my cold evil world!

כן. כבר כמה זמן שאני מרגישה ככה לגבי הבלוג הקטן והמסכן שלי.

לא משנה מה אני עושה וכמה אני משתדלת  כלום לא עוזר. שום דבר.

ויוצא שאני ממש 'סוחטת' תגוובות מהקצת בלוגרים שעוד נותרו כאן.

אני מדברת לקירות , לעצמי. למי בעצם? לאוויר אולי.

הבלוג הזה כבר נטוש ממיזמן.

הוא כמו המדבר- נטוש וריק. אין בו חיים, לא צמחים, לא חיות לא אנשים, לא מים, לא גשמים,כלום. פשוט כלום.

אני מרגישה שהבלוג שלי הוא רוח רפאים חסר צורה וגוף שמרחף מעל כול הבלוגרים בחיפוש אחר חיים.

לא רואים אותו. הוא קטן ושקוף. אבל הוא נמצא כאן. מנסה לסחוט תגובות מאנשים ובכול זאת למרות החיסרון,לחיות ולהמשיך בחיפושים.

בלוגי המסכן והנטוש... עצוב לי עליו. על עצמי.

אף אחד לא מקשיב. לא עוזר.

ובכול זאת אני ממשיכה לכתוב בתקווה שיום אחד זה יקרה.

מה יקרה? אני לא יודעת.

אולי רוח הרפאים שלי ימצא קמצוץ קטן  של חיים ברחבי ישראבלוג.

עד אז... הוא ימשיך לרחף מעל כולכם מבלי שאטתם בכלל תרגישו הוא יתקיים ויחפש עד שימצא.

כשחושבים על זה זה נישמע הגיוני לא?

כמו אדם שנמצא בחיפושים אחר תשוובות ולא יעצור עד שימצא אותן.

ככה רוח הרפאים שלי מתנהג.

יום אחד זה יקרה. זה לא ישתנה. אני 'בטוחה'.

כפי שאמרתי- רוח הרפאים שלי נטוש כמו המדבר. חסר חיים וריק מאנשים וחיות טורפות.