שנאה!
לא יכולה לשנוא אותך אפילו קצת.
למה? למה לעזאזל אני לא יכולה לשנוא אותך?
אני לא יכולה לכעוס עלייך,
לא יכולה לתעב אותך,
וגרוע מכך, לא יכולה לשנוא אותך!
את כול האחרים אני מסוגלת בקלות לשנוא, אבל אותך?
משהו בך פשוט מונע ממני את השנאה הכול כך מתבקשת שאני רוצה בתוכי, ולא מצליחה להבליטה החוצה ממני.
הדבר היחידי שאני יכולה להרגיש בשבילך זה דאגה.
דאגה מטופשת ועלובה.
לעזאזל.
הנשמה או אולי איבר אחר בגופי רוצה לצרוח שהוא- שונא אותך אבל זה פשוט לא קורה.
זה פשוט לא קורה לעזאזל!
לא יכולה להגיד שאני שונאת אותך כי זה פשוט לא יהיה נכון.
יכולה רק להגיד רק שאני דואגת לך.
דואגת לך המון.
לא יכולה לשנוא אותך גם אם ארצה בכך.
משהו בך פשוט לא נותן לי לשנוא אותך או אפילו לכעוס עלייך.
למה? למה זה בלתי אפשרי מבחינתי לכעוס או לשנוא אותך?
כשאני מסתכלת עלייך, הדבר היחידי שמתפשט בגופי היא הדאגה הארורה והמעייפת שגורמת לגופי להיות מותש וחסר כוחות.
נמאס לי לדאוג לך כול הזמן. אתה כבר ילד גדול אחי.
תתחיל כבר לדאוג לעצמך, ולא לצפות שכולם מסביבך יעשו בשבילך את העבודה הקשה שלך.
איפה לעזאזל השנאה והתיעוב כלפייך שאני כול כך צריכה? איפה?
אם להגיד שאני אוהבת...
אז אני לא.
אני לא אוהבת. לא באמת.
אבל הדאגה אולי נובעת מתוך אהבה נשכחת.
גם כשאתה נעלם מבלי לומר דבר, מיידית אני צריכה לכעוס אבל את הכעס מחליפה כרגיל הדאגה הארורה.
לא משנה מה עברנו וכמה צחקנו, אף פעם לא הצלחתי לכעוס ולשנוא אותך באמת.
יכולתי כול השנים שבהם הכרתי אותך וגדלתי איתך, רק לדאוג לך.
אולי אני צריכה לשבור איזה שהוא מחסום שעומד בינינו. אני כבר לא יודעת.
אף פעם לא רבנו, ואף פעם לא צעקנו אחד על השנייה.
הייתה לנו מין 'אהבת אחים' שכזאת. משהו מיוחד אני חושבת.
השנאה אף פעם לא קיננה בי בקרבתך. איכשהו הצלחת להעלים אותה ממני גם כשרצתה לעלות מתוכי.
עשית זאת בעזרת היכולת של הצחוק שתמיד עוזר להרגיש שמחים וקלילים יותר.
זה תמיד היה ככה.
לא אפשרת לליבי להתמלא שנאה או כעס גם אילו רציתי בכך.
בזמנים עצובים, ידעת להצחיק ולשמח.
אבל עכשיו?
עכשיו הכול שונה. אתה כבר לא אותו אחד שהכרתי פעם...
השתנית.
אבל אני עדיין לא מסוגלת לשנוא אותך; לא משנה מה תעשה או איך תתנהג או איך תפעל. אני תמיד אמשיך לדאוג לך לא משנה מה.
גם אם זה לא תלוי בי, הדאגה פשוט חזקה ממני.
חזקה יותר מהכעס והשנאה שאני רוצה להרגיש כלפייך ולא מצליחה.
השנאה הזאת...
הכעס שאני רוצה להרגיש...
הם פשוט לא נמצאים שם, כאילו נדחקים עמוק למקום חשוך, ומרשים רק לדאגה לצוף מעל פני השטח.
אולי אני בכלל לא רוצה לשנוא אותך?
אולי אני בכלל לא רוצה לכעוס עלייך?
אני רק רוצה לראות אותך מאושר ושמח ביום חתונתך.
שתהיה פשוט מאושר.
זה הדבר היחיד שאני רוצה באמת.
אין לי ממש הרבה לפרט אבל .... פשוט תנסו להבין את מה שכתבתי כאן.
אני בטוחה שתבינו.
יש כאן הרבה יותר ממה שנראה לעין. באמת.
פשוט אין לי כוח כרגע לפרט מה באמת קרה.
הכול כתוב. זה פשוט להבין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
