ואני אוהב לכתוב. כמובן שזה לא הדבר היחיד שמגדיר אותי כבנאדם, אבל בכל זאת זה בלוג והכל, אתם מבינים את העיקרון. במציאות האמיתית, לא האינטרנטית שיצרתי לעצמי פה, בכלל קוראים לי נמרוד, אני עוד מעט בן 19 ומבואס מזה, ואני גר בצפון הרחוק, כל כך רחוק שאם אני נוסע שעה על האופניים לכיוון צפון אני יכול לנגב חומוס בלבנון.
למה אני כותב את זה? כי אני רוצה שתכירו אותי קצת יותר מעבר לסיפורים. הבלוג הזה קיים כבר שנה במתכונתו הנוכחית ומעולם לא באמת נוצרה בינינו היכרות, אז חשבתי שעכשיו זה רגע מתאים שתתחילו להכיר את הכותב של הבלוג, והוא את הקוראים שלו. אז אני מר בחור, או נמרוד, ואני פה כי זה הבלוג שלי. "שלי", איזה נחמד לכתוב את זה. כיף שיש לי את המקום המוגן שלי שאני יכול לכתוב בו כמה שאני רק רוצה ועל מה שאני רק רוצה. אני אוהב את החופש הזה, ואני אוהב חופש בכלל, למרות שאני די קורע ת'תחת בעבודות בזמן האחרון, גם כי צריך את הכסף ואת השיעורים לחיים וגם כי אני צריך לברוח מהחיים שלי, או לפחות מרגיש ככה, בזמן האחרון. יש רגעים שבהם אני הכי צריך לברוח מהעולם, ובשבוע האחרון קורים הרבה כאלה. מילים מאכזבות מאנשים מאכזבים, מהלכים מוטעים וסתם תקופה מבאסת, אפשר להבין ת'עניין הזה של הכתיבה בכמויות המסחריות, גם אם זה רק למגירה. אני פה כי זה הבלוג שלי. למה אני לא עוזב אותו? כי אני אוהב אותו. אני מתכוון להמשיך לכתוב פה, שלא תחשבו, וגם עכשיו רציתי להמשיך, אבל המחשב בעבודה רומז שעוד... 1:50 דקות הוא עושה הפעלה מחדש בגלל עדכונים אוטומטיים, אז אם כך...
הגיע תורכם.
מי אתם?
ולמה אתם פה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
