- "בוא, שב איתי, נדבר קצת".

- "התכוונתי לנקות כלים מאתמול, שלא עשית. על מה אתה רוצה לדבר?"

- "לא ממש דיברנו השבוע, חשבתי שיהיה נחמד לדבר קצת. עלינו. עליי. עליך. יושבים לי כמה דברים על הלב, שרציתי לשתף אותך. הכלים לא יברחו לשום מקום. אני אדאג להם. קח, הכנתי לך קצת ג'וני."

- "אתה מנסה לרכך אותי עם ויסקי ואז להפרד ממני? אם כן, תגיד לי את זה עכשיו, לא צריך אלכוהול שיקשה עליי לחשוב. פשוט תגיד לי, וזהו, בלי שטויות. הרגשתי את זה עליך מאז ברלין, אתה לא מסתכל עליי אותו הדבר, אתה..."

- "שתוק רגע, אני לא מחפש להיפרד ממך, שנינו יודעים שאם הייתי רוצה, הייתי פשוט קם והולך. בטח שאני לא מסתכל עליך אותו הדבר, היה לנו משהו מקסים בברלין, ורגע אחרי שחזרנו, הפכת לאדם אחר, כאילו שנבהלת מכמה טוב היה לנו ביחד. קשה לי עם זה. בעבודה אני חושב רק על זה, שאני חושב שאני יודע איך להתקרב אליך, ואז מגלה שאני לא בכיוון. לא מתכוון להיפרד, אפילו להיפך, אני רוצה לדבר על העתיד שלנו. לשים על השולחן את מה שחשוב לי, כי יהיה קשה להמשיך ככה".

- "יופי, גם לי יש מה להגיד לך, לא חסר לי מה להגיד, אבל כבר דיברנו על זה מליון פעם, ואתה לא משתנה, או משתפר, אז נמאס לי להגיד את זה שוב ושוב, כמה אפשר? לפעמים אני מעדיף לשתוק מאשר להעיר לך על מה שמרגיז אותי, כמו הנעליים שהשארת ליד הדלת, וערמת הבגדים על הספה בחדר. ואם לא אעיר לך, יעברו חודשיים עד שתחליף סדינים במיטה, והנה, הכלים בכיור מאתמול, ולא חשבת לנקות אותם, ושוב זה אני שמנקה, ומה אתה מסתכל עליי עכשיו ככה, מה, זה חדש לך? זאת לא השיחה הראשונה שלנו בנושא"

- "נכון, רק שרציתי גם אני להגיד כמה דברים, שאתה לא מודע אליהם בכלל כי אתה כל כל עסוק בלחיות חיים ורודים כל כך, ואתה לא שם לב לפעמים לדברים שחשובים לי".

- "אתה לא מתבייש? חיים ורודים? כבר שבעה חודשים שאנחנו כאן, בגללך, כי קופסאת הגפרורים הייתה קטנה עליך, ורצית מרחב, אמרת שתל אביב הייתה קשה עליך, וויתרתי על הדברים שהיו חשובים לי שם, ועברתי לכאן, בשבילך, ואתה עוד מוסיף ואומר שאני לא שם לב לדברים שחשובים לך? מי קנה עציצים לסורגים, כי אין לנו חצר? מי מעלים עין מהרי ניירות המיחזור והבקבוקים שבחדר הנוסף, כי החלטת להיות 'ירוק'? מי יוצא להסעה לעבודה חצי שעה מוקדם יותר, ומגיע באמצע הלילה, רק כדי לגלות ששוב לא עשית עם עצמך או עם הבית שום דבר? אז עם כל הכבוד, מי שמקריב כאן יותר, זה אני, לא אתה. ותמזוג לי עוד ויסקי".

- "אני לא מזלזל בהקרבה שלך, לעבור לכאן, וגם אני לא בדיוק מחובר למקום, אבל יש דברים שאתה חייב להיות מודע אליהם. אם אתה באמת רוצה חיים משותפים, בית משותף, חשבון בנק משותף, אני חייב לדעת שאפשר לסמוך עליך בהתנהלות כלכלית נכונה, וכרגע אני ממש לא. רק החודש הוצאנו סכום עתק, וזה בלי לספור את ברלין. למה צריכים מגרות למתחת למיטה? חסר לנו שטחי אכסון בבית? ולמה עוד זוג נעליים? יש לך עשר זוגות! ראית לאחרונה את תדפיס חשבון הבנק שלי? בשנה האחרונה, יש לי פי שתיים יותר הוצאות מאשר הכנסות, ואין מצב שנצליח לחסוך בקצב הזה! בעוד שנה ישאר לנו רק מינוס! אנחנו חייבים להסתכל קדימה, מעשית, ולא להוציא את המשכורת שלנו לפני שנכנסה, לפני שעשינו אפילו משמרת אחת! אתה צריך למתן את ההוצאות שלך, זה לא הגיוני ששני אנשים שמרוויחים יותר משכר מינימום, בלי ילדים, עדיין צריכים לשבור חסכונות כדי לחיות?

- "אז אתה רוצה להגיד לי שבגללי אין לנו כסף? להזכירך, כל שקל שהוצאנו על הטיולים בחו"ל, הסכמת לו. לא הכרחתי אותך להצטרף, ולא היית חייב להיות שם אם להוציא קצת כסף מפריע לך כל כך. בחיי, אני מרגיש לפעמים שהכסף שלך חשוב לך יותר ממני! לך תחיה עם הכסף שלך! ומה בכלל כבר הוצאנו? רוב ההוצאות על המעבר שולמו על ידי, ואת הרהיטים בחדר השינה קנו ההורים שלי..."

- "כי אין סיבה להעיף מיטה תקינה בת שנתיים, ולקנות חדשה בעלות שבועיים עבודה! מה הלחץ להחליף את כל מה שיש לנו בחדר? וגם אני שילמתי על חלק מהדברים מאיקאה!"

- "בטח, שתי שידות וסט מגבות. אתה משווה למה שאני קניתי? ספרייה חדשה לסלון, ואתה הבאת ארונית לטלוויזיה מיד שניה! הוצאתי יותר ממך, שילמתי עליך את החודשיים הראשונים שלנו בקופסאת הגפרורים, לא הוצאת שקל!"

- "וזה הכניס אותך לגרעון, שעזרתי לך בסופו של דבר לצאת ממנו."

- "ידעתי שתזכיר שהעברת אליי לחשבון כסף. לא צריך את הכסף הזה שלך, אני אדאג שתקבל את הכסף הזה חזרה, עם ריבית"

- "אתה מגזים, מתוקי, לא חשבתי על לבקש את הכסף הזה חזרה, אני אומר שבמקום להסתכל מבפנים החוצה, אליי, עליי, תנסה להסתכל לרגע מהחוץ- פנימה, ולראות שגם אתה מתנהג כאילו אתה מרכז העולם, שגם אתה לא מושלם, שגם אתה לא מתנהל נכון. גם אתה השארת השבוע כלים בכיור, שניקיתי אחרי יומיים, אבל את זה אתה לא זוכר, נכון? אם אני אבצע- את אותה ההתנהגות שאתה מבצע, אתה תבקר אותי! אנחנו כאן שניים, תתחשב בי ובאיך שאני חושב שאנחנו, שאתה, צריך להתנהל.ואתה חייב ללמוד לחסוך כסף".

- "ואולי אתה צריך להתחיל להרוויח יותר כסף. שנינו ראינו את המשכורות האחרונות שלך, אולי תפסיק לעבוד בשירות לקוחות, ותתחיל לעשות משהו עם עצמך? בן 28 עם תואר שעושה עבודה של בני 22-24, אולי במקום להגיד לי להפסיק להוציא כסף, ולגרום לי להרגיש שאני ממיט עלינו חורבן, תיקח קצת אחריות לידיים, ותשנה את המציאות הכלכלית שלך?"

- "אתה יודע שזה לא ריאלי, עד שאמצא עבודה אחרת, עד שאסיים תקופת הכשרה, זה כל כך מעט כסף, זה לא יספיק לנו במצב הנוכחי. עקבת אחר ההוצאות שלך במהלך החודש? חמישה משחקים שונים להולכת על ארבע? למה אתה צריך גלידריות כשיש קופסה שלמה במקפיא, ובכלל חורף עכשיו? ודווקא עכשיו להזמין אייפד? לא יכלנו לחכות עם זה?"

- "אני לא כמוך, שחי על קורנפלקס כל היום. אני מחפש קצת פיתוח עצמי, אני עובד קשה, ומגיע לי להנות מהעבודה הקשה שלי, בכל דרך שאני רואה לנכון, ולא אתה, ולא אף אחד אחר תגידו לי מה לעשות עם הכסף שלי, ואם מתחשק לי להנות כאילו אין מחר, מי אתה שתגיד לי איך להתנהל? 

- "אנחנו כאן, בסוף העולם, יש לנו הזדמנות אמיתית לחסוך כמה לירות, לא כמו שהוצאנו בטירוף בתל אביב".

- "על זה אני רוצה לדבר איתך. נמאס לי כאן! סבלתי מספיק בשבילך, אני רוצה לחזור לרחובות שלי, לחנויות שלי, לרעש שלי! התחלתי לחפש דירות באינטרנט, וזה הזמן שלך להחליט. כי אני מכאן עובר, וכמה שיותר מהר. אורז את כל הציוד, ועף מכאן. לך נשאר לבחור, אם תהיה איתי כשאני חוזר לתל אביב".

שתקתי.