מעולם לא הייתי אדם של שמות.

מכאן לשם [ופה ולא] הייתי תופס איזה שם ולוקח אותו איתי הרחק הרחק, 

מגדל ומטפח אותו עד שהיה עוזב אותי ויותר לא היינו מתראים [עד לאחרית הנצח].

בחלוף השנים חשבתי על הפלות השמות הרבות שביצעתי ונכנעתי לכאב פעם אחר פעם בלילות המאוחרים
[כשמפעם לפעם שם אקראי ניגש למיטתי ומוחה את הדמעות]

מעולם לא הייתי אדם של אהבה ושלל רב.

שמות רבים שחלפו תחתיי ולא זכו בעצמם מציפים את מחשבותיי ואני

איני מתחרט.

אני קמל ומתרפק על אמא מכורח ההרגל, כאילו הייתי ילד בעל שם שאהבה ושלל עוטפים אותו מכל הפינות.

ובחזרה למציאות.