זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם
|
| 7/2014
אימפריות נופלות לאט
הוא מתבונן עליה ורואה איך, לבנה אחר לבנה, היא מפרקת את החומות שלו אחת אחרי השנייה. הוא מרגיש איך נתחים נתחים מהביצורים שלו מושלכים אל העפר הלוהט של תחילת הקיץ ואיך ההגנות שלו מתמוססות מול האש המלהטת שלה. אני רק חייל של מילים, הוא רוצה להגיד לה. הן הנשק שלי והן המגן שלי ואיתן אני יוצא למלחמה היומיומית הזו של הקיום. אני שבעים אחוז דיו ושלושים אחוז מים, לא ההיפך. אם תחתכי אותי כל הדיונונים בעולם יכנסו לכוננות ספיגה והנהרות מקצר עד ארוך יתמלאו בשחור שיחלחל עד הקורות. היא תמיד אהבה ללמוד היסטוריה. להבין איך העולם התנהל אז, לפניה ולפניי. אהבה לקרוא בעיקר על אימפריות, ספציפית על הביזנטית מביניהן. אהבה לטייל בסמטאות העיר העתיקה ולהרגיש איך ההיסטוריה עוטפת אותה בחיבוק מכיל. רצתה לדעת הכל אבל נהנתה מלדעת מעט מאוד, כי אין רע בקצת מסתורין בחיים ובכלל. ויותר מהכל היא אהבה להפיל את האימפריה שלי לאט לאט, ולראות איך מתחת לכל החומות והביצורים וההגנות נשאר חייל בודד שעומד על המשמר, עם שריון מדיו וחנית מוכתמת מדם שחור.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
