וואי רועדות לי הידיים... בשעתיים שלוש האחרונים אני מסדרת, בעיקר זורקת דברים כמו שרציתי לעשות הרבה זמן. זה לא כל כך עוזר בנתיים :\ לאט לאט אבל...
אחותי הייתה אצלנו לאיזה שלושה שבועות, בגלל המלחמה (היא גרה בצפת, אתם מבינים).
כמה התגעגעתי אליה... לא היה לי מושג כמה היא יצאה לי מהחיים. יש לי רק אחות אחת... לא היינו כל כך חברות עד שהיא עזבה את הבית (באמת שזה לא יצא בכוונה, פתאום כשהיא כבר לא גרה איתנו היא נעשה חברותית... או שזה כן בכוונה.. הממ..). אני רואה אותה פעם ב... ליום יומיים כל פעם, בכל זאת היא גרה בקצה השני של הארץ. אז השלושה שבועות האלו זה היה משהו ממש יוצא דופן.
כמה היא השפיעה עליי... היא בנאדם כל כך יפה, שמח כזה, רגוע. ממש התחברנו, נעשינו אחיות כאילו פתאום. הסתובבנו, הצקנו, התקרצצנו, דיברנו, שיחות נפש, שיחות סתם, ירדנו אחת על השנייה, וסידרנו. זה היה קצת מחרפן, השיגעון סדר שלה, אבל כנראה שקצת נדבקתי וזה אפילו קצת כיף. פתאום לא היה אכפת לי להשאר קצת בבית... פתאום מישהו אהב פה לחיות.
עזבו שהיא לא נתנה לי לראות טלוויזיה, עשתה לי רגשות אשם כשלא עזרתי בבית, ירדה על הצורת לבוש שלי (ועל החדר שלי, על האוכל שלי, על הנעליים שלי, על הצורת דיבור שלי, וכו'וכו'כו') והתיישבה לי על הבטן כל פעם שנשכבתי. הייתה לי אחות פתאום. היא השפיעה עליי המון...
אני מתגעגעת אליה :( למה היא הייתה צריכה ללכת עד צפת? יש עוד כמה בתים נחמדים בדרך...
יש לי חמישה אחים, אנשים מה זה מופתעים כשהם שומעים את זה. אולי בגלל שאפחד מהם לא בבית בקושי, ואני יודעת שברגע שאני יוכל גם אני ילך רחוק... זה לא כזה נורמלי נראה לי. או שכן.
נ.ב.
אני הולכת להמשיך לסדר את החדר, תאחלו לי בהצלחה, אם זה ילך טוב אני ישים פה תמונות... סתם שיביא לי השראה להשאיר את זה ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
