אני חייבת להגיד שהפוסט הזה, כמו שהבנתם מהכפתורים בטח, ממש לא קשור לג'ונאס. אבל הייתי חייבת לכתוב אותו, אחרי שחזרתי מהחלק השני של הארי פוטר ואוצרות המוות.
המשפט "תם ונשלם הקונדס" מוכר למעריצי הארי פוטר למיניהם, כמו דברים נוספים כמו "אקספליארמוס", "נוקס" ועוד קללות למיניהן שאם תגיד לבן אדם שלא קרא את הסדרה או ראה את הסרטים, הוא ייתסכל עלייך כמו משוגע. אבל זאת האמת - הארי פוטר השפיע על הרבה מעריצים בצורה שאי אפשר לתאר אפילו.
אני לוקחת את עצמי כדוגמא להשפעה הזאת; אחרי הכל, מה טוב יותר מדוגמא אישית?
אני אישית קראתי את הסדרה, סך הכל, שמונה פעמים [שבע עברית, ואנגלית אחת] ואני יודעת שיש הרבה אנשים שקראו את זה הרבה יותר. [באמת, עכשיו אחרי הסרט בא לי לקרוא את השביעי שוב]. אני זוכרת את עצמי מכינה לעצמי שרביט, מכינה גלימה או יושבת וכותבת לעצמי מערכת שעות, משננת קללות ומה לא, בעצם. אני גאה להגיד שאני מחייכת כשאני נזכרת בזה, ממש כמו מעריצי הארי פוטר אחרים שאני מכירה שהיו עושים את הדברים האלה. כי זה השפיע עליי בצורה ששום סדרה לא השפיעה עליי.
אני זוכרת שבשעות שיעמום בכיתה או כשחשבתי איך לקשט את המחברת הדבר הראשון שעלה לי בראש זה לצייר את סמל אוצרות המוות (ואתם לא תאמינו כמה פעמים ציירתי את הסמל הזה).
ועכשיו? זה נגמר. אין יותר ספרים; אין יותר סרטים. זה נגמר. המשפט "It all ends"- המשפט שמלווה את הפרסומות של החלק השני, נכון יותר ממה שהם חושבים. אני זוכרת שכשהסרט נגמר, הדבר הראשון שרציתי להגיד היה "תם ונשלם הקונדס". אבל לא יכולתי להגיד כלום, פשוט לא יכולתי. לא יודעת אם זה בגלל שהייתי המומה מהסרט (הוא לא היה עד כדי כך טוב. הוא היה מעולה, אבל היו להם הרבה פספוסים. הקרב היה טוב וגם האפילוג), או בגלל שנתפס לי באמת שזהו, שהכל נגמר.
אני זוכרת שבדרך לקולנוע דיברנו, ואני הצעתי לעשות סרטונים קצרים לסיפורים במעשיות בידל. למה? כדי שיהיה עוד משהו שקשור להארי פוטר. אני פשוט.... אני לא יכולה להסביר את זה. זה משהו בתוכי, אני בטוחה שכל מעריצי הארי פוטר למיניהם שראו את הסרט השביעי ידעו על מה אני מדברת.
אוטונוס הלילה, מתוך ויקיפדיה.
תרגום: "בירצפת". מתוך גוגל תמונות.
זהו. לאלה מכם שראו את הסרט, אני אשמח לדבר אתכם עליו בתגובות. לאלה שלא- רוצו לראות ותהנו בינתיים מהטריילר -
כן, אני ממחזרת אנימציות כי אינלי כוח להכין חדשות. תחיו עם זה 3:
החודש הקרוב, אני מקווה, הולך להיות עמוס מאוד בשביל הבלוג: אני מתכוונת להעלות את המידע על הסיבובי הופעות, פוסטים סדירים ולהשלים כל מיני פערים שלי. בסוף הפוסט יש הודעה חשובה, רק שתדעו (:
אבל עכשיו אני אעצור את החפירה שלי ונתעסק בפוסט; מיד אחרי זה יעלה גם פוסט מידע על ה"Marvelous Party Tour" ועוד.
משהו לגבי הסיבובי הופעות: קיבלתי הודעה במייל ובה שאלו אותי למה אני עושה את זה. אני אענה לכם: אני עושה את זה בגלל שאני חושבת שכדאי שתדעו, מי שנכנס לבלוג - גם על העבר של הלהקה. כלומר, אם אתם מתעניינים או משהו, יש מתורגם בצד. (:
ד"א, החלפתי אייקון, קרדיט לאולסן. מה דעתכם? (:
סיבוב הופעות של ניק באמריקה הדרומית?
יש שמועות שניק יוצא לבד (בלי האחים שלו, בלי הלהקה שלו) לסיבוב הופעות באמריקה הדרומית (והנה התנפצה התקווה שהם יתאחדו לסיבוב הופעות או אלבום ביחד). כרגע זה לא בטוח, הדבר היחיד שיודעים הוא שניק נוסא בוודאות לארגנטינה. לגבי סיבוב הופעות? לא ברור.
ניק במשחק סופטבול באריזונה, נגד ג'ורדן ספרקס.
אם אנחנו מדברים על ניק[סוף סוף הוא חוזר לאט לאט לכותרות], ניק שיחק סופטבול באריזונה, נגד בין היתר ג'ורדן ספארקס (זמרת)-
ראיון עם ג'ו מאוסטרליה
הראיון היה בתחנת רדיו אוסטרלית ולמרות זאת הוא הוקלט בזמן שג'ו היה בטורונטו [כמו שאפשר לשמוע, הוא בטלפון].
אין, כל הראיונות האלה, למרות שהם חוזרים על עצמם, הם קורעים מצחוק XD
ג'ו וקרלי קלוס במשחק הפולו של הנסיך ויליאם
בפעם שעברה אמרתי שג'ו שיחק פולו, ולאחרונה שוחררו תמונות של ג'ו עם הדוגמנית קרלי קלוס [18] בתא צילום ליד.
החשדות מהתמונה השלישית היא שמתפתח משהו ביניהם. מה אתם חושבים? מתאים להם להיות ביחד?
הכתבה הבאה מובאת מתוך מגזין "People":
הנסיך וויליאם הוא לא היחיד שהבקיע במשחק הפולו ביום שבת.
ג'ו ג'ונאס היה במצב רוח מרומם בחגיגת הניצחון של הנסיך וויליאם במשחק הפולו בסנט ברברה, עם גברת מיוחדת לצידו: הדוגמנית קרלי קלוס.
לפני המשחק, ג'ונאס, 21, וקלוס, 18, השתטו בתא צילום בחסות ג'אק ווילס, בית האופנה הבריטי שעיצב את הבגדים למשחק.
בתמונות השחורות לבנות החמודות, הפוזות שלהם נעות מרציניות למשתטות- רומנטי. בתמונה האחרונה השניים מביטים לעיניים אחד של השני.
ג'ונאס וקלוס היו קרובים אחד לשני במשחק, ולאחר שנראו כאילו מפלרטטים אחד עם השני, ישבו ודיברו.
מה דעתכם? מתפתח משהו שם, או שכרגיל אנשים מגזימים?
ניק ממשיך בחיפושים שלו עם האולפן הנע שלו.
ניק ממשיך בחיפושים אחר הכוכב הבא באוטובוס שלו - שהוא גם אולפן הקלטות נע:
How cool it that?!
ג'ו מדבר על התמיכה של המעריצים ועל הקליפ של "See No More"
ולמי שעוד לא ראה את הקליפ ~
הקליפ יצא מדהים. לא ככה? 3>
הצביעו לאחים!
החלטתי לרכז את כל התחרויות כרגע שאחד משלושתם מועמד, או כל מיני כאלה.
1. ג'ו - TCA 2011
ג'ו מועמד לשתי קטגוריות השנה, ב-TCA:
כדי להצביע היכנסו לפה: teenchoiceawards.com
ולחצו על "Vote". כרגע לא תוכלו להצביע כי יש בעיה במשתמש שפתחתי לבלוג - מי שבכל זאת מצליח להיכנס להצביע, הוא יבקש מכם שם משתמש וססמא:
-מנקודת המבט של ניק, שבוע אחרי האירוע, יום לפני ההלוויה-
המצב בבית לא השתנה מאז שחזרנו. קווין בחדר, פורק הכל על הגיטרה ויוצא רק לארוחות. ג'ו נעול בחדר, בדיכאון, לא יוצא לשום דבר. מנדי וג'ו עדיין בריב, כי למרות ששבוע עבר, ג'ו עדיין טוען שזאת היתה אשמתה. טיילור ומיילי עם מנדי, תומכות בה, וראיין ואני יושבים בחדר ומנסים לפענח מי זה המאסטר. טוב, אני מנסה לנסות לגלות מי זה המאסטר וראיין מנסה לגרום לי להסכים להיות החבר שלו, למרות ההסכם שלנו. לא משנה כמה חשבתי, לא יכולתי למצוא שום רמז למי זה היה. לא היו שם שום רמזים, המתקן לא נראה היה כמו משהו שמישהו שאנחנו מכירים יכול לעשות. נשמעה דפיקה בדלת. ירדתי למטה במהירות, ראיין נגרר אחריי. בדלת עמדו גארבו וג'ק. מצד אחד שמחתי לראות אותם – מצד שני, מה היה הטעם שהם יבואו אם לא קווין ולא ג'ו יתייחסו אליהם? "היי," ג'ק חייך. "שמענו מה קרה עם החברה שלכם, וחשבנו לקפוץ לנחם." "תודה," חייכתי אליו, ומחקתי את החיוך מפני במהירות. "אבל אנחנו לא ממש במצב למבקרים. ג'ו שבור מהמוות של ג'סיקה – היא היתה החברה שלו, ולקווין נשבר הלב. זה סיפור דיי ארוך, אבל אני כנראה היחיד מבין שלושתנו שתוכלו לפגוש עכשיו." "אני מוכן להסתכן," גארבו חייך. שניהם נכנסו פנימה והתחלתי לספר להם את הסיפור, אך גארבו קטע אותי באמצע ועלה למעלה – 'לנסות לדבר עם קווין'. לשם שינוי, לא האמנתי לו.
-מנקודת המבט של גארבו-
לא סתם עזבתי באמצע הסיפור. אחרי הכל, למה אני צריך לשמוע אותו שוב? הייתי שם ; חוויתי את זה; עשיתי את זה. היו סיבות למה רציתי להרוג את ג'סיקה- למה הרגתי אותה. אבל כרגע אף אחד מהסיבות האלה לא היו הכרחיות כרגע. למעשה, לא מצאתי סיבה כלשהי לספר להם שאני הוא זה שנתן את כל ההוראות. בשביל מה? "גרג?" שמעתי קול מוכר. לא פלא; הופעתי עם הרבה אומנים. "זאת אני, מיילי. מיילי סירוס," הנערה הוסיפה. הרמתי את ראשי – היא התבגרה מאז שהופעתי איתה. הרגשתי פרפרים בבטן... זה לא קורה לי. "אני זוכר אותך," חייכתי. "ואם את רוצה, את יכולה לקרוא לי גארבו. זה בסדר, כולם קוראים לי ככה." "מה אתה עושה פה?" היא שאלה. "רגע, תן לי לנחש. המוות של ג'סיקה?" הנהנתי. "אני מצטער לשמוע," מלמלתי. "אל תדאגו, יהיה בסדר." "אני לא הכרתי אותה הרבה, אז עליי זה לא משפיע כל כך חזק כמו שזה משפיע עליהם. אבל זה עדיין עצוב," היא מלמלה. ראיתי את הנערה הבלונדינית – טיילור סוויפט, עזבת משם, משאירה את שנינו לבד. היא ראתה משהו שאנחנו לא ראינו? "אז.. מיילי," אמרתי, מנסה לנשום. "הנה הטלפון שלי," אמרתי והושטתי לה דף קטן, כותב עליו במהירות את המספר שלי. "תתקשרי מתישהו." "בטח," היא חייכה, והתפצלנו.
-מנקודת המבט של מיילי-
הצטרפתי אל טיילור מיד כשגארבו פנה לדרכו. התיישבנו בחדר האורחים, מדברות. "אז... מה פספסתי?" היא שאלה בחיוך. הסמקתי. "הוא נתן לי את המספר שלו. אני לא חושבת שזה הזמן הכי טוב בעולם לצאת, את יודעת. עם כל מה שקורה." "זה לא יימשך לנצח, את יודעת." היא מלמלה. "אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר עם ג'ו. הוא צריך תמיכה, והריב עם מנדי לא עושה לו טוב. היום ההלוויה, הוא צריך לצאת מזה עד אז." הנהנתי. "אני מציעה שנלך לדבר עם מנדי קודם, ואז ג'ו." טיילור הנהנה וקמנו משם.
-מנקודת המבט של ניק-
נשארתי לבד – ג'ק וגארבו הלכו, וראיין עלה לחדר המאולתר שלו. הבטתי בשעה – היינו צריכים לצאת להלוויה בקרוב. קווין יהיה המקרה הקל יותר-נכון, הלב שלו נשבר, אבל הוא יודע בדיוק כמוני שהוא צריך לבוא. ג'ו, לעומתו, יהיה המקרה הקשה יותר. עליתי לחדר של ג'ו, דופק על הדלת. כשלא נשמעה תשובה, בפעם הראשונה אחרי שבוע, נכנסתי. החדר היה מבולגן – הוא נראה כאילו סופת טורנדו עברה שם, ניירות טישו משומשים מפוזרים על הרצפה, כשג'ו יושב על המיטה שלו, שיערו פרוע. התקרבתי אליו במהירות. "ג'ו? ג'ו, תתארגן, אנחנו צריכים לצאת להלוויה תכף." "תעזוב אותי." "ג'ו, תפסיק. במשך שבוע נתנו לך את המרחב שלך, אבל אתה לא יכול להיות ככה! אתה לא יכול להמשיך ככה! אתה לא יכול להמשיך להרחיק אותנו ממך!" "אני יכול, ותתפלא. זה מה שאני עושה. עוף מפה, ניקולאס." "תכריח אותי." "עוף מפה." "תכריח אותי." ג'ו קם. בדיוק מה שרציתי. הוא הוציא אותי החוצה מהחדר, ואני נעלתי אותו במהירות, בדיוק כמו בתכנית שלי. "שח מט."
אחרי שיצא מאמבטיה – אחרי כמעט שעה מקלחת, לבוש בחליפה שחורה ארוכה, כולנו היינו מוכנים. מיילי לבשה שמלה שחורה עם שרוולים ארוכים ונעלי עקב שחורות.טיילור לבשה שמלת סטרפלס שחורה ומעליה עליונית שחורה ארוכה, ומנדי לבשה שמלה שחורה בעלת שרוול אחד וג'קט עור, שיערה אסוף בצמה. ארבעתנו לבשנו חליפות, כל אחד עם עניבה שונה, כשג'ו מחזיק את אותה שרשרת שקנה לג'סיקה, וזר פרחים ביד. "מוכנים?" שאלתי. הם הנידו בראשם – איך אפשר להיות מוכנים לעניין כזה? יצאנו מהבית לכיוון הכנסייה, להלוויה.
אז... מישהו ראה את זה מגיע?
שתי הודעות חשובות.
1. בסוף השבוע האחרון של יולי אני בים המלח- חופשה משפחתית, אז אני לא אעדכן.
2. מה-9.8 עד ה-24.8 (האמת שעד ה-23, אבל עם הטיסה חזרה והכל...) אני לא בארץ, אני בניו יורק ושיקגו, וכמובן שאני לא אעדכן. אני לא נוטשת :)
וכמובן, ההחלפת שלטים המסורתית, כי גם הבלוג צריך פרסום -
כמו שאמרתי, אני מעלה פוסט עדכונים (ופרק 18, כי אמרתי לדניאל וללירון שאני מעלה אותו היום) בשביל לא לפספס שום דבר אחרי הפוסט ניק והלילה הלבן, ככה שהפוסט הזה מוקדש רק לעדכונים (ולפרק). את התגובות אתם יכולים להגיב למטה P:
"Action Item" (להקה) מדברת על ניק ג'ונאס "הגאון"
ככה הם קראו לו, לא אני! רציני XD
במאחורי הקלעים עם "Action Item", מגזין "Girls' Life" שאל אותם גם איך היה לעבוד עם ניק:
"היה נהדר לעבוד איתו. הוא... הוא לקח את השיר לרמה חדשה לגמרי. הוא מאוד אינטלקטואלי - הוא גאון."
(כן, קיצרתי את מה שהם אמרו קצת).
ג'ו בראיון עם מגזין "Paper" לקראת ההופעה שלו באותו ערב (או אחרי ההופעה)
המראיין היה קצת קריפי, אבל אני חייבת להגיד שהסוף היה מצחיקXD
ג'ו בראיון עם פנדורה
ג'ו מדבר על מגזין "Paper"
ראיונות של ג'ו בטורונטו, קנדה.
ג'ו - ממוסיקה לאופנה?
המוסיקאי בן ה-21 מגיע לתחנה לריאיון בטורונטו, קנדה, שם דיבר על האלבום שלו, אופנה ווינסטון:
על מה "Fast Life" באמת:
אני מרגיש שהכותרת מתאימה למה שהאלבום בעצם. זה ריקודים, כיף, אופטימיות - ניסיתי להיות כן עם המילים. דיברתי על דברים קצת בוגרים יותר, דברים שבחיים לא דיברתי עליהם עם האחים שלי ודברים שהייתי חלק מהם בשנתיים האחרונות. אני מחכה בכיליון עיניים שאנשים ישמעו את זה, הסינגל הראשון שלי שוחרר עכשיו, וזה מעניין לכתוב ולהקליט לבד. כשהייתי עם כל מיני כותבים שונים, רציתי להכריח את עצמי להגיד שאני יכול להחזיק בהם, ולא לשמור בפנים. אני מרגיש כאילו זה היומן שלי, וכל העולם יכול לראות אותו.
על אולי ללכת לכיוון אופנה יום אחד:
כן, הייתי לאחרונה בשבוע אופנה במילאנו. קווין קליין אירח אותי, הלכתי לכמה מסיבות - דברים כאלה. זה עולם מעניין ושונה לגמרי ממה שאי פעם חוויתי, ואני בהחלט רואה את עצמי נכנס לתחום הזה בעתיד. תמיד התעניינתי באופנה, ללבוש דברים מגניבים ולהתלבש בצורה מיוחדת ושונה.
על ווינסטון:
הכלב שלי הוא אחד החברים הכי טובים שלי, ואני אוכל לראות אותו בתוך משהו כמו 12 שעות. אני ממש מתרגש. אף פעם לא היה לי כלב שהייתי קרוב אליו כל כך. היה לנו כלב משפחתי, אבל עכשיו הכלב שלי ואני צריך לטפל בו וכל האחריות שלי, וזה ממש נחמד.
ביום שלישי הקרוב, ב-1:00 בלילה (או 00:30, אני לא בטוחה) יש לייב צ'אט עם קווין בקאמביו.
אני אודיע הודעה סופית לגבי השעה ביום שלישי, אני ערה בשעות האלה ככה שאני אוכל לפרסם פה הודעה כשמתחילים :)
ג'ו בראיון עם רדיו בריטי "Fun Kids"
ג'ו חזר לפני יומיים מטורונטו ללונדון, ולאחר מכן חזר לקנדה:
ג'ו בחדר האדום ברדיו בקנדה
ג'ו משחק פולו לצדקה
ג'י, יחד עם הנסיך וויליאם, שיחק פולו לצדקה בסנטה ברברה, קליפורניה אתמול בצהריים.
תמונה מגניבה שקווין פרסם בטוויטר:
פרק 18 - Broken Heart And Broken Soul
-מנקודת המבט של ג'ו-
עבר בי רעד קטן כשהתחלנו את התכנית. קווין משך את ניק, שמשך אותי . הושטתי את ידי לטיילור, שהיססה קצת. "קדימה, טיי," חייכתי. "אני אשמור עלייך. הכל יהיה בסדר, תסמכי עליי. "... חוץ מזה, תחשבי, זה אחלה חומר לשיר." "בטח, ג'ו. ענה ניק וגלגל את עיניו. "יופי של שיר. 'נתקעתי עם החברים והאחים שלי בתור חדר מוזר ואנחנו צריכים להביא מפתח או שנתחשמל ונמות בסוף. כן!" "היי, אני בטוח שהמעריצים שלנו יאהבו את זה," צחקתי. היא הושיטה לי את ידה ועברה, מעבירה מנדי, שהעבירה את מיילי. מיילי הושיטה יד לג'סיקה, אך היא סרבה. מה קורה פה? "אני לא עוברת," היא אמרה. "ג'ו, זה לטובתך. אם אנחנו לא נצא מפה, אף אחד לא ישאל שאלות." "ג'ס," כמעט התחננתי. "רק תביאי את המפתח. נצא מפה, והכל יהיה בסדר." "לא. אני לא עוברת, וזאת החלטה סופית." "את תתחשמלי." "כל אחד מכם התחשמל לפחות פעם אחת, אבל זה לא כל כך מפריע לכם. גם לי זה לא יפריע, אבל אני לא עושה את זה!" היא צעקה.
-נקודת המבט של המאסטר-
"ידעתי שהיא תגיד את זה," אמרתי בלגלוג. "זה פשוט כל כך ברור. הגיע הזמן לחשמל אותה למוות- החלק הכי טוב, זה שאם אני אלך אל האחים ואסביר להם ש-'מישהו הכריח אותי', הם יאמינו לי. כי אני החבר הכי טוב שלהם." "מאסטר, אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?" שאל מת'יו בחשש. גלגלתי את עיניי. "במשך חודשים אני מתכנן את זה. שום דבר לא יגרום לי לשנות את ההחלטה שלי." אמרתי בשקט. "אני יודע שג'ו אוהב אותה, אבל זה לטובתו. זאת לא רק הנקמה שלי – עדיף לו להתרחק ממנה." "הוא יהיה פגוע אחרי זה, אתה יודע." "הוא יתגבר על זה. ובשביל זה אני פה," חייכתי חיוך קטן. "ואל תשכח את זה אף פעם, מת'יו" "לא שוכח, מאסטר." "יופי. עכשיו תחשמל אותה."
-מנקודת המבט של ג'ו-
זה קרה מהר. שמעתי את הצליל המוכר של התחשמלות, ולאחר מכן היא נפלה על הרצפה, מפרפרת. "ג'ו, אני..." היא מלמלה. "אני אוהבת אותך." דמעה חמה זלגה על לחיי. רצתי אליה, מחזיק את ידה. לא הייתי מוכן להרפות - לא עכשיו, לא כשהכל היה אמור להסתדר. היא הניחה את ידה הקרירה על לחיי, ואני רק הצמדתי את שפתיי אל שפתייה. הנשיקה האחרונה שלנו. החזקתי אותה בידיי, בתקווה שתתעורר, שזה בסך הכל סיוט אחד גדול. אבל טעיתי. עיניה נעצמו, והרגשתי איך הדופק שלה נעצר. איבדתי את ג'סיקה, לנצח.
-מנקודת המבט של ניק-
ידעתי. ידעתי שהשרשרת הזאת היתה בעיה. ידעתי שלא הייתי צריך לתת לג'ו לקנות אותה. כמה שכעסתי על עצמי עכשיו –אחרי הכל, היתה לי את הרגשה כזאת. ובפעם האחרונה שהקשבתי להרגשה הזאת, נהיינו כוכבים עולמיים. למה לא הקשבתי לזה עכשיו? הייתי הראשון שצעד לכיוון ג'ו. אסור היה לנו לתת לו להיכנס לדיכאון; הוא לא ייצא מזה. לא בזמן הקרוב, לפחות. ואני לא מסוגל לראות אותו ככה. "ג'ו," לחשתי, מתיישב לידו. "ג'ו, תסתכל עליי." הוא הניד בראשו בעקשנות. הרמתי את ראשו וסובבתי אותו, עד שהביט בי. "ג'ו, תקשיב לי. כולנו מצערים. ואני יודע שזאת בעיקר אשמתי, אבל... רק תדע שאנחנו פה. אני לא מסוגל לראות אותך ככה," לחשתי. "זאת לא אשמתך." הוא אמר בשקט. "אתה לא מי שארגן את המשחק החולני הזה. אתה לא זה שחשמל אותה למוות." "כשקנית את השרשרת, היתה לי תחושה רעה לגביה. רציתי להגיד לך לא לקנות אותה, אבל כך כל התלהבת ממנה, החלטת שהיא בדיוק מה שאתה רוצה..." קולי גווע. "אני מצטער, ג'ואי. לא התכוונתי." "זאת לא אשמתך," הוא התעקש, כשמפתח זהב נזרק אלינו. "זה מגיע לכם," אמר קול מוכר. הדמות בברדס התקרבה אלינו – ובפעם השניה, הרגשתי שאני מכיר את הקול הזה. והפעם גם הכרתי אותו. "אליס?" הנערה הורידה את הברדס, ושלושתנו זיהינו אותה. קווין נראה פגוע ; שבור. ואני הרגשתי קרוע. מצד אחד, ג'ו צריך אותי. מצד שני, קווין צריך אותי לא פחות. מה אני עושה? "אני מצטערת, קווין. הוא הכריח אותי... הוא איים עליי... אני מצטערת," היא מלמלה. "אני אוהבת אותך." "לא את לא," הוא אמר, פגוע. "את מעולם לא אהבת אותי. כל זה זאת היתה מלכודת, נכון? ואני אהבתי אותך, אליס. אני התכוונתי לזה כשאמרתי את זה. לזה התכוונת כשאמרת שאסור לך." "'קווין, אני-" "אל תטרחי, אליס. כבר שברת לי את הלב. אל תעשי יותר מזה." הוא אמר והסתובב אלינו. "מנדי חיה שוב," היא לחשה בשקט. "המאסטר... הוא לא מה שאתם חושבים. הוא לוקח חיים של מישהו אחד בתמורה למישהו אחר. והוא לקח את ג'סיקה בשביל להחזיר את מנדי." ג'ו הביט בה בשנאה גלויה. מה קורה פה? "בגללך. אם לא היית רוח רפאים ארורה, היא לא היתה מתה!" הוא צעק. "איך יכולת לעשות לי את זה?" איך הוא יכול להאשים אותה במשהו שאף אחד מאיתנו לא ידע שיקרה? "לעזאזל, אני לא ידעתי על זה בדיוק כמו שאתה לא ידעת על זה?! איך אתה מעז להאשים אותי?!" היא צעקה בתשובה. כבר יכולתי לראות מה יהיה המצב כשנחזור הביתה. אנחנו אבודים.
שלום אנשים הבטחתי פוסט על ניק, והוא פשוט לא הגיע, לא ככה? אז הנה הוא, הפוסט על ניק - אבל לא במלואו. זה חלק א' של הפוסט, שהוא בתבנית שונה לגמרי ממה שהיו האחרים! החלק השני של הספיישל-ניק הוא מה שהיה: ברנינ' אפ, ההתבגרות במהלך השנים וכו'.
מה לעשות שניק התחיל לפניהם ד"א, היה לילה לבן לפני יומיים (טכנית. או יום. לא ברור העניין הזה), והיה אדיר. אבל מיד אחרי שאני מעלה את הפוזט הזה אני מעלה פוסט חדשות (חדשות בלבד), כדי לא לפספס שום דבר בכל זאת עזבו, יש לי הרגל לחפור. בקצרה? נתחיל (;
הדבר הראשון שמאפיין את ניק - מוסיקה. בין אם זה קריירת הסולו שלו, השירים המדהימים שהוא כותב או האומנים שהוא מפיק להם שירים לאחרונה, מוסיקה תמיד תהיה מקום ראשון.
ולכן, איך אפשר שלא להתחיל עם זה?
קריירת הסולו של ניק.
למעשה, הכל הלהקה התחילה מסולו של ניק. למקרה שמישהו לא יודע, אני מספרת את הסיפור בפעם המיליון ואחת. ניק שר במספרה כי אמא שלו ביקשה, שמע אותו צייד כשרונות והציע לו להתחיל קריירת סולו. בסוף האלבום שלו לא כל כך הצליח, הם התחילו כלהקה והגיעו למה שאנחנו רואים היום. אבל אני רוצה ללכת קצת אחורה - שנת 2002. ניק מופיע בברודווי (אני אפרט על זה בחלק של המשחק), וכותב שיר למחזה המפורסם "היפה והחיה". את השיר - שנקרא "Joy to the World (A Christmas Prayer)" ("שמחה לעולם - תפילת כריסמס"), הוא שר בהופעה יחד עם קולות רקע, ומאוחר יותר- כשהקליט את אלבום הסולו הראשון שלו, הקליט את השיר שוב.
בשנת 2004 יצאו עותקים מוגבלים של אלבום הסולו של ניק - "Nicolas Jonas". האלבום לא כ"כ הצליח (למרות השירים המדהימים שבו). באלבום היו שירים שהופיעו אחר כך גם באלבום הראשון של האחים - "It's About Time", ממש כמו "Time for me to fly". בנוסף, באלבום יש את הגרסא המקורית של השיר "When You Look Me In The Eyes".
*"Crazy Kinda Crush On You" הוא אחד מהאהובים עליי באלבום הזה.
*הגרסאות של "When You Look Me In The eyes" ו- "Please Be Mine" הן הגרסאות המקוריות ועל פי כן גם שני האחים שלו מופעים בשירים האלה D:
*שתי תגובות שראיתי ביוטיוב בתגובה לשיר "Wrong Again" והייתי חייבת לתת לכם לקרוא:
"Nick was born for this". - ניק נולד לזה. כ"כ נכון. לא ככה?(;
"He sounds like a little angel" - הוא נשמע כמו מלאך קטן. שוב, לא נכון? :)
ואנחנו קופצים בזמן. השנה היא 2010 וניק מוציא את אלבום הסולו שלו "Who I am". האלבום יצא ב-2 בפברואר עם הלהקה שלו - "Nick Jonas and the Administration". אם תשימו לב, לכל הקליפים באלבום הזה יש את אותו מבנה - הקלטה בסטודיו.
יחד עם הדיסק הגיע סיבוב הופעות שהתחיל בשני בינואר ונגמר ב-30 בינואר של אותה שנה.
כתיבת שירים.
משפט חשוב לגבי ניק: ניק כותב את השירים בעצמו, מהחוויות האישיות שלו. כשניק נשאל, למשל, בלייב צ'אט האחרון מה ההשראה שלו הוא ענה - "החיים שלי". ניק (וגם האחים שלו, אבל אני מדברת פה עליו) מאמין שהמוסיקה היא כמו יומן. הדרך להתחבר אל הקהל בהופעה היא להיות כן איתם ולספר להם מה עבר עלייך, בדרך שלך. וזה מה שהוא עושה בשירים שלו.
כל השירים שהלהקה שרה \ שהוא שר סולו (אני לא מדברת על קאברים, כן?) נכתבו בידו, או בידו יחד עם האחים שלו או כותבים אחרים. אבל לניק תמיד יש צד בדבר.
השירים של ניק מחולקים לשלוש קטגוריות: אמונה, אהבה, אחר.
השירים בפיצול פה ע"פ קטגוריות הם מאלבומי הסולו של ניק. אם מישהו ירצה שאני אעשה את זה לכל השירים של האחים, דברו ^^
אמונה.
"Dear God"
"Wrong Again"
"Joy to the World (A Christmas Prayer)"
אהבה
"Appreciate"
"When you look me in the eyes"
"Crazy kinda crush on you"
"higher love"
"Please Be Mine"
"Last Time Around"
"I Will Be The Light"
"Olive & an arrow"
"State of Emergency"
אחר.
"Rose Garden"
"Who I am"
"I Will Be The Light"
"Vesper's Goodbye"
"State of Emergency"
"(Stronger (Back on the Ground"
"In the End"
"Conspiracy Theory"
אם יש פה שירים שמופיעים פעמיים [ויש פה שירים שמופיעים פעמיים],זה בגלל שלא ידעתי לאן להכניס אותם ^.^
הפקת אומנים - "The Beatlab"
נכון ממבט ראשון זה נראה כאילו כתבתי למעלה "The Beatles", או שרק לי זה נראה ככה? XD
עכשיו, למה הכוונה בביט לאב? ביט לאב = מעבדת קצב. זאת השם של סטודיו בשביל ניק (הוא טוען שזה משעמם מידי, למי שראה את הצ'אט בבילבורד P:).
לאחרונה [בכמה חודשים האחרונים] ניק נכנס עם אומנים שונים, כתב והפיק איתם שירים. שיר דוגמא - "One Day - Charlie"
השיר הזה נמצא בפייבוריטס שלי ביוטיוב- ישלה קול מדהים *~*
או בתרגום: "מעבדת הקצב, פתוח רק בלילות- Mr. President" [אדוני הנשיא = הכינוי של ניק].
ושתי אנימציות לסיום פרק המוסיקה
תוצרת אישית, הן הראשונות שלי [טוב, שלישית ורביעיתXD], לא להרוג אותי :)
עברנו את חלק המוסיקה, אבל זה לא נגמר פה. ניק גם שיחק בברודווי (ועדיין משחק), סרטים, טלוויזיה... באמת צריך להרחיב? (;
אם תשימו לב, בהרבה דברים הוא "משחק" את עצמו, אבל זאת לא הפואנטה. לא הייתי קוראת לו שחקן מקצועי (האמת שגם הוא לא קורא לעצמו ככה, אז זה בסדר) אבל בכלזאת... (;
תאטרון (ברודווי).
החלק הראשון בחלק של ניק הוא תאטרון , או כמו שאפשר להבין מהסוגריים: ברודווי. ניק התחיל לשחק בברודווי כבר בגיל 7 (!) הוא התחיל להופיע בברודווי. הוא שיחק במחזות שונים - "AChristmas Carol" (שנת 2000, בתור טים הקטן), "Annie Get Your Gun" (שנת 2001, בתור ג'ק הקטן), "The Beauty and The Beast" (היפה והחיה, שנת 2002, בתור צ'יפ), Les Misérables (פעמיים: פעם אחת בשנת 2003, בתור גאברוש וב-2010 בפעם השניה בתור מריוס פונטמרסי), ב- The Sound of Music" (שנת 2003, בתור קורט). השנה, הוא יופיע ב-5 עד ה-7 לאוגוסט במחזמר "Hairspray" (היירספריי) בתור לינק לארקין.
ימין: ניק עם הקאסט של היפה והחיה. שמאל: קטע מההופעה של ניק בתור ג'ק הקטן.
ימין: כל הסצנות של ניק מ- "Annie Get Your Gun"; שמאל: ניק בצלילי המוסיקה.
נכון שניק היה פשוט מעולה בלס מיז? לא משנה, זה לא העניין. אני לא חושבת שאני צריכה להבהיר הרבה לגבי הסרטים, אבל בכלזאת! זה חלק ממנו.
לא, לא התבלבלתי. האחים - בתור להקה, מופיעים בסרט של מיילי. נכון, זה לא סרט שלו לבד (מלבד ה-DVD של לס מיז, אין לו שום דבר לבד), אבל הוא מופיע ולכן זה ראוי להיות מצוין פה (;
תפקיד: ניק ג'ונאס
באמת צריך להסביר? הסרט פורץ הדרך של דיסני, קאמפ רוק, שמספר על מיצ'י, שמגיעה למחנה קיץ... נו, אתם מכירים את הסיפור. ואם לא, יש בפוסט חצי שנה ברשימות תקציר + מידע אחר + צפייה ישירה.
תפקיד: נייט גריי.
סרט ההופעה של האחים, כולל צילומי מאחורי הקלעים, הקליפ של השיר "Love is on it's way" וכמובן ההופעה בתלת מימד. צפייה ישירה ברשימות, למי שבכלזאת רוצה לראות (:
תפקיד: ניק ג'ונאס.
לילה מוטרף במוזיאון שתיים! שלושת האחים משחקים קופידונים קטנים ששרים לזוג (שברח לי השם שלהם כרגע. טוב, הם לא ממש... זוג).בלי קשר לאחים: סרט מומלץ ברמות (1+2), באמת שווה צפייה (;
תפקיד: קופידון.
סרט ההמשך של קאמפ רוק. הפעם החבורה צריכה להציל את קאמפ רוק בדו קרב מוסיקלי נגד מחנה חדש שנפתח ממול, "קאמפ סטאר". ד"א, לניק יש תפקיד גדול יותר בסרט השני :)
תפקיד: נייט גריי
עלובי החיים (או בקצרה, לס מיז :P). בפעם השניה בחיים של ניק הוא משחק במחזה. ה-DVD יצא במהדורה מיוחדת עם ההופעה שבה שיחק ניק לחגיגות 25 שנים לעלובי החיים.
ד"א- היו יותר משתיים שלוש הופעות, במשך איזה חודשיים הם הופיעו עם לס מיז, ותוך כדי הוא היה בסיבוב הופעות עם האחים שלו. מדהים.
תפקיד: מריוס פונטמרסי.
טלוויזיה
יש לי תחושה פנימית שפה אני אצטרך להרחיב הכי פחות, אבל בכל זאת. D:
האנה מונטנה: אני ומר ג'ונאס ומר ג'ונאס ומר ג'ונאס.
אחד הפרקים שאני אישית יותר אוהבת. מיילי נכנסת לסטודיו ומוצאת את האחים עובדים שם. הם מתלהבים ממנה אבל יותר מרובי, שכותב לה את השירים. רובי והאחים מתחילים לכתוב שיר ביחד ומיילי לא מרוצה מזה, ומגייסת את לילי לעזרתה.
ציטוטים מהפרק:
קווין: ואז הוא שיקר לנו. כמה מעצבן זה?
ג'ו: אני מרגיש כל כך מנוצל
ניק: אתה?
מצביע על ג'ו.
ניק:אני חלקתי את הנאצ'וס שלי איתו!
~
ניק: אתה אגדה, חבוב. אה, אדוני... אדוני החבוב.
~
ג'ו:[אחרי ששומעים את "מיילו" ו"אוטיס" שרים את השיר שלהם בצורה נוראה]: השיר שלנו. לא?
קווין: אני לא יכול לשמוע אותך, האוזניים שלי מלאות במוח מומס.
ניק: אני דיי אהבתי את זה.
חוטף מכה מקווין וג'ו.
~
2008 ו-2010: לחיות את החלום 1 ו-2.
הסדרה בעלת שתי העונות שעוקבת אחרי החיים של האחים, כתיבת שירים, המוסיקה, הופעות ... לחיות את החלום. כל פרק הוא חמש דקות (גג) וכרגע העונה השניה משודרת בערוץ דיסני בימים שני וחמישי ב-19:30. ^^
כמובן, ג'ונאס וג'ונאס L.A. בגלל שהפוסט הוא על ניק ולא על שלושתם החלטתי שלא להרחיב פה.
2011: הופעות אורח בפרק השני של "Mr. Sunshine".
השנה ניק השתתף בתפקיד אורח בסדרה "Mr. Sunshine" בתור איליי, זמר שמחליט שהכל מגיע לו ומתחרט על ההופעה ממש כמה שניות לפני שהוא אמור לעלותלבמה.
אני אישיתראיתי את הפרק, זה פרק אדיר, וניק משחק שם ממש טוב (;
גם לבד ניק היה מועמד לפרסים ואפילו זכה. הרשימה לפניכם [לא כולל פרסים ומועמדות של כל הלהקה].
זכה
הכי אופנתי - טקס פרסי MTV (שנת 2009)
אייקון טלוויזיה - טקס פרסי J-14 (שנת 2010)
האומן ההוליוודי הצעיר של השנה - טקס פרסי צעירי הוליוואד (2010)
מועמד
שחקן טלוויזיה אהוב - KCA (גם ב-2010 וגם ב-2011! שנתיים ברציפות אותה מועמדות!)
Stay - שיר אהבה אהוב, TCA (teen choice awards) - 2010
אומן פורץ דרך - Nick Jonas & The Administration - טקס פרסי הנוער (TCA 2010).
כוכב אייקון - טקס פרסי J-14 (שנת 2010)
אייקון השנה - טקס פרסי J-14 (שנת 2010)
Nicolas Jonas (2004)
1. Dear God
2. Time for me to fly
3. Appreciate
4. When You Look Me in the Eyes
5.Highter love
6. Please Be Mine
7. I Will Be the Light
8, Don't Walk Away
9. Joy to the World (A Christmas Prayer)
10. Crazy Kinda Crush on You
11. Wrong Again
Who I Am (2010)
1. Rose Garden
2. Who I Am
3. Olive & an Arrow
4. Conspiracy Theory
5. In the End
6. Last Time Around
7. "Tonight (Jonas Brothers Song cover)
8. State of Emergency
9. Vesper's Goodbye
10. "Stronger (Back on the Ground)
ופה נגמר החלק הראשון, שיצא חופר במיוחד. נראה אם החלק השני יצא חופר כמו זה (החלק השני זה למעשה התרגום מברנינ' אפ, תמונות מ2006 ועד היום וכו'). P:
מבצע לסיום -
1.
2.
3.
4.
How Can You Not Love Him? <3
וכמובן, ההחלפת שלטים המסורתית, כי גם הבלוג צריך פרסום -
בשתי מילים? היה כיף. אני נעלמתי בשלב מסוים מהתגובות, אני יודעת, אבל לא היתה לי הרבה ברירה, שני הדפדפנים נתקעו והייתי צריכה לעבוד על העדכונים.
ברוב העדכונים עלו פרקים (אני אעלה החודש הרבה פרקים, אבל זה בשביל שני החודשים הקרובים. אל תתרגלו לזה), הפואמה של אן ~
יש פה צב(ת),
שקוראים לה ג'ו,
הוא סינית ואף פעם לא מציל את המצב,
יש לי ג'ו.
אני כתבתי גם שאני אעלה עדכונים על שתי בנות, בסוף שכחתי והעלתי רק על דלטה, העדכון השני היה אמור לעלות על סלינה כי אני מכורה(;
כמה ציטוטים שלי ושל אן מאתמול בלילה ~
1) אן: בן כמה ניק עכשיו? אני: 13
2) אן: "את יודעת מי אוהב צ'קים?" אני: "ני-נייט" אן: "מה, זה גרסא משופרת של נינט?" |שתיקה| אן: "נינט 2.0"
3) אני: "אני מרגישה כמו גוגל כרום"
|שתיקה|
אני: "כואב לי הראש"
אן: "לגוגל כרום יש ראש?"
ובואו לא נשכח את ג'ו והשפם הסגול(;
תשובות לשאלות מאתמול ~
1) עלובי החיים
2) Year 3000 & What I Go To School For
3) Dear God & Joy To The World (A Christmas Prayer).
4) עוזר מנהל
5) פירות
6) Juno ("ג'ונו")
7) Teen Choice Awards 2009, כשבסוף הם הופיעו וגם זכו.
8) "Be Mine"
התשובה לשאלת הימורים - 23 גיטרות (!).
פרק 17 - The Challenge
-מנקודת המבט של ג'ו-
אני לא יכול להסביר מה קרה פה עכשיו. חזרנו הביתה, והדבר הראשון שעשיתי כשחזרנו הוא למצוא את ג'סיקה בשביל לתת לה את השרשרת. היא סירבה לגעת בה; היא כעסה עליי. שוב, על משהו שלא עשיתי. ממש כאילו השיחה שלה עם קווין לא שינתה כלום. אז הלכתי, ונתתי את השרשרת למנדי – רק בתור חברים, נכון? כלומר, חשבתי שאהבתי אותה שוב, ואז כל הסיפור עם ג'סיקה... אני מבולבל עכשיו. בשנייהשמנדי נגעה בשרשרת, משהו נכנס לי לראש. מצד אחד, זה הרגיש כאילו זאת היתה טעות לעשות את זה. מצד שני... אין פה צד שני. לא הבנתי מה קורה לי – כל המחשבות האלה, התמונות המחרידות... אז צרחתי. קווין ירד אליי במהירות. ניק, שעמד בצד השני של החדר, רץ להביא לי מים. ואני פשוט בהיתי באוויר, מנסה לעכל את מה שקרה לי עכשיו. "ג'ו? ג'ו? מה קורה?" שאל קווין בבהלה. ניק הושיט לו את כוס הזכוכית הגבוהה, מלאה במים, והוא הושיט לי אותה. לגמתי את המים באיטיות. "אני... אני לא יודע," מלמלתי, משתעל קלות. "נתתי למנדי את השרשרת – אני אסביר אחר כך, ו... משהו צץ לי בראש. כמעט כמו סרט אימה." אמרתי. טיילור, מיילי וראיין ירדו במהירות למטה. עכשיו היינו כולנו. ולפתע, הכל נהיה שחור.
כשפקחתי את העיניים שוב הכל היה מטושטש. לא היינו בסלון בבית; בזה הייתי בטוח. ראיין, מנדי, מיילי, טיילור, ג'סיקה והאחים שלי שכבו באולם שבו היינו. הבטתי בו בסקרנות – ממש בקצה היה נצנוץ זהוב. היה מין מעגל במקום שבו היינו, בהתחלה, עם השמות של כולנו. השם של ג'סיקה היה באמצע. על פרקי הידיים שלנו היה צמיד ברזל, עדין, שעליו היה כתוב בחריטה את השמות שלנו. ניק התעורר אחריי. הוא הביט בי בסקרנות, אבל אני רק משכתי בכתפי, מסמן לו שאני לא יודע איפה אנחנו. לבסוף, כולם היו ערים. הם נעצו בי מבט כאילו זאת היתה אשמתי. טוב, ככל הנראה זאת באמת היתה אשמתי. "ג'ו, איפה אנחנו לעזאזל?!" שאלה טיילור, מנסה שלא להיכנס לפאניקה. "אני לא יודע. אני רק יודע... מה אנחנו אמורים לעשות פה," מלמלתי. הם נעצו בי מבט מאשים. "אני נשבע שלא תכננתי את זה." "אם ככה, תסביר לנו לפחות מה אנחנו אמורים לעשות," קווין אמר, מנסה להרגיע את כולנו. הנהנתי, ונעמדתי, כשהם נעמדים אחד אחד אחריי. "אז ככה. דבר ראשון, אנחנו צריכים לעמוד במקומות האלה על פי השמות שלנו-" אמרתי, מצביע על מעגל השמות מסביב. "-ולאחר מכן, אני חושב שמישהו אמור לבוא." הם הנהנו ונעמדו, כל אחד במקום שלו. לרגע אחד היתה שתיקה- שום דבר לא קרה, ולאחר מכן, ממש מחוץ למעגל, נעמדה דמות. היה לה ברדס; אף אחד מאתנו לא יכל לראות מי זאת היתה. "אז ככה. אתם פה כי אתם קשורים בצורה כלשהי לג'סיקה," הדמות פתחה. "המשימה שלכם היא פשוטה- ללכת להביא את המפתח מהקצה של החדר, ממש שם.יש לכם שני חוקים מרכזיים: לכל אחד מותר לעשות צעד אחד בלבד, והיא –" היא אמרה והצביעה על ג'סיקה, "-חייבת להשתתף. תזכרו- עצה: אל תפעלו לפי הרגשות שלכם. אם מישהו יעשה משהו שלא לטעמי, הוא יתחשמל, בעזרת הצמידים שלכם. ברור?" היא לא חיכתה לתשובה. "בהצלחה." ואז נשארנו רק אנחנו בחדר. הבטתי בהם במבט מתנצל, כאילו אני גררתי אותנו לכל זה, אבל קווין רק סימן לי להירגע. "ג'ו, אין לנו זמן לזה עכשיו. צריך למצוא תכנית," ניק מלמל. "יש לי רעיון. אנחנו נלך צעד אחד עד למפתח- כל אחד ימשיך את הצעד של האחר," הבטנו בו בבלבול. "זה פשוט – בערך. כל אחד ילך צעד אחד כמו שנתבקשנו, ימשוך את זה שאחריו וזה שאחריו יעשה צעד, עד שהאחרון או האחרונה יגיעו, יקחו את המפתח ויעבירו אותו לראשון," הוא הסביר. "רעיון גאוני, קוו!" קראתי בהתלהבות. "אנחנו יכולים לסדר את זה. תסתדרו בטור – קוו, אתה תהיה ראשון. ניק, אתה אחריו, אני אחרייך, טיילור אחריי, מנדי אחריה-" "ג'ו, מנדי היא רוח רפאים!" מיילי גלגלה את עיניה. היא קפצה כשהרגישה את צמידה מתחשמל ."אני מניחה שהיא יכולה להשתתף בכל זאת." "-מיילי, את תהיי אחרי מנדי, ראיין- אתה אחרי מנדי וג'ס, את תביאי את המפתח." קבעתי את הסדר, מתעלם מהקטיעה של מיילי. "ברור?" הם הנהנו, והתחלנו לעבוד על פי התכנית.
-מנקודת מבט של המאסטר [מסתורית]-
"זה לא היה אמור לקרות!" דפקתי על השולחן בכעס אחרי שאליס חזרה מההסבר שלה. "הם לא היו אמורים לבוא! ג'סיקה היתה אמורה לבוא לבד!" "מאסטר?" שאל מת'יו בחשש. "מה אתה מתכוון לעשות?" "יש להם תכנית. הם ינסו לצאת; אני אדאג שג'סיקה תעשה יותר מידי טעויות, ותמות. אני עושה את זה בשביללנקום בג'סיקה, לעזאזל. וכמובן, אל תשכחו להשאיר את השאר בחיים. זה חשוב." הוא מלמל . "אני אציג את עצמי כשהם יגמרו, שידעו מי ארגן את כל זה." "אתה בטוח שזה חכם?" שאל מת'יו בהיסוס. "אחרי הכל, כל מה שיש ביניכם עלול להיהרס." "אני בטוח," אמרתי בשקט. "הם ידעו מי עשה את זה, לא משנה מה ההשלכות. הכל בשביל לנקום בג'סיקה." "מה שאתה רוצה, מאסטר." מת'יו מלמל. "מה שתרצה."
מחר חלק ראשון של הפוסט ניק!
בקרוב יעלו גם מידע על הסיבובי ההופעות שלא כתבתי, מיד אחרי פוסטי מידע. החודש הזה הולך להיות חודש עמוס.
ד"א - ב-8.9 הבלוג בן שנה! יש בקשות מיוחדות לספיישל? דברו (:
מה נשמע? אנחנו פה בלילה הלבן השני של הבלוג *כפיים*! שוב, אני יודעת שכנראה הקבוצה שמגיעה לא גדולה [יותר גדולה מפעם שעברה, אני מקווה] אבל בכל זאת (;
הלילה הזה מוקדש ללהקה אחת - הביטלס!
רגע, מה? אופס, טעות בלהקה.. ככה זה שכשמושפעים מביטלסית בבית *אהמאהמאןאהמאהמ*. התכוונתי להגיד - ג'ונאס!
כמו שאמרתי, הבסיס של הלילה הלבן הזה הוא הפאנפיק, לכל אלה שאומרים שאני לא מעלה *אהמאהמדניאלאהמאהמ*, והולכים לעלות הרבה פרקים. תסמכו עליי.
למעשה, הלילה הלבן גם מוקדש לעוד שתי בנות אבל אותן תגלו במהלך הלילה עצמו - כל אחת מהן תקבל עדכון לעצמה (;
אני לא הולכת לחפור הרבה על מה שיהיה [], אלא פשוט... חכו ותראו [הוא נראה כאילו יש לו בעיות בעיןXD]
בכ"מ, אני רוצה להזכיר ש-ב-10 עולה החלק הראשון של הפוסט ניק ^^
ציטוט מצחיק, מקודם , של אן - "I believe it was a tuesday when I cut your eye..."- יופי של גרסא ל-"Forever And Always"
אבל זה לא העניין פה. נתחיל? (;
ד"א, בגלל שהלפטופ שלי דפוק אם אני מעלה עדכון חמש או עשר דקות מאוחר יותר, זה לא אומר שנעלמתי לנצח
אם מישהו יהיה ער עד אחרי ארבע אולי נישאר אחרי זה אם תרצו ^^
עדכון ראשון - 23:00
שלום כולם! אנחנו מתחילים בעדכון הראשון: פרק 11 ואנימיצה (:
פרק 11 - Special Guest
-מנקודת המבט של ניק-
נשמעה דפיקה בדלת. רצתי במהירות ופתחתי אותה, כשבדלת עומד האחד והיחיד – ראיין. התאפקתי שלא לטרוק לו את הדלת בפרצוף, אחרי הכל, בטח יש סיבה כלשהי שבגלל ה הוא פה. וסביר להניח שלסיבה הזאת יש שם. וקוראים לה ניקולאס ג'רי ג'ונאס, אבל זה לא העניין. ג'ו ירד למטה, והזמין את ראיין להיכנס. לקחו לי כמה שניות לעכל את מה שקרה שם עכשיו – ג'ו, ג'ו שהבטיח להגן עליי מפניו, הכניס אותו עכשיו והזמין אותו פנימה, לחדר שלו, שבו ישבנו שלושתנו.
"ג'ו, אני יכול לדבר איתך שניה, לבד?" שאלתי בחדות. הוא הנהן ויצאנו מחדרו, נכנסים לחדר שלי. "מה אתה חושב שאתה עושה? אתה זוכר את ראיין, נכון? אתה זוכר את ההבטחה שלך, נכון? מה אתה עושה?"
"ניקי, תירגע. תקשיב לי טוב – זוכר שביקשת לשמוע את הסיפור המלא?" הוא הנהן. "אז הבנתי שאני בעצמי לא יודע את הסיפור המלא. ומי שכן יודע אותו, למעשה, הוא ראיין. ככה נוכל להשלים את הסיפורים אחד של השני, ותוכלו לקבל את הסיפור המלא של מה שקרה," הוא משך בכתפיו. היה היגיון בזה, ובכל זאת – לא יכולתי להסתכן. הוא גלגל את עיניו.
"בוא נלך, ראיין מחכה." נכנסנו בחזרה לחדר של ג'ו, וראיין התחיל לדבר.
- מנקודת המבט של ראיין-
אם זה ג'ו, שתקע אותי במחסן הארור הזה, בלי אוכל, שתייה או כל דבר אחר, אני נשבע שאני ארצח אותו. התחלתי לדפוק על קירות המחסן הקטן, צועק לעזרה. לא שמישהו שמע אותי, או כך לפחות חשבתי.
"תירגע קצת, ראיין. אתה בחברת חברים," נשמע קול מוכר מאחוריי. הסתובבתי בהפתעה. נער בעל שיער בלונדיני קצר וגוונים שחורים, ועיניים חדות כתער, נעץ בי מבט. "באמת, לא חשבת שתיפטר ממני כל כך בקלות, נכון? אני תמיד יכול למצוא אותך.""עשיתי מה שביקשת ממני," ירקתי. "התעללתי בו, ואתה יודע כמה זה קשה להתעלל בו, כשאני באמת אוהב אותו? באמת קיוויתי שיהיה לי סיכוי כלשהו איתו, ובגללך ובגלל הסמים הארורים שלך אני לא יכול להתקרב אליו יותר."
"תירגע, אח קטן," אחי הבכור, מאט, חייך אליי חיוך שהכרתי טוב מידי. "הכל היה לטובתך. אתה יודע בדיוק כמוני שאנחנו צריכים את הכסף הזה.""כבר כמעט שנתיים שלא היה אנחנו, מאט. ואני גם לא רוצה שיהיה אנחנו. למה גררת אותי לפה?"
"יש לך קשר עם הג'ונאסים האלה, וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים. אם רק תצליח לגרום לאחד מהם לקחת סמים, זה כל מה שנצטרך בשביל לעבור מפה, ואתה מכיר את התכנית. ידעתי שלא תסכים אם אני סתם אדבר איתך, אז... הנה אתה. אתה לא מזהה את המקום?"מצמצתי כמה פעמים. זה היה המחסן הישן של אבא שלנו, שבו נהגנו לאחסן את האופניים הישנים, את כלי העבודה שלו – חיוך קטן ריחף על שפתיי כשנזכרתי ברגעים האלה. כמה שהתגעגעתי אליהם. ואז, כשאבא מת, מאט התחיל לאחסן שם סמים. ומשם זה רק התדרדר.
"ככה אתה הורס את המקום? זה היה אחד המקומות האהובים עלינו כשהיינו קטנים. ככה אתה הורס אותו?" שאלתי בגועל. חשבתי שאחרי המשפט שהיה לו (שבצורה מעוותת כלשהי הוא יצא זכאי) הוא יזהר קצת יותר. מסתבר שלא."זה בסך הכל מחסן," הוא גיחך. "תשמע. יש לי תכנית, אבל אני צריך את שיתוף הפעולה שלך," הוא הסביר. "קניתי פלאפון חד פעמי. המספר הוא חסום, צריך שתתקשר לאחד מהג'ונאסים ותגיד להם לבוא לפה. תגיד שזה דחוף, שאתה רוצה להצטער – מה שזה לא יהיה."
"רגע, מה שאתה רוצה להגיד לי שבאמת אהבת את ניק?" קטע ג'ו את החלק שלי בסיפור.
גלגלתי את עיניי. "כן, באמת אהבתי את ניק. ולא הייתי פוגע בו ככה, אלמלא מאט. ואני יודע שכנראה לא תוכל לסלוח לי ניק, על מה שעשיתי לך, אבל רק שתדע את זה," לחשתי. "עכשיו, אני יכול להמשיך?"
ניק וג'ו הנהנו ביחד. ניק נשען על ג'ו, כשזה משחק עם שיערו בעדינות. לא יכולתי שלא לחייך כשראיתי את זה- הם היו חשובים אחד לשני. אם מאט ואני היינו יכולים להגיע למצב הזה... זה כל מה שהייתי מבקש.
תכנית החלה להתרוצץ בראשי. הנהנתי, ומאט זרק אליי את המכשיר. הוא טפח על שכמי. "ידעתי שתצטרף לצד שלי בסוף. אה, ודרך אגב, אני יכול לראות כל הודעה שתשלח מהמכשיר הזה, אז אל תנסה להתחכם." ובמילים אלה יצא מהמחסן, משאיר אותי נעול.
הוצאתי את הפלאפון שלי – טעות אחת קטנה בתכנית שלו. שלחתי לג'ו הודעה, בדיוק כמו שביקש, ובה כתבתי שיופיע פה לגבי מה שקרה לניק. ומהפלאפון שלי שלחתי לו הודעה נוספת, הפעם עם מה באמת קרה – טוב, בערך. כתבתי לו שאני צריך לראות אותו ושיתעלם מההודעה הקודמת, מלבד הכתובת. קיוויתי שהוא לא יכעס עליי כל כך ; למעשה, הייתי בטוח שהוא יכעס עליי. אבל אם אנחנו רוצים להגן על ניק – שכרגע, הוא נקודת התורפה של שנינו, אנחנו צריכים לעבוד ביחד.
"בגלל זה כמעט הצפת לי את הפלאפון עם ההודעות שלך!" ג'ו צעק. ניק ואני גלגלנו עיניים ביחד.
"אולי תפסיק לקטוע אותו כל הזמן?" ניק נאנח. ג'ו צחק וחיבק את הנער המתולתל ששכב לידו. "בשלב מסוים נגיע לקטע שלך, ג'ו, ואתה לא רוצה שיקטעו אותך, נכון?"
ג'ו החמיץ פנים, ושתק, מפנה לי את המרחב להמשיך. למעשה, הייתי קרוב לסיום. בקרוב, הגיע החלק של ג'ו שהיינו צריכים לשמוע.
מאט חזר לחדר, מחזיק בידו קופסא קטנה שחורה. לא הסתכלתי עליו אפילו – אמרתי לו בקצרה שג'ו מגיע, זרקתי את המכשיר אליו והתבודדתי לי בפינה הקטנה. רציתי לדעת אם ג'ו קיבל את ההודעה שלי – כל מה שחיכיתי כהודעת תשובה זאת השורה השניה של השיר שלהם – "S.O.S", אותו שיר שציטטתי בהודעה שלי. וכשזה הגיע, חייכתי לעצמי. הוא בדרך.
נעצרתי. ג'ו ידע שהגיע הזמן שהחלק שלו בסיפור הזה יסופר, והוא נשם נשימה עמוקה לפני שהתחיל לדבר.
אנימציה
זאת מסרטון שמישהו עשה. מכירים את הסיפור שזרקו על ביבר בקבוק? ויש קטע בג'ונאס שניק חוטף לג'ו את הטלפון וזורק. אז מישהו עשה סרטון נחמד, וזה נראה כאילו ניק פגע בו עם הטלפון P:
אני פשוט מאוהבת באנימציה הזאת, ובסרטון. אני יכולה להסתכל על זה שעות *~*
עדכון שני (23:30) - דלטה גודרם
כן, החברה של ניק. למה לעזאזל כתבתי אותה פה? בדיוק בגלל זה. היא החברה של ניק ולמרות זאת אף אחד לא יודע שום דבר עליה [מאיתנו, נראלי] מלבד גג שלושה שירים. אז החלטתי כן לכתוב עליה קצת, ובלי קשר, כמה שירים שלה, חמישה כפתורים מזעזעים שהכנתי ועוד באנר שהכנתי מתוך שיעמום ~
שם מלא: דלטה לי גודרם
תאריך ומקום לידה: 9 בנובמבר 1984, סידני, אוסטרליה.
אני רואה שיש פה תומכי ג'ויק, לא ראיתי את זה מגיע XD
אני נותת לפרק 22 הזדמנות בתור פרק ג'ויק, נראה איך זה ילך. שווה ניסיון
לא ראית את זה מגיע, הא, אן?
אבל עכשיו אני מעלה פרק 12 (שהוא סוגשל חלק ב' לפרק 11), כמה תמונות של ג'ויק (כי הבנתי שיש לי קהל לזה) וסרטון ג'ויק חמוד. קיצר, עדכון ג'ויקי במיוחד D:
פרק 12 - My Mistake
ויתור זכויות: יוצרי "ללא עקבות" על השם אלנה, התיאור, העבודה... קיצר, על אלנה.
-מנקודת המבט של ג'ו-
לא היה לי הרבה זמן לחשוב על מה שראיין סיפר, לפני ששני זוגות עיניים ננעצו בי. ניסיתי להיזכר בהתחלה – כל הסיפור אם האף בי איי... עכשיו, אחרי מה שקרה במחסן והסיפור של ראיין, הכל התחבר שלי. נשמתי נשימה עמוקה לפני שהתחלתי לדבר.
הגענו לתחנה. הבטתי סביבי- כולם נעצו בי מבטים, וחלקם אף התחילו לצלם. גלגלתי עיניים- אי אפשר קצת שקט, אפילו שאין לי מושג למה אני שם?
התיישבנו במשרד קטן, לא באחד מחדרי החקירות. מולי ישבה סוכנת אף בי איי בלונדינית עם גוונים ג'ינג'יים, ועיניים כחולות עמוקות. היא לא היתה אחת משלושת הסוכנים שנשאו אותי לפה – משהו לא התחבר לי. היא סימנה להם ללכת, כך שנשארנו שנינו ביחד.
"מה לעזאזל קורה פה?" שאלתי, מנסה להיראות רגוע עד כמה שיכולתי. "מה שזה לא יהיה, אני לא אשם, אני בסך הכל-"
"אתה מוכן לשתוק?!" היא צעקה לבסוף. היא נשמה נשימה עמוקה לפני שהמשיכה. "קוראים לי אלנה. אני יודעת שלא עשית שום דבר, יש סיבה שאתה פה. אתה מכיר את ראיין ג'יימסון?" היא שאלה. הנהנתי, משתדל שלא לראות את כל הרגשות שצפו בי באותו רגע, ששמעתי את השם שלו. התמונה של ניק בחדרו ; הרגשות שראיתי אותו בפעם הראשונה... לא יכולתי לסבול אותו. "מה קורה איתו?" שאלתי, בתקווה שיודיעו לי שה מת."אנחנו יודעים על קשר בינו לבין אחיך הקטן, ניק. אני אלנה טיילור, חברת משפחה. תשמע, אני יכולה להבין את כל רגשות השנאה שיש לך כלפיו כרגע, אבל אל תפנה את זה כלפיו, זאת לא אחריותו. זה אולי נשמע לא הגיוני, אבל... אתה צריך ללכת לדבר איתו."
"הוא נעדר," ציינתי. זה לפחות מה שהם אמרו לי. היא עמדה לענות שלי כשהטלפון שלי צפצף. קראתי את ההודעה במהירות, והיא הביטה בי בסקרנות."ממי זה?"
"ראיין," לחשתי בשקט. "הוא מבקש את –" באתי להמשיך כשנשמע צפצוף נוסף, ובו השורה הראשונה של אחד מהשירים שלנו – 'S.O.S'- יחד עם עוד כמה הסברים. "הוא שלח הודעה נוספת. אני חייב ללכת, יש דרך כלשהי לדבר איתך?"היא מסרה לי את המספר שלה במהירות. "אני מניחה שראיין קרא לך לפגוש אותו. רק תיזהר, ותיקח לך אקדח או משהו, למקרה שמאט יהיה שם." היא מלמלה, מושיטה לי אקדח. הנהנתי, והיא ליוותה אותי החוצה, מסבירה לי בדרך את חשיבות התכנית שלה.
***
עמדתי מול דלת המחסן הנטוש, אותה הכתובת שראיין שלח לי בהודעה. נער- ככל הנראה מאט, פתח לי את הדלת.
"ג'ו ג'ונאס?" הוא חקר. נאנחתי וגלגלתי את עיניי. אף אחד במשפחה שלהם ובאף בי איי לא מכיר אותי?! מלבד ראיין, כמובן. הנהנתי. "כנס."הנהנתי, ונכנסתי פנימה. מצאתי את ראיין במהירות, מחזיק כוס ובה משקה צהבהב. התיישבתי לידו, כשמאט מביט בנו בשעשוע. מה הוא מתכנן?
"אז, ג'ו, אתה שותה?" הנדתי בראשי לשלילה. "סמים?" הנדתי בראשי לשלילה בשנית. "אם ככה, לכל דבר יש פעם ראשונה."הוא הושיט לי קופסא של כדורים, ככל הנראה בתור התחלה. זרקתי אותם על הרצפה בהנפת יד. ראיין לחש לי משהו לא ברור – משהו על זה שהוא מצטער, על זה שהכל זה אשמת מאט ושהוא אוהב את ניק. ושניה, ממש שניה אחת לפני ששתה את המשקה, חטפתי את הכוס מידו ושתיתי את כל תכולתה. שמעתי את ראיין זועק לפני שהכל נהפך לשחור.
"וככה נכנסתי לקומה," סיכמתי. "הדברים האלה במחסן היו קצת... הזויים. מה נסגר עם מאט בסוף?" שאלתי, פונה אל ראיין.
"עד כמה שאני יודע, הוא בכלא. או משהו בסגנון," ראיין גיחך. ניק קם וחיבק אותו.
"תודה," הוא לחש לו. "ידעתי שלא תעשה לי את זה בכוונה, שהכל היה סתם תירוץ."
השתעלתי. הוא חזר אליי, מחבק אותי חזק. "תודה, ג'ואי. על הכל."
אני האח המזליסט ביותר בעולם, או מה?
"יש לי רעיון," ניק אמר לפתע. "למה שלא תגור פה, עד שתמצא לך מקום לגור בו? אני חושב שלאמא ואבא לא תהיה בעיה."
"ג'ס גרה פה," הזכרתי. "אנחנו לא בית מלון, ובטח שלא לכל אחד מהחברים שלנו נוכל לתת פה חדר. מה יקרה בסיבוב הופעות? יהיה להם אוטובוס נפרד?" גיחכתי.
ניק נאנח. "אז לג'ס מותר לגור פה ולראיין לא? ממש פייר, ג'ו. ממש פייר."
"המצב של ג'סיקה שונה!" צעקתי. "כל הסיפור עם המשפחה שלה, זוכר?" גלגלתי את עיניי. המשכנו להתווכח על זה – למעשה, במובן מסוים, הסיפור של ראיין היה דומה לסיפור של ג'סיקה. לשניהם היו בעיות; שניהם היו צריכים אנשים שיאהבו אותם ויהיו איתם, שיעזרו להם להחזיק מעמד. פתאום הבנתי את הטעות שלי – נתתי לג'ס להרגיש שהיא לבד. שאני לא אוהב אותה יותר, והיא היתה צריכה אותי. הדבר היחיד שבלבל אותי היו הרגשות שלי למנדי – אני אוכל להדחיק אותם, נכון?
"תמצא לו חדר בבית, אני חייב לרוץ לדבר עם ג'ס!" קראתי מהקצה השני של המסדרון, מתקדם לכיוון החדר של ג'סיקה, חדר שלא הייתי בו כל כך הרבה זמן. ניק חייך .
"תודה, ג'ו!" הוא צעק לפני שפנה להתקשר אל ההורים. חייכתי ודפקתי בדלת החדר של ג'סיקה.
מיכאל ומורן: ג'ויק זה לא אמיתי (לצערי הרב). הם לא גייז. GET OVER IT.
עדכון רביעי (00:30)
את העדכון הזה אני מעלה מהכרום שלי, כי האקספלורר נתקע. בזמנים אלה אני מודה לעובדה שיש לי שני דפדפנים על המחשב (למרות שאת הכרום הורדתי בטעות. לא משנה).
בעדכון הזה אני מעלה את פרולוג לפאנפיק חדש שרץ לי בראש (לא בטוח שאני כותבת אותו בכלל. נראה)
מלבד זה, אני רוצה להעלות אתפרק 13. כן, כתבתי הרבה בשביל הלילה הלבן, ושכחתי להזהיר. :)
פרולוג- Letters To Nicholas
מנקודת
המבט של ניק.
אף אחד
מהמכתבים האלה לא היו חדשים לי. עשרות אלפי מכתבים בשנה, של מעריצים מאושרים,
שמקווים שאני אעזור להם. ככה זה כשאתה כוכב פופ עולמי.
מוסיקה מאז ומתמיד היתה העולם שלי, בין אם מדובר במערכת התופים הקטנה שלי מגיל שש
או החשמלית שלי מגיל שתיים-עשרה. בין אם זה להופיע לפני המשפחה או להופיע מול
עשרות אלפי מעריצים. זה תמיד היה העולם שלי- מאז ומתמיד.
הייתי קורא כמעט כל מכתב שהגיע אליי; אם היה לי זמן, כמובן. לצערי הרב זמן פנוי זה
לא מה שהיה לי הרבה. אבל לאחרונה היו מכתבים שתפסו לי את תשומת הלב.
לא היה בהם את שם השולח, או השולחת. הם רק
דיברו עליי, על המוסיקה שלי- אפשר לקרוא להם מכתבי אהבה, אני מניח.
ויום אחד, אחרי המכתב העשירי, הייתי נחוש לצאת למצוא את השולח של המכתבים האלה.
פרק 13 - Torn Apart
-מנקודת המבט של ג'ו-
נשמתי נשימה
עמוקה לפני שדפקתי על דלת חדרה של ג'סיקה. היא פתחה לי את הדלת, והבעתה התחלפה
למשהו שלא יכולתי לקרוא כשראתה אותי. היא לא שמחה לראות אותי?
"ג'ס, תשמעי, אני ממש מצטער. אני יודע שלאחרונה נתתי לך את האשליה שאת לבד,
אבל אני אוהב אותך ואני מתגעגע אלייך," לחשתי. אין תגובה. "ג'סיקה, אני
מבין שאת כועסת עליי, ואני מבין את הטעות שלי עכשיו, אבל המערכת יחסים הזאת לא תעבוד אם תמשיכי
ככה!"
"אה, אז פתאום המערכת יחסים שלנו קיימת שוב? ג'ו, אתה לא יכול לשחק בי ככה!
כבר שכחת את המכתב שכתבת לי?" היא שאלה בכעס.
מכתב? על מה לעזאזל היא מדברת?
היא דחפה לי ליד פיסת נייר, המכתב שאני
שלחתי – כלומר, ש'אני' שלחתי. פתחתי אותו, מתחיל לקרוא בחשש. מי שזה לא יהיה, צרות
היה הצד החזק שלו.
ג'סיקה,
אני יודע שלאחרונה לא התייחסתי אלייך הרבה, אבל לא היה לי הרבה זמן. אחרי הכל,
האחים שלי, הלהקה והמעריצים תמיד במקום ראשון. את חייבת להבין – המערכת יחסים שלנו
חייבת להיגמר.
את אולי חומר טוב לשיר, אבל בסך הכל, את רק עוד מעריצה מטורפת. אף פעם לא אהבתי
אותך, בעיקר ריחמתי עלייך ועל הסיפור שלך.
אל תגידי שהנשיקה הרגישה אמיתית. אני שחקן, שכחת? בכל מקרה, נתראה בהופעה הבאה-
ג'ו.
בהיתי
במכתב. זה לא היה ממני - אם אני הייתי כותב מכתב, ניק היה יושב לי על
הראש כדי לשכנע אותי לעשות אותו כמו שצריך.
או לפחות לכתוב אותו בקצת יותר רגישות.
"ג'ס, אני מוכן להישבע באחים שלי- במוסיקה שלי, שלא אני כתבתי את המכתב
הזה." אמרתי, מושיט לה את המכתב בחזרה.
"מעניין," היא מלמלה בארסיות. "לך, תחזור אל האחים שלך. אתה ואני
גמרנו, ואני עוברת מפה מחר." היא לחשה את המשפט האחרון בכאב. "אני אוהבת
אותך, ג'ו. ואני רוצה שתדע את זה." דמעה חמקה מעינה לפני שסגרה את הדלת,
משאירה אותי להיות לבד.
***
-מנקודת המבט של קווין-
חזרתי מהסטודיו עם הגיטרה על הגב,
כששמעתי קולות בכי עמומים מהשירותים הצמודים לחדר של ג'ו. דפקתי על הדלת בחוזקה,
בחשש שמה שקרה לניק אז קרה לג'ו עכשיו. הם היו האחים הקטנים שלי- איך יכולתי לא
לשים לב למה קורה איתם?
"ג'ו!" צעקתי, ממשיך לדפוק. "ג'ו, תפתח את הדלת!"
"לך מפה!" הוא צעק בחזרה. "תשאיר אותי לבד, קוו! תנטוש אותי כמו
שג'סיקה עשתה, תשבור לי את הלב! אני סתם עוד אף אחד!"
על מה הוא מדבר לעזאזל?
"ג'ו, על מה אתה מדבר לעזאזל?! תן לי להיכנס או שאני פורץ את הדלת!"
"פשוט תסתלק מפה, פול קווין ג'ונאס!"
הוא צעק. "לעזאזל-"
"ג'וזף אדם ג'ונאס, ראשית, רק להורים
שלנו מותר לקרוא לי ככה. ושנית, תפתח את הדלת הארורה או שהיא תיפול לך על הראש!" צעקתי.
בשלב זה פרצתי את הדלת. מצאתי את
ג'ו יושב באמבטיה, עם כל התרופות בבית מולו, כאילו התכונן לבלוע אותן. אספתי אותן
במהירות והחזרתי לארון. לאחר מכן התיישבתי ליד ג'ו וחיבקתי אותו, מנסה להרגיע
אותו.
"ג'ו, אתה מוכן לספר לי מה קרה? לא ראיתי אותך כל כך שבור מאז שמנדי עזבה את
העיר – או לפחות, זה מה שחשבנו," מלמלתי, משחק בשיערו באיטיות, כמו שידעתי
שהוא אוהב. "תרגע, תנשום עמוק, ותספר לי מה קרה. בסדר?"
הוא נשם נשימה עמוקה. "ג'-ג'סיקה קיבלה מכתב," הוא מלמל. "מכתב
שכאילו היה ממני. היא נפרדה ממני. היא הולכת מחר, למרות שאני עדיין אוהב אותה,
והיא פשוט לא מוכנה להקשיב ל-לי."
הרגשתי איך אגרופי נקמץ. באותו רגע נשבעתי שבשניה שג'ו ירגע, אני הולך לדבר עם
ג'סיקה. אם היא לא מקשיבה לג'ו, היא תקשיב לי. היא לא יכולה סתם ככה לשחק איתו.
ג'ו נשם כמה נשימות עמוקות לפני שהשתחרר מהחיבוק שלי. "תודה, קוו." הוא
לחש. "אני אכנס להתרחץ קצת, להירגע."
הנהנתי ויצאתי מהחדר. הגיע הזמן לשיחה עם
ג'סיקה. רצתי לחדר שלה ודפקתי על הדלת, נכנס בלי הזמנה. היא ישבה על מיטתה וארזה
את החפצים שלה – ג'ו היה רציני לגמרי. היא באמת מתכוונת ללכת. התיישבתי לידה.
"ג'סיקה, אנחנו צריכים לדבר," אמרתי. היא הביטה בי בסקרנות – לא התחשק
לי ללכת במעגלים. זה היה נושא רציני, ואם היא חושבת שניק ואני לא נשים לב מה קרה,
היא טועה ובגדול. "ג'ו הוא לא בובה. הוא לא כתב את המכתב הזה."
"אתה לא יכול להוכיח כלום," היא טענה נגדי. כבר התחלתי לחשוב שהיא כתבה
אותו בשביל להתחמק ג'ו. "קח את המכתב. תגיד לי שזה לא כתב היד של ג'ו."
היא הושיטה לי את המכתב. מבט אחד במכתב אמר לי שג'ו לא כתב את זה. "זה לא כתב
היד של ג'ו," אמרתי בהחלטיות. חיפשתי בנרתיק גיטרה שלי – היה אמור להיות שם
דף- הטיוטה המקורית של אחד השירים שלנו – "When You Look Me in The eyes". היה שם גם את כתב היד של ג'ו, בין
היתר. לבסוף, אחרי ריקון של אחד התאים, מצאתי את הדף. הצגתי את שני הדפים לפניה,
ומבטה נפל כשהבינה שג'ו לא ירצה לדבר איתה יותר – או כך היא חשבה.
"אני
אלך בכל זאת. ג'ו לא רוצה אותי פה," היא מלמלה. נאנחתי, והתיישבתי לדבר איתה.
למה הם לא מסוגלים להבין?
עדכון חמישי (01:00)
שלום D:
פואמה קטנה מאת אן ~
יש פה צב(ת),
שקוראים לה ג'ו,
הוא סינית ואף פעם לא מציל את המצב,
יש לי ג'ו.
THE END.
אלוהים, אני מרגישה מסטולה לגמרי (תשאלו את דניאל מה שלחתי לה בצ'אטXDDD). בכ"מ... בגלל שאין לי הרבה זמן - פרק 14!
פרק 14 - Bro's Time
-מנקודת המבט של ניק-
ראיין העביר
את המזוודה שלו לחדר המאולתר שמצאנו לו, עד שנוכל לעצב לו אחד נורמאלי. עשיתי לו סיור בבית, ומהר מאוד הוא התמקם עם
המזוודה והכל.
"ניק, תודה," הוא לחש. "אני יודע שהייתי מרושע אליך, אבל זאת באמת לא היית אשמתי, ואני שמח שהחלטת לקבל
אותי שוב."
"ראיין, אני לא אשכח מה שעשית לי. אתה פגעת בי, ואני חושב שהדרך הכי טובה
להתחיל היא... להיות רק חברים. בינתיים." אמרתי. "אני יודע שזה לא מה
שקיווית. אבל זאת התחלה," חייכתי חיוך נבוך. האמנתי במה שאני אומר, אבל משהו
באופי שלי אמר לי שלא לעשות את זה. שנאתי לאכזב אנשים.
"אני מבין את ההחלטה שלך, ניק," הוא אמר בשקט. "למרות שקיוויתי שזה
יהיה אחרת."
"יום אחד, זה יהיה אחרת," הבטחתי לו. "אבל כרגע, הייתי מעדיף שהמצב יישאר
ככה."
"אני מבין אותך," הוא חייך אליי. אני יכול להבין למה התאהבתי בו בפעם
הראשונה. "אם ככה- רוצה ללכת לסרט? בתור חברים," הוא משך בכתפיו. עמדתי
לענות לו כשקווין דפק בדלת.
"היי ניק. אני יכולה לדבר איתך שניה?" הנהנתי. הלכתי איתו הצידה,
מתרחקים מהשאר, שהיו מרוכזים בקומה השניה. "תקשיב, קרה משהו בין ג'ו לג'סיקה.
ניסיתי לגשר ביניהם, אבל הם צריכים לעשות את זה לבד. חשבתי שאפשר בינתיים לקחת
אותו למקום כלשהו, לבלות את היום רק שלושתנו, אתה יודע. שידע שאנחנו פה."
"אני בעד," אמרתי, ולחשתי לו את התכנית שלי. הוא חייך, ורצתי לחדר של
ג'ו.
-מנקודת המבט של ג'ו-
נשמעה דפיקה
בדלת. לא טרחתי לגרש את מי שזה לא היה. קול לא ברור בקע משפתיי, וניק נכנס לחדר.
הוא התיישב לידי והתחיל לארוז לי תיק. הבטתי בו בסקרנות.
"ראיין מקבל את החדר שלך. קווין החליט את זה ביחד איתי – הוא למטה, אם אתה
רוצה לדבר איתו על זה," הוא אמר לי בשלווה. מה?
"ניקולאס, ראיין מה?"
"מקבל את החדר שלך. תגיד, אתה מתכוון לעזור לי עם המזוודות?"
"שלא
תחשוב על זה אפילו," סיננתי. חטפתי את משקפי השמש שעמד להכניס לתיק ורצתי
למטה לדבר עם קווין, כשניק אחריי. אין סיכוי שראיין מקבל את החדר שלי. עכשיו הם
הגזימו.
"ג'ו, ירדת," קווין חייך. הא?
"מישהו מכם מוכן להסביר לי מה קורה פה לעזאזל?!" צעקתי. הייתי בטוח
שבשלב זה גם במדריד שמעו אותי. "ניק בא אליי לחדר ואומר לי שזה לא החדר שלי
יותר. אני יורד כדי לדבר איתך ואתה מחייך אליי – אתה פאקינג
מחייך אליי!"
"אין לי סיבה לא לחייך," קווין משך בכתפיו. "התכנית שלנו
עבדה."
"הא?"
"חשבנו לעודד אותך," ניק הסביר. הוא החזיק אותי, בצורה שהזכירה לי את
האחיזה באף בי איי. לבסוף הוא הרפה. "וקוו אמר – ולפי מה ששמעתי, בצדק, שאתה
לא תרד אם נקרא לך. אז מצאנו דרך להוריד אותך," הוא משך בכתפיו. "עכשיו
אנחנו יוצאים. אתה, קווין ואני. זמן איכות ביחד." הוא אמר מה שחשבתי שהוא
אמר?
"אתה רציני?"
"למה שאני לא אהיה רציני?" הוא משך בכתפיו בשנית. "תשמע, ג'ו, אתה
הולך. כולנו יודעים מה יקרה: אתה תתנגד, נצליח לגרור אותך, ובסוף אתה תהנה."
"מה תכננתם?" שאלתי בחשש. עם האחים שלי, אי אפשר לדעת. אבל קוו רק חייך
והושיט לניק כיסוי עיניים- כנראה בשבילי. הוא כיסה את עיניים והם גררו אותי החוצה.
מה הם מתכננים לעזאזל?
***
הייתי
במטוסים יותר מידי פעמים בחיים שלי בשביל לזהות מתי אני טס. הרגשתי את ניק
מצד אחד ואת קוו מהצד השני – לאן הם לוקחים אותי, לעזאזל?
המטוס נחת. ירדנו משם, וניק הוביל אותי לרכב – כנראה אחד שקווין שכר. קוו התחיל
לנהוג, ומהר מאוד הוא נעצר, והוריד את כיסוי העיניים מעל עיניי. לא יכולתי להאמין
למראה עיניי- שיקגו. הם הטיסו אותי לשיקגו. הם ידעו כמה אני אוהב את הפיצה,
המייל המופלא, השיט – הכל. חיבקתי את ניק ולאחר מכן את קווין.
"תודה," לחשתי בשקט. "מתי הספקתם לארגן את זה?" ואז נפל לי
האסימון. המטוס שלנו. התחלנו להסתובב, אוכלים מהפיצה (לפעמים אני מצטער שלא יכולתי
לאכול אותה לעתים קרובות יותר), והתחלנו ללכת במייל המופלא, כשאני עוצר כמעט בכל
חנות שם, והאחים שלי רצים אחריי. התגעגעתי לימים האלה, כשבילינו רק שלושתנו ביחד.
כמובן שהפפראצי רצו אחרינו (מה בדיוק יהיה כתוב במגזינים? 'ביקור פתע של האחים ג'ונאס בשיקגו'?), אך זה לא באמת
עניין אף אחד משלושתנו.
"זה היה כיף," חייכתי אל שניהם אחרי שיצאנו מהחנות העשירית עם עוד שלוש
שקיות חדשות. "תודה."
ניק חיבק אותי. "בכיף. חשוב לנו
לראות אותך שמח, ג'ו. אתה יודע כמה זה קשה לראות אותך שבור ככה? לא היית ככה כבר
שנים."
קווין הנהן. "פעם הבאה, תדע שאנחנו פה. אל תנסה להרחיק אותנו – פעם הבאה הדלת
באמת תיפול לך על הראש," הוא גיחך.
"אני אזכור את זה," חייכתי. "אז... יש לכם כוח לעוד כמה חנויות או
שנעצור פה?"
"ההחלטה שלך," אמר קוו. המשכנו
ככה, עד שלבסוף כמעט קרסתי מרוב שקיות.
"אני אומר לך שהיינו צריכים להזמין את ההליקופטר שלנו לפה בשביל כל השקיות שלו,"
שמעתי את ניק לוחש לקווין, מגחך. רציתי לענות לו, אבל בסוף שתקתי. "אמא
מתקשרת. היא שואלת איפה אנחנו."
זאת היתה שיחה ששווה לשמוע.
"כן- אמא, כן. אנחנו בסדר. לא- אנחנו בשיקגו, לקחנו את ג'ו – כן, אנחנו
יודעים מה אנחנו עושים. הוא היה צריך עידוד- את יודעת על מה אני מדבר! כן, בסדר.
תגידי לו לחזור הביתה, אנחנו כבר נישן פה. בסדר. ביי," שמעתי את ניק מתווכח
עם אמא. הוא ניתק את הקו. "אמא מוסרת היי."
שנינו נעצנו בו מבטים. "בסדר, היא אומרת שבגלל שמתחיל להיות מאוחר היא מחזירה
את הטייס הביתה ואנחנו כבר נחזור מחר
הביתה או משהו. אה, ושבחיים לא נעשה את זה שוב בלי להודיע לה."
"אני אלך לחפש מלון או משהו," מלמל קווין, אבל עצרתי אותו.
"יש פה עשרות אלפי מעריצות שמתות שנבקר אותן. מה דעתכם לעשות תחרות קטנה
למעריצה הכי גדולה לנו בשיקגו?"
"ג'ו! זה ניצול של מעריצות!" קרא ניק בזעזוע.
"זה לא ניצול אם הן רוצות את זה. אף מעריצה לא תציע לך נישואין בצ'אט אבל לא
תרצה שתבוא לבקר אצלה," קרצתי. "אתם
בפנים?"
"אני בפנים," קווין משך בכתפיו. "זאת אחלה הזדמנות להכיר את
המעריצות שלנו כמו שצריך. אתה יודע, יותר מ-'ניק, תינשא לי?'," הוא אמר את
המשפט האחרון בגיחוך, אך גם ניק וגם אני יכולנו להבחין בכאב מאחורי המשפט הזה.
כמעט אף אחד לא התייחס אל קווין בצורה הזאת- בשביל הרוב, הוא היה סתם גיטריסט ואח
שלנו. לא יותר מזה. חייכתי חיוך קטן כשחשבתי על המעריצות שכן מתייחסות; היינו
צריכים לעשות משהו בנושא.
"בסדר," ניק נאנח לבסוף. "מרוצה?"
הנהנתי. "למה שאני לא אהיה?"
ופריצה לעדכון מאת אן שנמצאת פה~
ג'ו ג'ונאס הוא סינית חסרת חיים שהולכת לגמל לביקורים שבועיים! D:
מה יש בעדכון הזה? עוד שאלות, פרק 15 ושאלת הימורים קטנה D:
5) איזה אוכל קווין שונא?
6) מה הסרט האהוב על ניק?
7) איזה טקס האחים הנחו (ובסופו חיכתה להם
הפתעה)?
8) איך קוראים לאלבום שהוא אוסף לכבוד הולנטיין?
פרק 15 - Yes, Master
-מנקודת המבט של ניק-
לא משנה כמה
פעמים ג'ו הסביר לי את הרעיון של התחרות הזאת, לא אהבתי אותה. משהו בתוכי אמר לי
שזה ניצול של המעריצות, אבל כשגם ג'ו וגם קווין החליטו שזה ייקרה, הבנתי שאין לי
סיכוי. אז פשוט הנהנתי ועזרתי להפיץ את זה (ואחרי
ציוץ אחד בטוויטר ניגשו אלינו כמעט עשרת אלפים מעריצות). ואנחנו פשוט ישבנו שם
ושמענו אותן מדברות על איזה מעריצות מושבעות שלנו הן, וכל מיני דברים בסגנון. היה
נחמד לשמוע את זה, אבל אחרי כמה אלפים, זה מתחיל להיות מייאש.
נעצתי מבט בקווין. הוא הביט בנערה אחת, מוקסם ממנה. היה לה שיער שחור ארוך, גלי,
ועיניים ירוקות כאזמרגד. הוא נראה כאילו בקושי נשם.
"ג'ו," לחשתי לג'ו, שהיה עסוק בשיחה עם אחת מהנערות. "ג'ו, תסתכל
על קוו."
הוא הסב את מבטו אל קווין ולאחר מכן אל הנערה שבה הוא בהה. "אני מניח שמצאנו
את הזוכה שלנו," הוא צחק. התקרבתי אליה, במטרה לקרוא לה אלינו.
"היי," היא אמרה בחיוך. "מה אתה עושה פה?"
"קורא לך להיות שם," משכתי בכתפיי.
"אני ניק."
"אני יודעת," היא צחקה. "אליס."
"טוב, אליס, כדאי שנזוז. נראלי שקוו יעדיף לבהות בך מקרוב, ולא מרחוק,"
גלגלתי עיניים, והיא הסמיקה. למה אני תמיד מוקף בזוגות האלה?
היא באה איתי, והתיישבה ליד קווין. הם התחילו לדבר בשקט והרגשתי איך הטלפון שלי
מזמזם, ומהר מאוד התחיל להתנגן הרינגטון שלי – לא שמישהו שם לב. הלכתי לפינה בשקט
ועניתי.
"ניקולאס ג'רי ג'ונאס?" נשמע קול לא מוכר מהעבר השני של הקו. "לא
טעיתי בטלפון, נכון?"
"זה אני," מלמלתי, מנסה להתעשת. "מי זה? מה אתה רוצה ממני?"
"אנחנו צריכים לדבר. תפגוש אותי בסמטה מאחורי האולם שבו אתה נמצא. יש לי תשובות שאתה רוצה."
"מי זה?"
"תבוא בשמונה," הוא אמר, והקו התנתק. יופי, זה בדיוק מה שאני צריך
עכשיו. עוד בעיות.
מאוחר יותר
באותו ערב, אחרי שעשינו את כל ההסדרים עם אמא של אליס, יצאתי "לשאוף אוויר צח". למעשה,
הלכתי לסמטה. אבל האחים שלי לא היו צריכים לדעת את זה.
בתוך הסמטה חיכתה נערה. היא היתה בלונדינית, בעלת עיניים בצבע כחול-אפור. היא
הזמינה אותי להתקרב אליה, אך אני היססתי לגבי זה. ולבסוף, היא התקרבה אליי.
בעיניים שלה היתה הבעה מטורפת, בגדיה היו בלויים, אך שיערה היה מסודר, חלק.
"אני יודעת מי כתב את המכתב, ניק. הוא היה פה באזור. הוא רוצה לשלוח אתכם
למשחקים המטורפים שלו- מה שלא ייקרה, אל תיתן לקבוצה שלכם להתפצל לגמרי. אל תיתן
לג'סיקה ולג'ו להפוך לשני מחנות נפרדים." היא אמרה. "תזכור את המשפט
הזה, ניק: אתה צריך למצוא דרך שבה הם יחזרו להיות ביחד, אם שמהר מאוד תמצאו את
עצמכם בבלגן גדול יותר משחשבתם." היא אמרה והלכה משם, לפני שהספקתי להגיד
משהו. מה קורה פה לעזאזל?
-מנקודת המבט של אליס-
לעזאזל.
לעזאזל. לעזאזל. זה לא קורה לי. זה פשוט
לא קורה לי. המשימה שלי היתה לגרום לג'ו להתאהב בי ולעזוב את ג'סיקה, לא
לגרום לקווין להתאהב בי. או יותר גרוע, להתאהב בו.
ישבנו ודיברנו. אף פעם לא הרגשתי ככה לפני, והיה אסור שזה ייקרה עכשיו. זה לא היה
אמור לקרות. זה פשוט לא היה אמור לקרות.
"כן, אני פשוט... חושבת," עניתי. הוא חייך והביט בי בעיניי ההייזל
העמוקות שלו. אלוהים, איך אפשר שלא להתאהב בו?
"להשאיר אותך לבד קצת?" הוא שאל בהיסוס. הנהנתי, והוא עזב את החדר.
לעזאזל איתי.
-מנקודת מבט מסתורית-
"המתקן
מוכן?" שאלתי, בלי שמץ של היסוס או רחמים בקולי. הוא נעמד לידי, הבעה של חרטה
על פניו.
"אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה? אני מבין את הרצון לנקום בה, אבל השאר לא מעורבים בזה," הוא
מלמל, חרטה נשמע בקולו. "אולי תנסה לנקום בה אישית."
"אל תנסה למנוע ממני לעשות את זה, מת'יו," אמרתי בשקט. "מגיע לה.
והיא תשלם."
"אם ככה, אז כן. הכל מוכן. ואני חושב שגם אליס מוכנה, מאסטר," מת'יו
מלמל בשקט. "חבל שאתה מנצל אותה ככה."
סטרתי לו. "מה אמרת?"
"שום דבר, מאסטר." הוא מלמל. "שום דבר."
"חשבתי ככה."
-נקודת המבט של ניק-
לא יכולתי
להפסיק לחשוב על מה שהנערה אמרה לי בסמטה. כמובן שלא היו לי תכניות לתת לג'ו
ולג'סיקה להיפרד אחד מהשני - הם אהבו אחד
את השני. אבל היא אמרה משהו על מחנות שונים. נכנסתי לבית הקטן של אליס, שבו היינו
ללילה, מהרהר. מצאתי את ג'ו יושב על הספה ומדבר עם קווין.
"היי," חייכתי אל שניהם והתיישבתי לידם. "ג'ו, חשבתי על משהו. אתה
יכול לקנות לג'סיקה שרשרת מהמייל המופלא. אתה יודע, זה לא יכול להזיק."
ג'ו חשב על זה לרגע. "רעיון מעולה. אנחנו חוזרים מחר, אז כדאי שאני אעשה את
זה מהר."
בהחלט, ג'וזף, המחשבה צצה משום מקום, כדאי שתעשה את זה מהר.
שאלת הימורים לתגובות: כמה גיטרות יש לקווין?
עדכון -עדיין-אינלי-מושג-איזה-מספר (02:30)
פרק 16 - Back Home, Broken
-מנקודת המבט של ג'ו-
התעוררתי
לקולות צחוק של אליס וקווין. שלא תבינו אותי לא נכון - אני שמח בשביל קווין, מגיע לו. אבל בבוקר?
הדבר היחיד שרציתי לעשות זה לקחת את הכרית ולזרוק עליהם – זה החיסרון בלהיות בבית
קטן. שומעים כל דבר קטן שהשניים האלה אומרים. במיוחד לאור העובדה שהם חדר מפה.
טמנתי את ראשי בכרית וניסיתי לחזור לישון, כשהרגשתי דגדוג בצוואר. ניק.
"מה אתה רוצה?" הרמתי את ראשי ונאנחתי. כל מה שביקשתי בבוקר הוא לישון
- זה עד כדי כך קשה?
"אנחנו אמורים לקנות את השרשרת לג'סיקה," הוא גלגל את עיניו. "אבל
אם אתה לא רוצה ללכת-"
"תן לי שעה להתארגן ואני מוכן."
"שעה?"
"אני צריך לסדר את השיער. אסור שכל הפפראצי יתפסו אותי לא מוכן,"
גיחכתי. הוא גלגל את עיניו ויצא מהחדר, נותן לי להתארגן.
כשיצאתי
מהחדר, לבוש בסקיני ג'ינס שחור וחולצת
טריקו פשוטה, ניק ואני יצאנו לקנות את השרשרת.
הלכנו, על פי ההמלצה של אליס, לאחת מחנויות התכשיטים הקרובות.
-נקודת מבט מסתורית-
"הם
באים, מאסטר," אמר מת'יו. "הוא מביא את אחיו הקטן איתו. הוא לא אמור
לבוא איתו. לעזאזל, הוא לא אמור לבוא איתו!"
"תרגע!" צעקתי. "זה לא משנה אם הוא בא. הוא לא יבין את האזהרה של
האסירה שלנו," הוא אמר, סוטר לנערה לידו. "הם יקנו את השרשרת, ובשניה
שהנערה תיגע בשרשרת יחד איתו, היא תישלח למתקן."
"ואם זה לא יעבוד?" שאל מת'יו בלחץ. כאילו שאין לי בעיות גדולות יותר
מעוזר שלא מוכן להבין שהתכניות שלי טובות כמו שהן.
"אתה מפקפק בי?"
"קצת, מאסטר."
"אתה רוצה גורל כמו שלה?"
"לא, מאסטר."
"אז תפסיק."
-מנקודת המבט של ניק-
לא שכחתי את
האזהרה של הנערה. פקחתי עיניים בכל מקום והתלוויתי אל ג'ו לכל מקום ומסמס לג'סיקה.
אסור לתת להם להיות מחנות שונים... מה זה אומר בכלל? כלומר, זה לא יהיה כל
כך נורא אם הם ייפרדו. הוא יצא עם הרבה בנות – קמיליה בל, טיילור סוויפט, דמי
לובאטו, מנדי- הרשימה ארוכה. אבל משהו היה שונה בג'סיקה- גם ההתחלה שלהם, וגם המצב
ביניהם עכשיו. ולא אהבתי את זה.
נכנסנו לחנות. לא היינו היחידים שם, אך היתה שרשרת שתפסה את תשומת הלב של ג'ו
בשניה שראה אותה. היא היתה כסופה, בצורת לב קטן, שעליו חרוט "לנצח". הוא רץ אליה בלי לחשוב בכלל. משהו פה לא היה
בסדר – ג'ו אף פעם לא בוחר ככה תכשיטים לחברות שלו. אף פעם.
"ג'ו, חכה!" קראתי, ורצתי אחריו. הוא בהה בשרשרת, כאילו משהו מיוחד
בשרשרת משך אותו. מצמצתי כמה פעמים – כנראה שהאזהרה של הנערה רק משגעת לי את הראש.
המוכר ניגש אלינו.
"אתם מתעניינים בשרשרת הזאת?"
ג'ו הנהן. "כמה היא עולה?"
המוכר נקב במחיר, ג'ו קנה אותה ויצאנו החוצה. התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר – כנראה
דאגת יתר בגלל האזהרה.
"ניקי, הכל בסדר?" שאל ג'ו כששם לב להבעת הפנים שלי. "אתה חיוור.
בדקת את רמת הסוכר שלך?"
הנדתי בראשי. הסכרת שלי מאז ומתמיד היתה מקור הדאגה של המשפחה שלי, וג'ו לא יצא
דופן. הוא ליווה אותי לשירותים, ועזר לי לבדוק את רמת הדם שלי (כן, אני יכול לעשות
את זה לבד, אבל הוא פשוט סירב לעזוב. מה הייתי אמור להגיד?)
"זה נמוך." מלמלתי. יכול להיות שזאת היתה הסיבה שהייתי כל כך... שונה.
יצאנו החוצה וג'ו קנה לשנינו גביעי גלידה, בשביל להעלות את רמת הסוכר שלי. חייכתי
בתודה.
"אין בעיה," הוא אמר בתשובה. "אתה חשוב לי, ניק. מה אני אהיה אם
אני לא אטפל בך כמו שצריך?" הוא חייך
ופרע לי את התלתלים.
"אמ... בן אדם ממוצע שעובר ברחוב?" צחקתי בתשובה והבטתי בשעון.
"אני מציע שנוציא את קווין מהבית של אליס. אנחנו צריכים לחזור הביתה, המטוס
אמור להגיע בשעה הקרובה."
ג'ו הנהן, והתחלנו ללכת לכיוון הבית של אליס.
-מנקודת המבט של קווין-
היא התקרבה
אליי, עד שיכולתי להרגיש את נשימתה החמה על צווארי. הצמדתי את שפתינו בעדינות.
"לא- אני לא יכולה," היא מלמלה, שוברת את הנשיקה. מה זאת אומרת היא
לא יכולה? "אסור לי.
קווין, אתה חייב ללכת."
"מה זאת אומרת?" שאלתי, מודאג. אבל היא רק הנידה בראשה, מתרחקת ממני. מה
קורה לה?
דלת הכניסה נפתחה. ג'ו וניק נכנסו פנימה, מתקרבים אלינו.
"קוו, אנחנו צריכים ללכת." אמר ניק בפשטות. הנהנתי והתרחקתי, לוקח את
השקיות שלי. עד כמה שרציתי להיות עם אליס, הייתי צריך זמן לחשוב.
כשחזרנו
הביתה, הדבר הראשון שעשיתי היה לרוץ למעלה אל הגיטרות שלי. התחלתי לנגן מנגינה
עצובה, פורק את כל מה שהיה על הלב שלי. האחים שלי לא באו להפריע- כנראה כולם הבינו
שהייתי צריך קצת זמן לבד. לקחתי דף ועט והתחלתי לכתוב את המנגינה, כשנשמעה צעקה
מהסלון.
כדור בדולח תיפש ומטורף שחושב שג'ו לא סגול ולא בטוח שג'ו צריך שפם סגול. [כן, זאת אןP:]
המסקנה היחידה שלי בעיניין זה שאסור לי לכתוב פוסטים בלילה, כי אני שוכחת כל מה שאני רוצה להעלות.
ראיון עם ג'ו-GQ.com
"אני חבר של איטלו זוצ'ילי," אומר ג'ו ג'ונאס ל- GQ.com בסוויטת הפנטאוז במלון מרילבון. זה מסביר למה הוא נראה כל כך חד בימים אלה. בימים אלה האח האמצעי, בן ה-21, ג'ו ג'ונאס מוכן לשפוך על טבעת הטוהר, דיסני, הכיוון של "בוגר יותר"- שכולל את קלווין קליין (מעצב אופנה), אימון אינטנסיבי בהיפ הופ והאלבום החדש שלו - "Fast Life". האח האמצעי מדבר מועדונים באל-איי, תרופה מקסיקנית להאנגובר והשירים ברשימת השמעה שלו לכושר...
איך זה היה לשבת בשורה הקדמית אצל קלווין קליין?
כדי לחוות איך שהם מתאימים בשבע דקות היה מדהים. המראה של הלילה בשבילי היה חליפה משובצת. אהבתי את הנעליים עם הסוליות הספוגיות. אמרתי לאיטלו - "אם חסר זוג מחר, תדע מי לקח אותן."
אתה לובש יותר חליפות עכשיו...
אני אוהב חליפות שמצוידות טוב. אנגליה ידועה בזכות אנשים שיכולים ללבוש חליפות טובות. סוויל רו לא יאומן. סיימון ספור עושה דברים נהדרים ; הוא אחד מהמעצבים האהובים עליי עכשיו.
מה התלבושת הכי גרועה שלבשת אי פעם?
הרבה אנשים מסתכלים עשר שנים אחורה ושואלים "למה לבשתי את זה?!". אני מסתכל שנה אחורה ואומר את אותו הדבר. אני חושב שהתלבושת הגרועה המוזרה ביותר שלבשתי היתה חליפה לבנה שלבשתי עם נעליים צהובות בטקס פרסים באל-איי. זה היה מעניין. זה צץ. חשבתי שאני מעוצב באותו יום...
מה התספורת הנוראית ביותר שהיתה לך אי פעם?
היתה לי תספורת של נץ מלאכותי על הראש שנהגתי לגלח את הצדדים ולעצב לבד. זה היה ממש נורא. היה לי הכל. נתתי לגברת שעצבה לי את השיער לנסוע העירה. זה נראה ממש מגניב באותו זמן. זה תמיד ככה באותו זמן. אבל לפחות לא שמתי את השם שלי בחלק האחורי של הראש שלי...
מה הדבר האחרון המסוגנן ביותר שקנית?
קיבלתי סווטשירט מדהים מהקו "CK" של קווין קליין עם משהו כמו אלף רוכסנים שאני באמת אוהב.
איזה מוסיקה שאתה אוהב עלולה להפתיע אנשים?
אני אוהב "Swedish House Mafia", "DeadMau5,", "Tiesto" ואני אוהב גם את "dubstep" (להקות). אני מנסה להתעדכן במה שאנשים אוהבים פה (בריטניה). ככה אני תמיד מרגיש מעודכן במוסיקה.
למה אנחנו יכולים לצפות מהאלבום שלך?
רציתי צליל בוגר יותר. עבדת עם "Danga" ורוב נוקס. "Danga" עבד עם בריטני (ספירס), ג'סטין טימברלייק, מדונה, מרי ג'יי בלינג - רק תגיד שם. יש היפ הופ וריקודים.
מתי היית הכי מסוחרר?
זה היה ממש מצחיק, כי הייתי באותו חדר עם הנשיא אובמה, סטיבי וונדר וסר פול מקרטני ולא ידעתי על מי מהם אני אהיה הכי לחוץ. אני זוכר שדיברתי עם סר פול והוא תפס אותי בוהה בנשיא אובמה מאחורי הכתפו, והוא אמר "זה הנשיא אובמה. נכון שזה מגניב?" זה היה ממש מגניב.
מי תרצה לשתף בחלום שלך?
אדל מדהימה, אני חושב על העולם שלה ועל המוסיקה שלה, וגם טיני טמפה מגניב. לעבוד עם מישהו כמו קנייה ווסט יהיה מגניב. הוא גם בחור מאוד אופנתי.
מה השיר האהוב עלייך של טיני טמפה?
אני אוהב את השיר החדש שלו - "Hitz"עם צ'ייס וסטטוס (Status), אבל אני חייב לומר ש"Pass Out" משלהב אותי. אם אני הולך למכון כושר ושומע אותו, זה נגמר.
מה משטר האימון שלך?
אני עושה חצי שעה על האופניים, חצי שעה על ההליכון, חצי שעה על המכשיר האליפטי ועוד חצי שעה בסאונה, ככה שזה שעתיים להזיע. אני לובש שתי חולצות - טי שירט וחולצת הזעה, שגורמת לך להזיע כמו מטורף - ומעל זה קפוצ'ון.
מה שיר הקריוקי שלך?
משהו מגריז, בדרך כלל "You're the one that I want". הרבה מהחברים שלי הם זמרים, אבל יש כאלה שלא ולא רוצים להביך את עצמם, אז הם מקבלים את החלק של הבחור ואני את של הבחורה. זה ממש גבוה בשבילי...
לאחרונה יצאת לקוצ'לה (Coachella). מה הטיפים שלך לפסטיבל השורדים?
מימייה לפני שאתם מתייבשים. תביאו אדוויל ואל תשכחו מגן שמש. אני והחברים שלי שכחנו מגן שמש וחברנו שאנחנו חזקים יותר מהשמש - זה לא עובד! תביאו מצלמה דיגיטלית ואוכל, כי כשאתם שם, אתם לבד.
אם כבר מדברים על משקאות, מה האהוב עליך?
אני אוהב יין אדום עם ארוחהו-וודקה טוניק אם אני בחוץ. טקילה פטרון היא הבחירה שלי.
מה התרופה הטובה ביותר שלך להנגאובר?
קוקה קולה זאת תרופה חדשה להנגאובר. בדרך כלל הייתי אומר לאכול ארוחת בוקר גדולה. יש בית קפה באל איי שמגיש תבשיל מקסיקני מדהים עם ביצים, שעועית ורוטב. זה מה שאתה צריך כדי להתגבר על הנגאובר.
לאן עוד אנחנו צריכים ללכת אם אנחנו באל איי?
ישנם כמה טיולים מדהימים במאליבו. יש גם את הרניון קניון , שזאת גבעה שממנה אפשר לראות את הים. אם אתה מחפש מועדונים לך לשל ג'ף ביצ'ר. יש שם אומפה לומפה ואנשים שמתלבשים כמו במסע בין כוכבים.כל יום רביעי יש שם הופעות מצחיקות. אם אתה מחפש אוכל לך לרחוב בהיילנד מלרוז - יש שם אוכל מכל העולם.
מה כל גבר צריך לדעת על נשים?
כלום! לוקח הרבה זמן ללמוד. אמא שלי נתנה לי פעם ספר שנקרא "כל מה שהאדם יודע על נשים" והוא היה ריק לגמרי. [צוחק]
מה הפריט האהוב עלייך בנסיעות?
אני ממש אוהב M&Ms חמאת בוטנים. אם הם באזור הם ייעלמו תוך זמן קצר.
במה אתה והאחים שלך מתחרים אחד בשני מלבד מוסיקה?
ספורט. כשזה מגיע למשחק כדורל או כשאנחנו מהמרים על קבוצות שונות, זה יהיה כ"כ אגרסיבי עד כדי כך שלא נוכל להיות באותו חדר. בגמר ה-NBA אני הימרתי על מיאמי והם על דאלאס, ופשוט שלחנו הודעות שנאה אחד לשני כל הזמן...
לפני שירוצו להגיד לי בתגובות - "זה Twitter, Facebook ו- Tumblr", אני יודעת.
לא אני אמרתי את זה, גו' אמר. לאחרונה הוא פתח בלוג (חשבון Tumblr, כמו שראיתם), פרסם בטעות בטוויטר "Tumbler" והפך את זה לטרנד עולמי לאיזה יומיים. מה שישר הזכיר לי את היציאות המדהימות שלו - Twatter & Bookface
למי שאין לו מושג על מה אני מדברת:
ניק שר בהופעה את "The edge of glory" של ליידי גאגא. מה היא חושבת על זה?