טוב אז אני מנסה עכשיו להבין למה אני מרגישה שאח שלי הוא רק אורח בבית שלי ולא חלק מין המשפחה שלנו.
כי השבוע אמרתי לאבא שלי ' הוא לא רוצה למצוא לעצמו בית ולעזוב אותנו?''.
אז הוא אמר לי שאני אומרת 'אותנו' כאילו הוא לא חלק מהבית שלי. שאני לא מחשיבה אותו כבן בית.
טוב, תיראו. בעיניי הוא באמת אורח שגר אצלנו באופן זמני עד שהוא יסתדר על עבודה וירוויח את הכסף שלו כדי לשכור בית ולקנות רכב.
הוא לא גר איתנו במשך כול תקופת התיכון שלי אוקי? ועכשיו כשהוא חזר מניו יורק אני לא רואה אותו כבן בית. אני מחשיבה אותו לאורח זמני בבית שלנו.
לא יודעת אם זה אכזרי או או לא אבל ככה אני לפחות רואה את זה.
את האחים האחרים ( שני האחרים) אני דווקא מחשיבה כבני בית למרות שהם לא גרים אצלנו.
אז אני לא יודעת למה אני מחשיבה אותו כאורח ולא כבן בית.
הוא לא גר איתנו ופשוט נסע לגור בארצות הברית.
אז אני לא יכולה להחשיב אותו כבן בית נכון?
מבחינתי בן בית הוא אדם שגר במשפחה שלו לפחות שנה. לפחות שנה! זה כבר הופך אותו לבן משפחה מבחינתי.
אבל הוא עוזב את הבית, וחוזר אחרי המון זמן אז אני מחשיבה אותו כ- אורח וטו לו.
כמובן שהוא חלק מין המשפחה שלי אבל כיוון שלא חלק איתנו את החיים שלנו עד עכשיו , אני לא מחשיבה אותו יותר כבן משפחה.
כרגע, בעיניי, הוא פשוט סתם אורח שנפל עלינו לחודש ימים עד שהוא יחליט לעזוב, ויתחיל לעבוד.
מה אתם חושבים?
זה טבעי שאני רואה את זה ככה או שאני כן צריכה להחשיב אותו, ולראות אותו כבן משפחה לכול דבר?
אני לא ממש יכולה לעשות את זה. הוא לא גר איתי כמו ההורים שלי. הוא כאילו 'יצא' ממערכת המשפחה שלנו, וכבר לא שייך יותר למסגרת המשפחה.
לא יודעת.
אני עדיין מנסה להבין את העניין המסובך הזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
