(הפעם הראשונה ש...)

הייתי מלצר גרוע. שתי ידיים שמאליות הביאו את זה שאחרי משמרת ורבע כבר עליתי למסעדה יותר ממה שהיא הכניסה ממני. מסתבר ששני מגשי כוסות שמצאו את הדרך לרצפה (בפעמיים נפרדות) ובקבוק קולה שהתנפץ בין רגליהם של משפחה- זה קצת יותר ממה שהבעלים היו מוכנים לשאת- ולא הגעתי אפילו למחצית המשמרת השנייה.

בתור עובד קייטרינג הייתי מוצלח קצת יותר. את הנזקים סיימתי לפני שאורחים הגיעו, וכל מה שנשאר לזמן האירוע עצמו היה להגיש פלאפל אחד עם טחינה בנפח חצי כפית, או פיסת פרגית וזית על קיסם. בתור בחור חזק דווקא הייתי שימושי- הסחיבה וההרמה הייתה ברובה עליי. אבל עם מנהלת העובדים, ילדה מעצבנת שעלתה על העצבים של כולם, לא הייתי מחוייך כהרגלי- ובסופו של דבר נוצר פיצוץ שגרם לזה שלעסקי ההסעדה כבר לא ארצה לחזור.

הייתי גרוע בתור נציג מכירות של 'טלכלל'. החלטתי עבור הלקוחות שאין להם שום צורך בקוצץ שיערות אזניים, או במחטב כף רגל. החזקתי מעמד עשרה ימים לפני שהרמתי דגל לבן. גם במכירת כרטיסי אשראי בדוכן בקניון לא הייתי להיט, אבל שכללתי בהצלחה את החיוך הכובש והמזמין שלי.

במהלך התואר איבטחתי באוניברסיטה. שנה וחצי עמידה בשערי הכניסה, בשמש ובגשם, ביום ובלילה, ימי חול ושבתות. דווקא הייתי בסדר, פרט לאותה הפעם בסיומו של יום הסטודנט, בה פצחתי בריקוד סלסה עם אחת מבנות הזוג שלי לשיעורי הריקוד שלקחתי. את הריצה של האחמ"ש לכיווננו לא אשכח- וגם לא את העובדה שהאירוע הזה במקרה צולם, ואז הוקרן באחד מערבי המחלקה. מעולם לא הביטו לכיווני כל כך הרבה אנשים בו זמנית.

ואז באו שלוש השנים בתפקיד שירות לקוחות טלפוני. תפקיד ברירת מחדל של אחרי התואר, שנמשך הרבה מעבר למה שתכננתי במקור. הספקתי 'להתלהב' על התפקיד הזה עוד בפוסט הרביעי שלי בבלוג, ולמרות הקידום שהגיע לאחר שנתיים - עדיין לא ראיתי קרקע יציבה באופק המקצועי שלי. נהרי בעצמו היה תוך כדי שנה של חוסר עבודה, ומדי פעם מצא עבודה זמנית מאוד, עד שבסופו של דבר נאלץ להתפשר על עבודה במסעדה. שני גברים שעושים עבודה שנמצאת למטה מיכלתם.

'אחי הציע לי לעבוד אצלו', אמר לי נהרי. 'תמיכת מוצר, עבודה עם לקוחות, שכר סביר'.

'נהדר! מתי אתה מתחיל?'

'אני לא. מה לי ולתוכנות? אין לי סבלנות לשבת מול מחשב כל היום, אני צריך משהו דינמי יותר, ואין מה לדבר על עבודה עם משפחה קרובה, זה איסור מוחלט מבחינתי. אבל... אתה תתאים!'

'מה הכוונה?'

'הצעתי לו אותך בתוך עובד. הוא לא התנגד. אם אתה רוצה, הוא מחכה לך לשיחה בנושא'.

וככה, בפעם הראשונה בחיי, לקחתי את הכדור הזה שנקרא ויטמין P, פרוטקציה, ששיחקה לטובתי. קשר במקום הנכון. חודש לאחר מכן התחלתי לעבוד במשרד אחר, בתפקיד אחר, כשהבוס שלי הוא אח של נהרי.

נשמע נהדר, לא? אבל לא בדיוק. כי כמה חודשים לאחר תחילת העבודה, הגענו לנקודה ממנה הוא חושב אם להשאיר אותי בתפקיד. כמה החלטות שגויות שלקחתי ערערו את היציבות שלי בעבודה. בין אם זה היה שיקול עסקי - מקצועי או אישי - משפחתי להשאיר אותי בעבודה, לא אדע, אבל התפקיד נשאר שלי, גם היום, שנה שלמה לאחר מכן.

תודה לאזרחית קיין שהעבירה אליי את השרביט- אני אוהב את המשחק הזה.

"הפעם הראשונה ש..." הבנאלי נמצא כאן

והפעם הראשונה שקפצתי באנג'י- כאן

השרביט עובר ממני אל פירלה, מיכאל ליט, 888