לפני שאני מתחילה, שלא תהיה טעות- אני לא חוזרת לעדכן את הבלוג על בסיס קבוע כמו שעשיתי עד עכשיו. לא.
אני מעדכנת רק כשיהיה דברים חשובים באמת לשתף בהם.
והיום בדיוק לפני שנתיים הכלבה הראשונה שלי מתה והבטחתי שבכול שנה בחודש יולי בתאריך ה 22.7 אני ינציח את זכרה בבלוג. הבטחתי ואני מקיימת.
אז כבר חודש וחצי בערך שעזבתי את הבלוג ואני מרגישה טוב עם זה.
ואני יעדכן רק אם יהיו אירועים חשובים או קטעים להעלות על מישהו מסוים.
ועכשיו הקטע שהכנתי במיוחד בשבילה + תמונות+ שיר
ודווקא היום זה יום ארור! ט''ו באב! חג האהבה הארור! אז תסלחו לי אם אני לא מסוגלת לשמוח ביום הזה. הכלבה שלי מתה וזה עצוב! אבל לכול השאר שכן יוצאים ועושים משהו בחג האהבה, תהנו.
את חסרה לי
עברו כמעט שנתיים שלמות מהחיים שלי בלעדייך. זה כואב.
שרי אומנם סתמה את החור שנפער כאשר את הלכת, אבל הכאב בתוכי
עדיין נישאר.
עדיין קיים חד וכואב מתמיד.
את חסרה לי. חסרה לי המון.
היית הכלבה הראשונה שלי, שאותה אני הכי אהבתי בכול העולם.
הייתי מוכנה למות למענך רק שתישארי איתי עד שכמה תוכלי,
אבל זה לא קרה.
נעלמת לי כהרף עין עוד לפני שהספקתי להיפרד ממך.
לא חשבתי שזה יקרה כול כך מהר, לא צפיתי את זה בא.
זה כמו בא משום מקום, והפתיע אותי.
איך זה קרה? אני שואלת את עצמי,
מה קרה לך בראש? איך לא ראינו את זה בא?
לא משנה איך זה בא, לא יכולנו לעשות שום דבר כדי לעזור לך
להתאושש.
המצב היה אבוד, והדרך היחידה הייתה להרדים אותך( מעשה שכאב
לי מאוד לעשות, אבל לא הייתה לי ברירה אחרת).
להרדים אותך, הייתה המתנה הכי טובה שיכולתי לתת לך.
ועכשיו, כול בוקר, אני מתעוררת בלעדייך, בידיעה שלעולם לא
תחזרי אליי שוב לא משנה כמה אני אבכה ואשבר. את פשוט לא תחזרי.
את חסרה לי. חסרה לי מאוד.
קשה לי בלעדייך, וכדי לא לשכוח אותך, בכול שנה שעוברת אני
מציינת את מותך , ומדליקה נר לזכרך.
לעולם לא אשכח אותך! גם כאשר אזדקן, ואהיה קרובה למוות
בעצמי, לא אשכח אותך.
איך אוכל?
אני אהבתי אותך ואת אותי. היינו יחד לנצח!
אבל עכשיו הנצח הזה נלקח מאיתנו, ממני.
זה קשה, וזה כואב.
שובר לי את הלב הרך והפגיע שלי. שוב.
אבל עצם הידיעה שאהבתי אותך, ודאגתי לך הכי טוב שיכולתי
עוזרת לי לשיפור ההרגשה.
אני אוהב אותך לנצח סושי! לעולם, ובחיים שלי אני לא אשכח
אותך! גם לא אחרי מותי שלי.
את תנצרי בזיכרוני לעד.
I love you so much!
עכשיו תמונות וגם כמה תמונות שלה + שיר
ובסוף....
אני הכי מתגעגעת אליה בעולם. באמת! ואתמול פעם ראשונה שהצלחתי לבכות עליה ולהרגיש את הכאב שבחיסרון שלה.
זה עצוב.
מאוד עצוב ;;~~;;
אגב השיר הזה הוא מתוך הסרט הראשון של פוקימון- מיו נגד מיוטו. ראיתי השבוע את שלושת הסרטים הראשונים ופשוט בכיתי! כלומר בסרט הראשון בכיתי בקטע שהפוקימונים נלחמו אחד בשני וזה הזכיר לי שגם בני האדם נלחמים אחד בשני סתם! פשוט סתם! כי במקום לדבר הם הורגים ונלחמים אחד בשני. זה כואב!
הלוואי שהדמעות שלי היו יכולות להחזיר אותה מין המתים אליי, אבל זה בלתי אפשרי.
הלוואי שיכולתי להשיב אותה לתחייה שוב. היא חסרה לי ;~;
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
