אלוהים! דייט ראשון! אני בעולם של הגדולים או שזה עדיין מוקדם מדיי לפנטז על זה?
אז הדייט הזה קורה עוד שבועיים ו4 ימים בדיוק! ב21.3 בדיוק 4 ימים לפני שאני טסה ב25.3 (יום שני).
העדפתי שזה יהיה בתאריך הזה כדי שלפחות בטיול יהיה לי זיכרון מתוק והתרגשות טובה שזה מאחורי ומהפגישה עצמה (שאני מקווה שהיא תלך טוב).
ו... ככול שהתאריך הזה מתקרב פתאום אני פוחדת יותר ואני לא יודעת למה.
אז אני מנסה להרגיע את עצמי עד כמה שאני יכולה ולא לחשוב על זה יותר מדיי ( למרות שהמחשבות על הדייט לא מניחות לי ולו לשנייה אחת).
הוא גם קצת לחוץ אבל אמרתי לו היות רגוע ולבוא משוחרר. פשוט להתנהג הכי טבעי ששהוא יכול.
ואני צריכה לזכור שהוא ואני דומים ולא משנה מה יהיה פשוט לקבל אותו כמו שהוא. (כי אני יודעת מזה להיות שונים ולא מקובלים בחברה של ימינו).
עברנו את אותם הדברים אז אין סיבה לפחד מהפגישה הזאת.
אנסה אולי לשכנע את אחת מהחברות שלי לבוא איתי כדי שאהיה יותר רגועה ושקטה (ההורים לא יודעים על זה שום דבר. ועד לרגע האחרון הם עדיין לא הולכים לדעת על זה כלום U.U לא מגיע להם לדעת שהתחלתי חיים חדשים עם מישהו חדש). שימשיכו לחשוב שהמצב שלי ' מדרדר' (למרות שבזכותכם הוא כבר ממש לא כזה).
הם לא יודעים שום דבר על המצב החדש שלי שקרה רק בזכותכם! הפסיכולוגית כבר יודעת ( נו הייתי חייבת לשבח את כולככם, מה אתם רוצים?).
ואני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי! כלומר כול מה שעברתי בחודש הזה פשוט הזוי ועדיין נראה כמו סיוט שלאט לאט הופך לחלום טוב שהוא מציאותי וגם לשם שינוי אמיתי.
מקווה לא להתעורר ממנו לעולם כי אם אנ אתעורר אני בטוח אגלה שסתם חלמתי הכול. בטוח.
אבל משום זה נראה ומרגיש ממש טוב.
אז למי עליי להודות?
אלוהים... דייט ראשון.
מי בכלל היה מאמין שזה יקרה לי? לי!? זאת שתמיד ששנאה את האהבה ואמרה לעצמה שזה בחיים לא יקרה לה.
איך שהגלגל מתהפך לו...
כנראה שאני צריכה להיות יותר חיובית ופחות שלילית ולהאמין שדברים טובים באמת יכולים לקרות לי.