כול החודש רציתי לעשות את זה, ופשוט לא הצלחתי לבחור סיפור מתאים למזג האוויר הקריר והקפוא הזה.
אז זה סיפור קצר - 3 עמודים שכתבתי אתמול בלהט הרגע בעת ששמעתי מוזיקת רקע שמתאימה למזג האוויר.
משום מה היא הייתה טיפה כבדה אבל נתנה לי השראה לכתיבת הסיפור הזה.
זה סיפור שהיה ממש לא מתוכנן. כתבתי אותו כי כבר לא יכולתי יותר! השתגעתי וניכנסתי לדיכאון ותסכולים שאני לא כותבת שום דבר.
היו לי כמה דברים מתוכננים בראש, אבל לא הצלחתי להוציא אותם על הכתב.
בכול מקרה זה סתם סיפור ואם יש שגיאות כתיב אז תתקנו אותי. לא הספקתי לעבור עליו.
הוא מגוף ראשון.
וזאת דמות ניטרלית דיי ניטרלית. אני כותבת עליה בנפרד משאר הדמויות הקבועות שלי כשסתם אין לי מה לכתוב, ובא לי לכתוב דברים משוגעים ומשונים, אז אני משתמשת בדמות הנסתרת הזאת.
אני חושבת שהי הכי סובלת יותר מהשאר כי היא סובלת את כול הדמיון המופרע והמשוגע שלי.
נו מילא XD העיקר שבסוף אני כותבת משהו. לפחות זה.
אז הנה הסיפור. תהנו.
נשימת חורף!
החורף ירד מסביבי. הרגשתי אותו היטב בעצמות גופי. הוא לא היה נעים במיוחד. אני לא רגילה לקור שכזה.
אני מעדיפה יותר את החום, אבל כשמגיעה החורף אני מנסה להתעטף בכמה שיותר בגדים בכדי לא לקפוא מקור.
לא חשבתי שהקור הזה עוד יהרוג אותי יום אחד.
בלילות מלאך המוות היה מתגנב אליי, ואומר לי שהשעה שלי למות מתקרבת.
וכנראה שהלילה זה יקרה. הלילה היה קר. הלילה היה חורף. הלילה ירד גשם. הלילה מלאך המוות הגיע. הלילה ידעתי שזה יקרה.
הלילה זאת תהיה נשמת החורף האחרונה שלי.
רק המחשבה על הנשימה החורפית האחרונה שלי הבעיתה אותי. אני לא בטוחה שאני מוכנה או רוצה למות.
לא רע לי במיוחד, ואני רק באמצע החיים שלי. למה אני צריכה למות? ועוד בגיל כול כך צעיר?
לא רציתי למות הלילה. לא רציתי שמלאך המוות יבוא הלילה וייקח את נשמתי.
אני לא פוחדת למות, אני פשוט חושבת שזה עוד מוקדם מדיי.
הגיע הזמן אליס. שעתך מתקרבת. בקרוב אגיע לקחת ממך את נשמתך, ואת תנשמי את הנשימה האחרונה שלך. הוא לחש לי לתוך הלילה הקר והאפל.
כשהוא אמר את זה ככה זה נישמע באמת מפחיד מאוד.
הגוף שלי החל לרעוד בלי שליטה. כבר לא הייתי אחראית על מעשיי שלי.
רעדתי בלי שליטה. לא יכולתי לשלוט ברעד הבלתי הפוסק הזה, ושיניי נקשו כמו פטישים רועמים.
נעשה קר בחדר.
אני לא בטוחה שאני מוכנה למוות מלאך המוות. אתה בטוח שהשעה שלי למות הגיע? אני עדין צעירה. אני באמצע שנות חיי, הסברתי לו. יותר לי מאשר לו. לא יכולתי ממש לראות אותו, אבל כן יכולתי לשמוע אותו ולהרגיש אותו בחלל הקר והחשוך של החדר שלי.
זה היה מבעית למדיי.
לא הייתי לוקח את נשמתך כך סתם אם לא הייתי בטוח שאת צריכה למות הוא אמר לי בקול קר ואדיש.
למלאך המוות אין רגשות, והוא אף פעם לא טועה. כשמגיעה השעה למות אז כנראה שהיא באמת הגיעה.
וכנראה שהגיע הזמן שלי לעזוב את העולם. לעזאזל. לא תכננתי שזה יקרה כבר הלילה.
אז מה אני צריכה לעשות? פשוט ללכת לישון ולחכות שתבוא לגזול ממני את נשמתי שלי? שאלתי אותו בקול נמוך וחסר אונים. באמת לא ידעתי מה לעשות. פחדתי מהעובדה שזאת באמת תהיה נשימת החורף האחרונה שלי.
לא רציתי לנשום אותה. רציתי להמשיך לחיות ולנשום אוויר קר של חורף כמו כול בן אדם אחר.
את שונה אליס. את לא כמו כולם. את מיוחדת. את נבחרת. שמעתי לפתע את קולו כמו משום מקום מדבר אליי.
רגע. מה הוא אמר? שאני שונה? מיוחדת? ונבחרת? למה בדיוק נבחרתי? להיות עוד אחת מקורבנותיו של מלאך המוות האכזר שגוזל את נשמות בני האדם בעת הצורך?
תסביר את עצמך! אני לא אמות ככה סתם ללא תשובות! צעקתי לחלל האוויר של חדרי הקר.
את לא תמותי ללא תשובות בת אנוש. בחרתי בך כי ראיתי את הסבל שלך בעולם האנושי. עד כמה את נאבקת בכולם ובעיקר בעצמך. לגלות מי את ולאן את שייכת. את לא מצליחה למצוא את מקומך בעולם. ואני חושב שאם תעזבי את העולם הנוכחי, תוכלי למצוא את עצמך בקלות, ותרגישי הרבה יותר טוב ממה שאת מרגישה עכשיו. ולכן אני בוחר בך מבין עשרות אנשים.
עכשיו ההסבר היה דיי ברור מכדי שארצה באמת למות.
אבל מפתיע אותי שהוא ידע את כול זה ועוד מבלי שאמרתי כלום. כנראה הוא באמת עקב אחריי מספיק מכדי שהוא ירצה להרוג אותי, ולקחת ממני את נשמתי שלי.
בסדר אם כך. אני מוכנה למות ולא לסבול יותר בעולם האנושי שלי. אני מוכנה בכול כרגע. הכרזתי בקול.
בבוא הזמן ילדה. בבוא הזמן. אל תמהרי כול כך למות. אני נותן לך עוד כמה שעות טובות לחיות ולנשום כמה נשימות אחרונות. אני לא עד כדי כך אכזרי.
טוב נו. אני מניחה שלא רציתי מיד למות. רציתי לחיות עוד כמה זמן, ולהספיק לנשום כמה נשימות לפני שאני מתה, ומלאך המוות מעביר את נשמתי לעולם הבא.
אך האם תמיד מוות הוא כזה שקט? נעים? רך וטהור?
אני מניחה שזה לא יכאב לי. כי כשמתים לא מרגישים שום דבר.
פתאום יש דממה, והכול נעשה שקט. שקט וקר. דממת מוות לפני רגע העזיבה.
הבטתי בחלון, פתחתי אותו לרווחה, לקחתי נשימה עמוקה מאוד לתוך תוכי, ונשפתי אותה החוצה לתוך הקור של הלילה.
זה היה כול כך טוב לנשום. לא יכולתי להאמין שבעוד כמה שעות לא אוכל לנשום עוד שוב לעולם. לעולם לא אוכל לנשום שוב.
לנשום כמו שאני נושמת עכשיו.
אז לפתע הרגשתי שאני לא מסוגלת לנשום יותר. נעמדתי קפואה במקומי. עיניי נפערות לרווחה ונשארות כאלה עד תום יציאת הנשמה מגופי.
רגע! חכה! אמרת שיש לי עוד זמן! חכה! לא שמעו את הצעקה. לא יכולתי לצעוק. ניסיתי. לא הצלחתי. הצעקה היה תקועה עמוק בתוכי נמנעת מלצאת החוצה ולהישמע.
הרגשתי שגופי נעתק ברגע שראיתי שרוח לבנה יוצאת מתוך גופי: הנשמה הלבנה שלי. היא הייתה כול כך שקופה כמו ווילון שקוף ודק שיוצא אחרי כביסה.
הרגשתי איך מלאך המוות מוציא אותה לאט מתוכי ולוקח לי אותה. לתמיד.
חכה! בבקשה! אני עוד רוצה לחיות! בבקשה! המשכתי לצעוק. אך זה כבר היה מאוחר מדיי. הוא הקדים אותי. הוא אפילו לא אמר לי כלום.
אני חושבת שהוא שיקר לי לגבי הערכת הזמן שלי לחיות. אז הוא אכן אכזרי למרות הכול. הוא לא באמת נותן לנו כמה שעות לחיות. הוא אומר את זה כדי שנחשוב שזה נכון, ואז בלי התרעה מוקדמת הוא פשוט בא ולוקח את הנשמה שלנו מבלי לשאול אותנו אם אנחנו מוכנים לעבור לעולם הבא או לא.
ידעתי שזה היה שקר. אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדיי. לא יכולתי לעשות כלום.
הייתי גוף נטול נשמה. גוף ללא חיים. סתם בובה ריקה וחלולה שנשמתה נלקחה ממנה.
הייתי כלום. פשוט כלום. הגוף שלי מין הסתם היה קפוא. כבר לא יכולתי לדבר.
הייתי מתה. צמח. גופה שלא יכולה לעשות שום דבר.
וברגע הזה, ברגע הזה ממש , נשמתי את נשימת החורף האחרונה שלי.
אם יש תלונות, בעיות, משהו לא בסדר, או כול דבר אחר תגיבו. אבל בנועם בבקשה. יש דרכים נעימות להגיב על סיפורים. אז בבקשה. לא לתקוף סתם.
וזה הקליפ שנתם לי את ההשראה לסיפור הזה.
זה סתם קליפ של נעימת רקע.
דיי רצוי לשמוע אותו בזמן קריאת הסיפור ( לא חובה אבל כדאי).
אופפ אני אוהבת מאוד את הקור ואת החורף אבל מה שמעצבן זה שבסוף... תמיד חולים! והגרון הורג אותי. הוא כואב לי ;~;'' לעזאזל!
ואני עדיין מתוסכלת מהעובדה שאני לא רוכבת.
אבל היי, אני כול הזמן רוצה למות אז הנה מצאתי דרך למות דרך התחביב שלי- רכיבה על סוסים.
דרך מצוינת למות אם אני לא קמה בזמן או לא מצליחה לעצור את הסוס בזמן.
תחביב כייפי אבל מסוכן שיכול להרוג אותי.
נחמד.
ואני עדיין לא יודעת אם ללכת ברביעי הבא לחווה או לא.
לעזאזל עם המצב הדפוק הזה! >.<''
הלוואי שהייתי יודעת מה לעשות
הלוואי שכול המצב הזה לא היה קורה בכלל.
אני מרגישה שלקחו ממני את החופש שלי ( סוס זאת חיה חופשית! U.U).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
