אני מרגישה שקופה.
שכולם יכולים לקרוא אותי כמו ספר פתוח.
שכולם יכולים לקרוא את המצבים שלי רק ממילים בודדות או אפילו ממילה אחת בודדת.
אני מרגישה שאין לי יותר מה להסתיר,
שכולם כבר יודעים עליי הכול. שאין לי שום דבר לחדש להם כי הם כבר יודעים עליי הכול.
אני יותר מרגישה חשופה בפני העולם.
שכול מילה שאני אגיד או משפט כולם כבר ידעו בשנייה לנתח את המצב.
באמת שאין לי מה להסתיר. אני גם לא אוהבת להסתיר ולשקר.
אני לא חושבת שאי פעם שיקרתי למישהו...
אני מנסה להיזכר( כרגע) ואני זוכרת שתמיד אמרתי אמת... שטוב... לא תמיד עזרה לי.
אבל אף פעם לא שיקרתי! אומנם האמת לא תמיד עזרה לי, ואפילו סבכה אותי כמה פעמיים, אבל אף פעם לא ידעתי להחליק מהצד.
אף פעם לא ידעתי לשקר.
איך זה באמת לשקר למישהו ולהכאיב לו דרך השקר.
ידעתי איך להכאיב ולבגוד דרך האמת. רק דרך האמת.
ניסו ללמד אותי לסלף את האמת, ולהפוך אותה לשקר...
לא הלך. לא הצלחתי לשקר.
הצלחתי רק להגיד אמת.
מה אני יעשה עם עצמי?
כולם כבר יודעים עליי בערך הכול...
אני פשוט...
פשוט...
פשוט רק...
שקופה כמו המים השקופים באוקיינוס השקט בערך...
מי שעדין לא הספיק לקרוא את פאנפיק בני הנפילים מוזמן. ( אופפ בא לי לכתוב עוד פאנפיק כזה *~*)
ודרך אגב חזרתי לספר הראשון כי הייתי חייבת להיזכר איך הכול קרה, ואיך הם נפגשו, ואני ממש שמחה שחזרתי אליו. אני נהנת מכול רגע.
וברגע שאסיים אותו אחזור שוב לספר השלישי ' עיר של זכוכית'.
כי אין צורך לקרוא שוב את השני. כבר קראתי או פעמיים לפחות.
ואהה עוד 3 שבועות יומלדת 20! מקווה לא להישאר לבד ._.'' ( בפוסט שאני יעשה בתאריך הזה כן? חסר לכם שלא! U.U).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
