המשך של זה

ארך הרגליים הציע לרופאה לעתיד להנשא לו, והיא הסכימה. ארך הרגליים הציע לטורף הפרגיות לארגן לו את מסיבת הרווקים, והוא הסכים.

בקרירות לא אופיינית הטורף התקשר וסיפק לי פרטים יבשים לגבי המסיבה, העלויות, התאריך, השעה, המיקום. טורף הפרגיות, עד כמה שינסה, לא יצליח לעולם למסך את כל מה שקורה לו פנימה. ומבעד למעטפת הקרח עדיין שמעתי את החבר הכי טוב שלי אי פעם. שמחתי לשמוע את הקול שלו. התגעגעתי.

חובב הג'ירפות האזין לשיחה בשאט נפש. כל עוד הטורף לא בא לבקר, הוא רגוע. חוסר החיבה שלו כלפי הטורף שב וצף על פני השטח. בנימוס קריר אישרתי את ההגעה, והמתנתי ליום המסיבה.

ערב חמישי הגיע, שעת לילה מוקדמת, לופט בדרום העיר, שולחן ארוך מלא עשרות בקבוקי אלכוהול, ספות מסודרות במרכז החלל, ג'קוזי בפינה המרוחקת. מסיבת הרווקים החלה.

כיבוד נבלס, בקבוקים הונפו, רמת האלכוהול בדם החלה לעלות.

פזלתי לעבר טורף הפרגיות מתחילת הערב. גם הוא לא הפסיק להגניב מבטים לכיווני. מדי פעם שלחנו יד לאותו משקה, מחוייכים. "אחלה ערב הרמת כאן", זרקתי לכיוונו, והוא הוחמא. "זה עוד כלום לעומת מה שהולך להיות כאן", הוא שיתף, בקריצה. בשעתיים הבאות היו שם סיגרים (פעם ראשונה לכולנו, החנקות קולקטיבית של כולנו), אלכוהול, וידאו מבדר על נשותיו לאורך השנים של ארך הרגליים, אלכוהול, כמה נאומים קצרים, אלכוהול, ואז- נהירה המונית לג'קוזי. בין לבין, אני וטורף הפרגיות מצאנו את עצמנו מדברים, והרבה. מתעניינים אחד בחיים של השני, מזכירים זה לזה את ההגבלות וההתניות שנחקקו לפני כל כך הרבה זמן, עת דרכינו נפרדו. ובין כוסית לשוט נוסף, המרחקים נסדקו, וההתניות עומעמו. שמחתי להיות שם איתו, באותו הרגע, לראות שוב את העיניים שלו, ולהבין במבט אחד מה קורה איתו בחיים. שמחתי בשבילו.

המסיבה לא הסתיימה. חשפניות. רוקדות, מתפשטות, מגרות, מתגרות, משחקות. זוגות עיניים בהו בי בזמן שאחת מהן התיישבה עליי, הניחה את ידיי על שדיה, מזכירה לי מגע שכבר כמעט ושכחתי. 'לו רק חובב הג'ירפות היה כאן...' זרקתי לכיוון הטורף, "חובב הסרטים אתה מתכוון?" הוא קרא אליי חזרה, וחייכתי אל הטורף, שקיבל לפ-דאנס פרטי משלו.

סיימתי את הערב כשאני בטוח שמחר יהיה טוב יותר, מוצלח, נפלא, שכל הכמעט שנה האחרונה כאילו ולא הייתה, והנה החבר הטוב ביותר שלי שוב לצידי.

הפיקחות ניקתה את השגיונות, והראתה פער שאותו עדיין יש לאחות. אבל הרצון לאיחוי הקרעים היה הדדי.

שבוע לאחר מכן התקשרה אליי הרקדנית. בת זוגו של הטורף בחודשים האחרונים. היא מודעת לצורך בהדבקת השברים ו'קירוב הלבבות'. שוחחנו כחצי שעה. נוכחתי ללמוד שמדובר בבחורה עם ראש על הכתפיים. הטורף כנראה התבגר קצת בשנה האחרונה. היא התעניינה לדעת איך נוצר הנתק. היא סיפרה עד כמה הטורף משבח אותי, ועד כמה היא רואה שהנתק מקשה עליו.

סיכמנו שהיא מכינה את השטח, ודואגת ל'דייט' השלמה. התרגשות לא ברורה תפסה אותי- הזדמנות לתקן, לשנות, לשפר.

שיתפתי את החובב בתכנון לגשת לבקר את טורף הפרגיות ואת הרקדנית בדירתם. הקרירות והחשש שלו היו ברורים, והוא בחר שלא להצטרף אליי, ולשמור על המרחק הקיים. שלא כהרגלו, החובב בחר להשקיף מהצד על המתרחש.

התחלתי בהשלמת הפערים של השנה האחרונה עם טורף הפרגיות, תהליך ארוך וקצר בו זמנית.

ובחתונתם השמחה עד מאוד של ארך הרגליים והרופאה לעתיד, הרשנו לעצמנו לנסות ולשכר אחד את השני עד כמה שנוכל, אני והטורף. ובעוד הרקדנית הביטה בנו בחיוך מהצד, טופחת לעצמה על השכם על המעשה הטוב שביצעה, חובב הג'ירפות התייחד עם כוס ויסקי גדולה, ובהה.

ידעתי שזה לא יעבור בשתיקה מצידו. אבל לעת עתה, לא הזיז לי.