מרגישה לא שייכת
שאני לא במקום הנכון
בזמן הלא נכון
אני חיה בבועה (לפחות אני מודעת)
אני כל כך חרמנית ועושה כל כך הרבה שטויות
אלו הימים שבעצם אני תוהה מה המשמעות שלי כאן.
אלו הימים שבהם אני מחפשת את התכלית שבי.
אלו הימים שאני מסתכלת על העבר ובוכה.
בוכה מצער, מכאב, מטמטום..
איך זה שאף פעם לא הייתי מאושרת?
איך יכולתי לאמלל את עצמי ככה?
איך חשבתי על להתאבד בכיתה ג'?
איך נתתי לאנשים להתייחס אליי כמו לסמרטוט?
איך זה שעד לפני שנה, אף אחד לא ידע מה עבר עליי ב15 שנים הקודמות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Less me. *