה לא הכי להיט, להיות במצב כזה שאתה יודע שיחתכו אותך עם הסכין הזו שחותכת לך בבשר החי. זה כמעט טרגי. כמו השמן הזה שבא כל הזמן ולוקח ממני שתי מנות ברצף, ומטביע אותי בטחינה. לא שואלים אותי אם אני אוהב אותה, אם רבנו, אם היא סתם כלבה מהגיהנום. פשוט מטביעים אותי בתוכה, אני מנסה לשחות ואז אני מוטבע בתוך הרוק שלכם. כאילו, באמת שזה מגעיל. לא שואלים אותי אם חם לי, לא שואלים אותי איך האישה ואיך הלימודים של הילד, לא שואלים אותי מה החלום שלי. אני, אני רציתי להיות וטרינר. כן כן, אני יודע שזה בלתי אפשרי ואפילו קצת אירוני, שריר של פרה שרוצה להיות וטרינר, אבל מה אני אעשה, אני ממש אוהב חיות. אתם יודעים איך קפצתי בהתרגשות כל פעם שהכלב של הבעלים שלי התקרב? לאקי, קראו לו, אני חושב. קצת קשה לי להתרכז בחום הזה.
אז איך בכלל מגיעים למצב כזה, אני לא יודע להגיד. זה משהו שנולדים לתוכו, אני מניח. נועדתי להיות גוש בשר על מקל לוהט, ואיפה החלום של הוטרינריה עכשיו. הכל לוהט. לוהט לוהט לוהט. וכל הזמן יש פה מוזיקה מזרחית, הרצל חולה על השטויות האלה. ואני פה, מסתובב באיטיות, כל פעם צד אחר ממני חוטף מכות חום בוערות מהתנור הכתום הזה שמאחוריי. שומע את עומר אדם, ומחכה שתבואו לאכול אותי. אני לא יכול לסבול יותר מזה.
ואני בכלל רציתי לשחק עם לאקי, או שזה היה בכלל סטאר, מי זוכר, ומי יודע.
עריכה, ראשון, 26.6, 15:41:
למה
למה אני לא מגניב כמוהו? (ושקט, לוטי. אוינקי והכל, אבל יש לו סטייל.)
רגע האמת, אגב, נמצא ב2:37. הסולו הקטן הזה יכול להרוס אותי כל פעם מחדש.