זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

הקלות שבה ספג, במקרה הזה רק מטעמי כבוד לבנאדם מולו, הייתה מעוררת השראה. אם היה חזאי מזג אוויר היה חזאי טוטאלי לחלוטין, כזה שמתמסר לכל טיפה ולכל משב רוח מנער עמודים. והוא עומד שם, והוא עומד שם, והראשון סופג בלי סיבה באמת. פשוט נותן לשני להוציא את כל החרא מהסיסטם ולדעת שמתישהו, עניין של כמה ימים, שבועות, השני יתאפס על עצמו ויתנצל על כל המילים שאמר. זה עניין של כבוד וזה משחק לשניים. הוא תמיד כיבד את המשחק וגם את השחקנים, גם אם לא ידע בדיוק איך לשחק וגם אם לא תמיד דאג לכבד את עצמו על הדרך. אז לא באמת חייבים לשחק את המשחק ואפשר ואפילו מומלץ לפעמים לחרוג מהכללים המוסכמים ולהגיד את האמת גם אם היא כואבת ולא קלה לעיכול, והאמת היא שבנאדם שלא יודע להעריך את הבנאדם שמשחק איתו את המדחק לא ראוי לשחק את המשחק איתו ובכלל, וזה המצב. 

זו תקופה של למידה בשביל הסופג. כל יום טומן בתוכו אתגר חדש, התמודדות חדשה, וזה לא תמיד קל. רוב הזמן זה די מחורבן והרוח נשאבת מהמפרשים מאוד בקלות, אבל איכשהו הימים עוברים והכל מסתדר, בסופו של דבר. הוא תופס את עצמו בידיים לאחרונה מכל הבחינות, ומתבגר גם אם הוא לא באמת רוצה את זה באמת. גם אם הוא לא יודע מה הוא רוצה באמת אבל מתחיל להשיג התקדמות מסוימת. גם אם הוא לא הגיע עדיין, הוא יגיע בקרוב, וזה נותן לו סיבה להתעורר בבוקר.