my cold evil world!

הרבה זמן שכבר לא עשיתי םוסט שבו דיברתי על שני דברים חשובים.

הגיע הזמן לא?

אתחיל בדבר השני-

זוכרים שאמרתי שהתחלתי להשתחרר ולזרום עם כול רעיון שעובר לי בראש?

 איך שהחג נגמר, הזרימה נעצרה והתחלתי שוב לחזור לפחד ובחזרה לשולחן השרטוטים מה שניקרא.

לשבת מול המחשב, לתת לרעיון לחלוף בראשי, לחשוב אם הוא טוב או לא, לתכנן אותו ובסוף לתת לזמן לעבור  ולא לעשות שום דבר הרעיון. לתת לו להישכח אי שם במעמקי האפלה העמוקה שבראשי.

 וזה מעצבן!

זה כאילו שהתת מודע או הנפש שלי או המוח אמרו- בחופש תני לעצמך הזדמנות להשתחרר ולזרום עם כול רעיון שעובר לך בראש, וברגע שהחופש מסתיים , חוזרים חזרה לשגרה הקבועה שבה את כבולה להכול ואת לא יכולה להשתחרר ולזרום עם שום דבר שקורה בחיים שלך. את חייבת לציית לחוקים ולכללים שהכתיבו לך. אסור לך לחרוג מהכללים.

ועד שכול כך נהניתי לזרום ולכתוב בלי לחשוב... באמת הרגשתי לזמן הקצר שבו זה קרה שהשתחררתי מכבלים וחוקים וכתבתי  לשם שינוי בלי לתכנן ולחשוב יותר מדיי.

ואני שואלת את עצמי למה גם בתוך השגרה אני לא יכולה להמשיך לזרום ולכתוב בלי לתכנן? למה אני חייבת לכלוא את עצמי שוב כשהחופש נגמר? מה כול כך מפחיד בחופש חופשי וארוך?

כנראה שאני לא מסוגלת לתת לעצמי חופש שהוא אין סופי  וברגע שהחופש נגמר, זהו. חוזרים לחבלים ולסורגים שמשמים אותי ככלא מפני העולם. מפני עצמי אולי.

ושוב אני צריכה לפחד ולחשוב אם הרעיון טוב או לא ובסוף אני לא עושה איתו כלום והוא נשכח.

זה מתסכל.

מקווה שאצליח לשחרר את עצמי ולזרום לא רק בחגים כשהכול שקט אלה גם בתוך השגרה העמוסה והמתישה שלי עם כול הנסיעות לכול מיני מקומות.

הדבר השני הוא אגו.

מזה בכלל אגו? עד לאותו יום לא ידעתי שיש לי בכלל אגו.

הזכרתי את  העובדה שאח שלי ברח מהבית ביולי כמעט יומיים לפני הקייטנות בגלל ריב מטופש על מזגן שהיה לנו ואמא שלי צרחה עליו והוא החליט לברוח.

בקיצור מאז לא דברנו,

ובחג שלחתי לו הודעה ' חג פסח שמח וכשר' (הוא דתי. בערך) וזה היה ביום שני של תחילת החג. שני שעבר.

וציפיתי שהוא יתקשר או ישלח הודעה בחזרה. זה לא קרה.

עברו יומיים מאז, ואז ביום רביעי אם אני לא טועה, בזמן שלא הייתי בחדר הוא צלצל אליי פעמיים ואני תהיתי  מה הוא רוצה? למה חיפש אותי? מה רצה להגיד לי? ואם לא עניתי אז למה לא שלח הודעה?

ןובאותו הרגע הבנתי שעכשיו זה רק שאלה מי יתקשר אני או הוא.

אני שלחתי הודעה ועברו יומיים הוא היתקשר.

אז כנראה שהאגו שלי ניפגע  באותו הרגע  ולא רציתי להיות זאת שתעשה את המהלך הבא. קיוויתי שיחזור אליי עוד באותו היום. זה לא קרה.

אז מה פתאום הוא מתקשר אליי אחרי יומיים? מה הקטע?

ולא חשבתי שיש לי בכלל אגו.

כלומר אני לא אחת שמשחקת משחקי כוחות ועושה חשבונות מי פגע במי  או צריך להיתקשר למי.

אבל עכשיו...

אני מניחה שאני זאת שצריכה להתקשר אליו, לבדוק מה הוא רצה להגיד לי באותו היום שלא הייתי בחדר ולא עניתי לו.

אני בכול זאת פגועה. האגו שלי ניפגע. חשבתי להתקשר אבל פחדתי שאולי הוא רוצה להגיד לי לא להתקשר אליו יותר. לא לשלוח הודעות כי הוא לא יענה.

אני לא יודעת מה הוא רצה להגיד לי.

וכמובן שמאז אותו יום לא שמעתי ממנו. מיום רביעי שעבר עד היום  לא לא טרח להתקשר שוב.

מה שאומר שאני צריכה כנראה להתגבר על האגו הפגוע וכנראה להתקשר אליו בחזרה ולראות מה רצה.

אבל אני מפחדת. אני לא יודעת מה יקרה בשיחה ומה הוא יגיד.

כי הוא כבר עשה את המהלך. הוא ניסה להתקשר אליי ואני לא עניתי כי לא הייתי בחדר.

מה אני צריכה לעשות עכשיו? להתקשר אליו בחזרה?

אגו מטופש. מעולם לא חשבתי שיש לי אגו.

עכשיו מסתבר שיש לי.

והוא פגוע. אגו פגוע שלא מוכן לסלוח ולעשות את המהלך הבא.