תהיי אלוהים נחמדה
|
| 5/2012
לובן
את שומעת ניסיון לפתיחת דלת מלמטה, מפתחות של מישהו מקרקשים.
את יורדת למטה, לראות מיהו המתלבט אשר כנראה עוד לא עבר בדלת.
היא עומדת שם.
מי שאחריה רדפת ואליה שיוועת, והיא הייתה כל רצונך, ותלותך בה גדולה לאין שיעור.
היא אוחזת בידית, נראית כאילו אם תעזוב אותה הדלת תינעל מעצמה ושוב היא לא תוכל לצאת.
את רוצה לשאול אם חנקת אותה, אם הכאבת לה.
אם פגעת בה, או שאולי לא היווית בית טוב מספיק.
עכשיו היא הסתובבה והיא מביטה בך.
מעין ענן של שלווה וכעס, לובן בוהק המסנוור את עייני המתבונן.
שפתיה פשוקות לעברך, (אולי יש משהו שברצונה לאמר)
אך הן נסגרות במהירות כאילו מעולם לא נפתחו.
עינייה כבר לא בורקות, ושערה כבר יַבש מתהפוכותייך.
את רוצה שתתקרב,
שתסטר לך כדי שתתעוררי והיא לא באמת תאחוז בידית,
לא באמת תרצה לברוח מביתך. ממך.
אבל היא רחוקה, ונדמה כי גם את תושיט את ידייך לא תוכלי להגיע אליה.
רגלייך נטועות בקרקע ועייניך נשאבות לשלה, שואפות למלא את הריק.
אולי עדיף כך.
אולי עדיף שתאבֶד ולא תוכלי למצאה יותר.
אולי ייטב לה אצל מישהו אחר.
חשבת שראית את ידה מוגשת לעברך, אבל כנראה טעית.
ידה האוחזת בידית רק התהדקה וסביבכן עדיין שוררת שתיקה מתוחה.
עייניה יורדות מעייניך, סורקות את גופך
מעלה
מטה
מעלה
מטה
ומעבירות בו צמרמורת ארוכה.
עייניה מלטפות אותך ואת דוממת.
היא מסתובבת בתנועה חדה ומבטיה כבר חסרים לך.
ופשוט כך, התקווה שלך יוצאת מן הדלת.
| |
|
כינוי:
תלתל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
