זה מבולבלת ומבוהלת ביחד שזה מה שאני מרגישה עכשיו וזו תחושה מוכרת וממכרת ותובענית
כי אני מעיינת בבלוג ובתוכי ומחפשת תקופות שמחות יותר ורואה כל כך מעט

בחיי שאני לא יודעת איך הסתבכתי כל כך בתוך עצמי ובתוך הכל
בא לי לצעוק מספיק כבר ושבכלל מה אכפת לי
אבל כולכם ובעיקר אני יודעים
שזה פשוט
לא נכון

[חזרה לנקודת האפס לאלאלאלאלאאאאאא. מה אני עושה לי בלב]

הקנאה לגרדום

'חת שתיים שלוש

"הכל עומד על כלום, שעמום, ושגרה"
"ואהבה? הכל לא עומד גם על אהבה?" שואל הילד ומביט בסבו בתקוות-בן-ארבע

"בטח. גם אהבה. כי ביקשת כל כך יפה." צוחק הסב וטופח על ראש הנכד במעין נחמת-שקר

לא ככה חשבתי שיתחיל החודש.
אני גאה בי.

[ותודה ליפתח ולאדם ולשירה ולענבר ולרוני ולאמא ולאבא ולאחותי שהביאוני עד הלום. (ותודה לאריאל ולעידן ולמאי ולסבר ולבר ולברק ולקלוגי ולגרי שהחזיקוני עד הלום)].