כמו שאמרתי, אני מעלה פוסט עדכונים (ופרק 18, כי אמרתי לדניאל וללירון שאני מעלה אותו היום) בשביל לא לפספס שום דבר אחרי הפוסט ניק והלילה הלבן, ככה שהפוסט הזה מוקדש רק לעדכונים (ולפרק). את התגובות אתם יכולים להגיב למטה P:
"Action Item" (להקה) מדברת על ניק ג'ונאס "הגאון"
ככה הם קראו לו, לא אני! רציני XD
במאחורי הקלעים עם "Action Item", מגזין "Girls' Life" שאל אותם גם איך היה לעבוד עם ניק:
"היה נהדר לעבוד איתו. הוא... הוא לקח את השיר לרמה חדשה לגמרי. הוא מאוד אינטלקטואלי - הוא גאון."
(כן, קיצרתי את מה שהם אמרו קצת).
ג'ו בראיון עם מגזין "Paper" לקראת ההופעה שלו באותו ערב (או אחרי ההופעה)
המראיין היה קצת קריפי, אבל אני חייבת להגיד שהסוף היה מצחיקXD
ג'ו בראיון עם פנדורה
ג'ו מדבר על מגזין "Paper"
ראיונות של ג'ו בטורונטו, קנדה.
ג'ו - ממוסיקה לאופנה?
המוסיקאי בן ה-21 מגיע לתחנה לריאיון בטורונטו, קנדה, שם דיבר על האלבום שלו, אופנה ווינסטון:
על מה "Fast Life" באמת:
אני מרגיש שהכותרת מתאימה למה שהאלבום בעצם. זה ריקודים, כיף, אופטימיות - ניסיתי להיות כן עם המילים. דיברתי על דברים קצת בוגרים יותר, דברים שבחיים לא דיברתי עליהם עם האחים שלי ודברים שהייתי חלק מהם בשנתיים האחרונות. אני מחכה בכיליון עיניים שאנשים ישמעו את זה, הסינגל הראשון שלי שוחרר עכשיו, וזה מעניין לכתוב ולהקליט לבד. כשהייתי עם כל מיני כותבים שונים, רציתי להכריח את עצמי להגיד שאני יכול להחזיק בהם, ולא לשמור בפנים. אני מרגיש כאילו זה היומן שלי, וכל העולם יכול לראות אותו.
על אולי ללכת לכיוון אופנה יום אחד:
כן, הייתי לאחרונה בשבוע אופנה במילאנו. קווין קליין אירח אותי, הלכתי לכמה מסיבות - דברים כאלה. זה עולם מעניין ושונה לגמרי ממה שאי פעם חוויתי, ואני בהחלט רואה את עצמי נכנס לתחום הזה בעתיד. תמיד התעניינתי באופנה, ללבוש דברים מגניבים ולהתלבש בצורה מיוחדת ושונה.
על ווינסטון:
הכלב שלי הוא אחד החברים הכי טובים שלי, ואני אוכל לראות אותו בתוך משהו כמו 12 שעות. אני ממש מתרגש. אף פעם לא היה לי כלב שהייתי קרוב אליו כל כך. היה לנו כלב משפחתי, אבל עכשיו הכלב שלי ואני צריך לטפל בו וכל האחריות שלי, וזה ממש נחמד.
ביום שלישי הקרוב, ב-1:00 בלילה (או 00:30, אני לא בטוחה) יש לייב צ'אט עם קווין בקאמביו.
אני אודיע הודעה סופית לגבי השעה ביום שלישי, אני ערה בשעות האלה ככה שאני אוכל לפרסם פה הודעה כשמתחילים :)
ג'ו בראיון עם רדיו בריטי "Fun Kids"
ג'ו חזר לפני יומיים מטורונטו ללונדון, ולאחר מכן חזר לקנדה:
ג'ו בחדר האדום ברדיו בקנדה
ג'ו משחק פולו לצדקה
ג'י, יחד עם הנסיך וויליאם, שיחק פולו לצדקה בסנטה ברברה, קליפורניה אתמול בצהריים.
תמונה מגניבה שקווין פרסם בטוויטר:
פרק 18 - Broken Heart And Broken Soul
-מנקודת המבט של ג'ו-
עבר בי רעד קטן כשהתחלנו את התכנית. קווין משך את ניק, שמשך אותי . הושטתי את ידי לטיילור, שהיססה קצת. "קדימה, טיי," חייכתי. "אני אשמור עלייך. הכל יהיה בסדר, תסמכי עליי. "... חוץ מזה, תחשבי, זה אחלה חומר לשיר." "בטח, ג'ו. ענה ניק וגלגל את עיניו. "יופי של שיר. 'נתקעתי עם החברים והאחים שלי בתור חדר מוזר ואנחנו צריכים להביא מפתח או שנתחשמל ונמות בסוף. כן!" "היי, אני בטוח שהמעריצים שלנו יאהבו את זה," צחקתי. היא הושיטה לי את ידה ועברה, מעבירה מנדי, שהעבירה את מיילי. מיילי הושיטה יד לג'סיקה, אך היא סרבה. מה קורה פה? "אני לא עוברת," היא אמרה. "ג'ו, זה לטובתך. אם אנחנו לא נצא מפה, אף אחד לא ישאל שאלות." "ג'ס," כמעט התחננתי. "רק תביאי את המפתח. נצא מפה, והכל יהיה בסדר." "לא. אני לא עוברת, וזאת החלטה סופית." "את תתחשמלי." "כל אחד מכם התחשמל לפחות פעם אחת, אבל זה לא כל כך מפריע לכם. גם לי זה לא יפריע, אבל אני לא עושה את זה!" היא צעקה.
-נקודת המבט של המאסטר-
"ידעתי שהיא תגיד את זה," אמרתי בלגלוג. "זה פשוט כל כך ברור. הגיע הזמן לחשמל אותה למוות- החלק הכי טוב, זה שאם אני אלך אל האחים ואסביר להם ש-'מישהו הכריח אותי', הם יאמינו לי. כי אני החבר הכי טוב שלהם." "מאסטר, אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?" שאל מת'יו בחשש. גלגלתי את עיניי. "במשך חודשים אני מתכנן את זה. שום דבר לא יגרום לי לשנות את ההחלטה שלי." אמרתי בשקט. "אני יודע שג'ו אוהב אותה, אבל זה לטובתו. זאת לא רק הנקמה שלי – עדיף לו להתרחק ממנה." "הוא יהיה פגוע אחרי זה, אתה יודע." "הוא יתגבר על זה. ובשביל זה אני פה," חייכתי חיוך קטן. "ואל תשכח את זה אף פעם, מת'יו" "לא שוכח, מאסטר." "יופי. עכשיו תחשמל אותה."
-מנקודת המבט של ג'ו-
זה קרה מהר. שמעתי את הצליל המוכר של התחשמלות, ולאחר מכן היא נפלה על הרצפה, מפרפרת. "ג'ו, אני..." היא מלמלה. "אני אוהבת אותך." דמעה חמה זלגה על לחיי. רצתי אליה, מחזיק את ידה. לא הייתי מוכן להרפות - לא עכשיו, לא כשהכל היה אמור להסתדר. היא הניחה את ידה הקרירה על לחיי, ואני רק הצמדתי את שפתיי אל שפתייה. הנשיקה האחרונה שלנו. החזקתי אותה בידיי, בתקווה שתתעורר, שזה בסך הכל סיוט אחד גדול. אבל טעיתי. עיניה נעצמו, והרגשתי איך הדופק שלה נעצר. איבדתי את ג'סיקה, לנצח.
-מנקודת המבט של ניק-
ידעתי. ידעתי שהשרשרת הזאת היתה בעיה. ידעתי שלא הייתי צריך לתת לג'ו לקנות אותה. כמה שכעסתי על עצמי עכשיו –אחרי הכל, היתה לי את הרגשה כזאת. ובפעם האחרונה שהקשבתי להרגשה הזאת, נהיינו כוכבים עולמיים. למה לא הקשבתי לזה עכשיו? הייתי הראשון שצעד לכיוון ג'ו. אסור היה לנו לתת לו להיכנס לדיכאון; הוא לא ייצא מזה. לא בזמן הקרוב, לפחות. ואני לא מסוגל לראות אותו ככה. "ג'ו," לחשתי, מתיישב לידו. "ג'ו, תסתכל עליי." הוא הניד בראשו בעקשנות. הרמתי את ראשו וסובבתי אותו, עד שהביט בי. "ג'ו, תקשיב לי. כולנו מצערים. ואני יודע שזאת בעיקר אשמתי, אבל... רק תדע שאנחנו פה. אני לא מסוגל לראות אותך ככה," לחשתי. "זאת לא אשמתך." הוא אמר בשקט. "אתה לא מי שארגן את המשחק החולני הזה. אתה לא זה שחשמל אותה למוות." "כשקנית את השרשרת, היתה לי תחושה רעה לגביה. רציתי להגיד לך לא לקנות אותה, אבל כך כל התלהבת ממנה, החלטת שהיא בדיוק מה שאתה רוצה..." קולי גווע. "אני מצטער, ג'ואי. לא התכוונתי." "זאת לא אשמתך," הוא התעקש, כשמפתח זהב נזרק אלינו. "זה מגיע לכם," אמר קול מוכר. הדמות בברדס התקרבה אלינו – ובפעם השניה, הרגשתי שאני מכיר את הקול הזה. והפעם גם הכרתי אותו. "אליס?" הנערה הורידה את הברדס, ושלושתנו זיהינו אותה. קווין נראה פגוע ; שבור. ואני הרגשתי קרוע. מצד אחד, ג'ו צריך אותי. מצד שני, קווין צריך אותי לא פחות. מה אני עושה? "אני מצטערת, קווין. הוא הכריח אותי... הוא איים עליי... אני מצטערת," היא מלמלה. "אני אוהבת אותך." "לא את לא," הוא אמר, פגוע. "את מעולם לא אהבת אותי. כל זה זאת היתה מלכודת, נכון? ואני אהבתי אותך, אליס. אני התכוונתי לזה כשאמרתי את זה. לזה התכוונת כשאמרת שאסור לך." "'קווין, אני-" "אל תטרחי, אליס. כבר שברת לי את הלב. אל תעשי יותר מזה." הוא אמר והסתובב אלינו. "מנדי חיה שוב," היא לחשה בשקט. "המאסטר... הוא לא מה שאתם חושבים. הוא לוקח חיים של מישהו אחד בתמורה למישהו אחר. והוא לקח את ג'סיקה בשביל להחזיר את מנדי." ג'ו הביט בה בשנאה גלויה. מה קורה פה? "בגללך. אם לא היית רוח רפאים ארורה, היא לא היתה מתה!" הוא צעק. "איך יכולת לעשות לי את זה?" איך הוא יכול להאשים אותה במשהו שאף אחד מאיתנו לא ידע שיקרה? "לעזאזל, אני לא ידעתי על זה בדיוק כמו שאתה לא ידעת על זה?! איך אתה מעז להאשים אותי?!" היא צעקה בתשובה. כבר יכולתי לראות מה יהיה המצב כשנחזור הביתה. אנחנו אבודים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Macy - Jonas Israel
