חלמתי 3 חלומות אבל רק אחד מה זכרתי לפרטי פרטים וכתבתי אותו עכשיו.
את השניים אני קצת זוכרת האחד היה קשור משהו לחווה וללבנים ולחברות שלי שאחת מהן הייתה שפן ניסויים והניחו עליה כמה לבנים והניחו את ידה בתוך האדמה והיו צריכים לעמוד עליה, על היד הקבורה שלה באדמה והיא בכתה ואני שאלתי אותה אם היא בסדר והיא פשוט בכתה מכאבים.
והחלום השני משהו שקשור למורה שלי לכתיבה. אני לא ממש זוכרת.
בכול מקרה , הנה החלום השלישי+ מסקנות - מוזמנים גם לעזור לי לפרש אותו. זה יעזור לי מאוד.
ועוד כמה שעות פיקניק משפחתי.
חלום
אני נמצאת ברחוב הבית הקודם שלי ויוצאת ממנו ברכיבה על
אופניים.
מלמעלה אני מבחינה בחברי הקיבוץ מנופפים לשלום ומסתכלים.
ממלמלים ' היא כלל לא שמה לב אלינו' ,
ואני מנסה להבין מה הם מדברים ואומרת רק 'מה?' וממשיכה לנסוע לעבר הגינה הקרובה
לביתי.
בגינה , מרחוק אני מבחינה בשתיים מבנות כיתתי הולכות יחד ,
אומרת בחיוך ' היי' שקט, ועוברת לידם בשיא המהירות כשהן מופתעות ואומרות ' מה היא
עושה?'.
אני מגיעה לעליה יחסית
חדה ומתחילה לטפס עליה בכול הכוחות שיש לי ומגלה שהיא נעשית קלה עד שאני
מגיעה לסיומה.
כשאני מגיעה לסוף אני אומרת לעצמי בגאווה '' יש! הצלחתי!''
ועוברת לרדת בירידה שליד הכביש שעכשיו בנו שם גדר מעץ כדי שרוכבי אופניים לא יפלו
בזמן הרכיבה על הכביש.
בסיום הירידה אני נתקלת
במחסום ולפני שאני עפה מהאופניים, אני עוצרת והן עוברות את הגדר ונופלות
הישר לתוך המים.
ופתאום אני מגלה שהכול מוצף מים. כאילו אני נמצאת עכשיו בים
ולא ברחוב הסמוך לבית שלי.
הפכתי עצובה שאין לי דרך לרדת למטה ולמשוא
את האופניים שלי משם , כשאז מגיח מישהו מהמים ועוזר לי להוציא את האופניים
מהמים '' הנה'' הוא אומר ואני אומרת 'תודה'.
מכוון שהכול מוצף מים, אני לא יכולה ללכת או לרכב על
האופניים. נותר לי רק לשחות כמה מטרים עד הבית שלי.
ואז הנער נצמד אליי ולוחש '' רוצה שנהיה חברים או שזה עדין
מהיר מדי בשבילך?''.
אני מסמיקה ועונה בלחש
ובעצב ' לא. זה בסדר'.
ואז הוא מחייך ומציע לי לשחות עד לבית כי אין אפשרות אחרת.
הוא מתחיל לשחות ואני באומץ קופצת יחד איתו לתוך המים,
משתוקקת להראות לו שאני שחיינית מעולה.
עכשיו אני לידו ושואלת '' איפה אשים את האופניים שלי?'',
הוא נותן לי קופסה קטנה שקופה שבה אני מניחה אותם ואז
מתחילה לפרוץ בשחייה מהירה כשאז השחייה נתקעת ואני נתקלת בגופות של אנשים צפות
סביבי, לידי, ומתחתי.
הלב מתחיל לפעום ואני לא מבינה מה קורה כאן. למה יש כאן כול
כך הרבה גופות של אנשים מתים?
אני ממשיכה לנסות ולפלס את דרכי בשחייה המהירה דרך גופות
האנשים ואני נתקלת באיש סיני שמן ומפחיד שעוצר אותי ומנסה למנוע ממני להגיע הביתה.
אני מנסה לשלוח בו אגרופים
והוא אומר בכעס '' רוצה מכות!?'' ואני מהפחד בורחת, מגיעה לבית שלי כשהאיש
הזה מוציא סכין , מנופף אותה באוויר, ומאיים עליי כשאני בורחת בצרחות של '' הצילו!
תעזרו לי! לאא!! הצילו! תעזרו לי!''.
דמעות נקוות בעיניי והלב דוהר.
אני בלובי , מגיעה למעלית, לוחצת על הכפתור והמעלית נפתחת.
האיש נכנס וחוצץ ביני ובין המעלית שנסגרת עליו והוא מנסה
בידו שכבר בפנים לדקור אותי '' לא!'' אני צורחת בפאניקה '' לא!'' ומנסה לדחוף אותו מחוץ למעלית.
אני לוחצת על הספרה 2 והוא שוב מנסה להכניס את ידו האוחזת
בסכין ולנסות לפגוע בי כשאז אני מוציאה
סכין חדה משלי ודוקרת אותו בזרוע השמאל
שלו.
הוא צועק, מוציא את ידו מהמעלית ונסוג, ואני נושמת בהקלה,
מגיעה לבית שלי.
אני רצה לחדר שלי ומגלה שהוא מבולגן, מלוכלך, ולא מסודר.
אני נופלת ארצה באמצע החדר, חסרת כוחות להמשיך ולעמוד.
מרגישה כמו גופה מתה ששאבו ממנה את כול הכוחות.
ישנן כמה בנות בחדרי שמדרבנות אותי לקום ואני פשוט שותקת ולא מדברת. לא מוצאת כוחות
בי לקום ולעשות משהו.
'' קדימה!'' הן אומרות ומנסה למשוך אותי לעמידה '' אל תתני
לדברים האלה לעצור אותך! את הרבה יותר חזקה מזה! אל תוותרי לעצמך! קומי ותנקי את
החדר''. במילים אלה הן מדרבנות אותי לקום ולנקות את החדר שלי במקום לשכב שם ולחשוב
כמה רע לי וכמה חסרת כוחות אני.
~~~
וזה היה סופו של החלום אני חושבת.
מסקנות: אני לא
בטוחה מה החלום ניסה להגיד לי אבל כנראה שהוא אמר שיכול להיות לי חבר וגם שאני
יכולה לנצח רוצחים וגם למצוא בעצמי כוחות להמשיך ולהצליח (הקטע עם האופניים והעלייה החדה בכביש).
~~~~~~~~~~~~
היינו אתמול בערב במסעדת דגים בנמל תל אביב אני חושבת שקוראים לה ' בר דגים' או משהו כזה והברמן הכין קוקטייל חדש. משהו עם קוקוס.
אז התחלנו לנסות לחפש שמות לקוקטייל החדש ואמא שלי ואני ניסינו להעלות דברים והיא אמרה שניקרא לקוקטייל על שמי ואמרתי לה שזה לא מיוחד. שזה לא ימשוך את האנשים.
שצריך שם שימשוך את האנשים לנסות אותו.
ואז מסתבר שבלי שהתכוונתי עשיתי עיניים למלצר ואמרתי מיד 'פאנטום קוקוס'.
ואגב פאנטום זה שם הבמה שלי.
ואבא שלי אמר שבטח יש סיבה ואמא אמרה שאין ואני אמרתי שיש.
הנה הסיבה:
הסיבה היא שאני קוראת לעצמי פאנטום הלילה כשאני רוצה לכתוב על עצמי בסיפורים.
עכשיו, אני לא אשתמש בעצמי בשם שלי האמיתי בתוך סיפור ולכן אני קוראת לעצמי פאנטום הלילה.
וזה מתאים בגלל שלמשל פאנטום האופרה אף אחד לא רואה אותו. הוא מסתובב באופרה כמו צל שחור ומסתורי ואפל.
ואני מאמינה שגם אני כזאת. מסתורית ואפלה.
וזה מתאים לקוקטייל בגלל שהוא חדש ומסתורי ולא יודעים אם הוא טעים או לא עד שמנסים ו'פאנטום קוקוס' ישב על המשקה הזה בצורה מתאימה והוא גם היה מאוד טעים!
אז הנה: יש קוקטייל חדש על שמי! קוקטייל שלי! :)
אז אמרתי למלצר בקול רציני ' פעם הבאה שאנחנו באים לכאן אני רוצה לראות את הקוקטייל הזה מופיע ברשימת הקוקטיילים בתפריט!' כי אני המצאתי לו את השם אז הוא חייב להופיע שם U.U
ואמא שלי כמובן הייתה גאה בי באותו הרגע וזה גם בגלל שאני סופרת XD
וזה פשוט יצא.
אז אם במקרה יצא לכם להיות במסעדה הזאת ואתם בעניין של קוקטיילים מתוקים תזמינו את ' פאנטום קוקוס' ולא תתחרטו!
ואני אחרי לילה קשה של כאבי בטן ובחילות.
אמא שלי הזכירה את העובדה שפעם אכלתי שרימס בחמאה ושום ויין וזה לא עשה לי טוב בבטן ובמקרה הזמנתי את המנה הזאת ואחרי שהלכנו התחלתי להרגיש לא טוב והיו לי בחילות וכאבי בטן כול הלילה.
ניסיתי להקיא אבל בקושי יצא משהו. פחדתי להקיא. לא רציתי להרגיש רע שוב.
אז לקחתי פרמין וזה עזר קצת.
עכשיו אני מרגישה טוב פחות או ויתר ונישארתי בבית. לא הלכתי לסדנה. ישנתי כמו מתה.
והעיקר שכול השבוע העמוס והמתיש הזה הגיע לסיומו. נישאר רק הפיקניק וזהו.
ומחר יהיה לי קצת שקט ושלווה לנוח ולהתאפס על עצמי מחדש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
