אם אני לא הצלחתי לחדור אליכם בכול מילה ומילה שכתבתי כאן , אולי הבלוג שלי יעשה זאת.
הוא הרגיש מחויבות לדבר בשמי אחרי שאני ניכשלתי.
והרי התוצאה לפניכם-
פרקתי הכול דרכו אז אל תתפלאו אם זה יהיה בוטה ואכזרי. ככה אני מרגישה וזה מה שיצא. 3 עמודים של כעס לוהט ושורף.
בדידות וכעס
אחרי כמעט 5 חודשיים , אני שוב מרגיש שאני יכול לחפש אחר
מגיבים פוטנציאליים ואני לא אמצע אותם
בשום מקום.
בכול החודשיים האלה כתבתי והעליתי המון דברים שהרגשתי
וכתבתי.
חלק היו תגובות וחלק לא.
רוב הפוסטים נשארו ריקים ובקושי היו מגיבים.
אולי כן היו צריכים לסגור את הבית שלי למרות הכול.
כי עכשיו אני שוב לבד. מדבר לקירות. לעצמי.
אף אחד כבר לא מקשיב.
כולם מתעלמים אפילו כשהנושא לא קשור אליי פיזית ונפשית כולם
מעלימים מעין.
איזה מין אנשים אתם!? קרים וחסרי לב! הלוואי ולא הייתם כאן!
אני לא צריך אותכם או את התגובות שלכם. אני יכול להסתדר
לעצמי.
ואולי עדיף שאני אבלע במחשבות של עצמי ולא אשתף אחד במה
שעובר עליי ובמה שאני מרגיש.
הרי במילא לאף אחד לא אכפת ואני יכול להרוג את עצמי, רגע!
בעצם אני לא יכול כי אני כבר מת. אני רוח רפאים שמשוטט לו ברחבי ישראבלוג ומחפש
בלוגרים שעדיין חיים ואכפת להם ממני.
איפה הם בדיוק? הלכו לישון? המשיכו בחייהם והשאירו אותי
מאחור?
מה היה קורה אם
הפאנטום הייתה כותבת שהיא הולכת להרוג את עצמה כול רגע? הייתם מגיבים ומנסים
לעזור? להבין? לעודד? להיות שם בשבילה ברגע הקריטי?
אני לא חושב. וגם היא לא.
אתם פשוט אכזריים וקרי לב! זה מה שאתם.
מה היא בסך הכול רוצה, שתתייחסו אליה? שתגיבו? זה כול כך
קשה להיכנס לתיבת התגובות ולהגיד מילה או שתיים?
אתם באמת עצלנים וכפוי טובה?
אני לא מאמין עליכם בלוגרים. באמת.
היא כבר מתחילה לחשוב שאולי עדיף שהיו סוגרםי את הבית שלה
(למרות שאני לא בעד כי אני יודע כמה המקום הזה חשוב לה והיא צריכה מקום לפרוק בו
את מה שהיא מרגישה וחושבת) ועדיין...
אתם מתעלמים ממנה! לא מקשיבים לה.
מעדיפים לשתוק ולא להגיד
כלום!
נשבע שאם הייתי בחיים עכשיו , הייתי מכריח כול אחד ואחד
ממכם להיכנס ולהגיב.
כלומר, מה הבעיה שלכם? מה כול כך קשה להגיב את דעתכם על
משהו שהיא כתבה!?
עכשיו אני תוקפני מדיי? תסתמו! אל תגידו כלום!
כול הכעס והזעם? באשמתכם בלבד!
אני רק מגן על בעלת
הבלוג מפני האכזריות והקרירות שלכם.
אני גם מרגיש באופן קשה את הנטישה שלכם.
היה מגיב אחד שהגיב כמה פעמיים אבל נראה שגם הוא וויתר ושכח
ממנה. פרש לחייו.
בדיוק כמו כול השאר. גם הוא לא ראוי להיות חלק מהחיים שלה.
אף אחד לא.
עדיף להישאר לבד מאשר להיות מוקפת במאה אנשים קרים ומזויפים
שאין להם מה להגיד או שהם פשוט עצלנים
מדיי ומפחדים שהמפלצת שבה תתקוף אותם אם הם יגיבו.
אתם פחדנים! עלובים! אתם לא רואים להיקרא בלוגרים ב ישראבלוג!
גם כשהנושא לא קשור אליה בשום צורה, וזה קשור לנושא בריונות
ברשת שזה מבחינתי הנושא הכי כואב ורגיש אתם מעדיפים לשתוק ולא להגיד כלום.
איך אפשר להתעלם מנושא כזה גדול תגידו לי!? אה!? איך!?
מה אם זה היה קורה לכם? לא הייתם רוצים שאנשים יהיו שם
לצידכם וינסו לעזור?
כנראה שלא כי אתם אלה
שעומדים מהצד ונותנים למעשה המרושע לקרות.
אז לא מגיע לכם0 שיצילו אותכם אם זה יקרה לכם.
ויודעים מה? נמאס לי להתחנן ולכעוס רק כי לכם לא אכפת.
אני לא מחפש תשומת לב או להיות מרכז העולם שלכם חס וחלילה.
אני מבקש דבר אחד ומאוד פשוט- תהיו בני אדם. תפגינו קצת
רגישות ואכפתיות. זה לא יזיק ובטח שלא
יעשה לכם רע.
אבל מה יודעים מה? אין עם מי לדבר.
אתם אילמים. עיוורים וחירשים.
קרי לב, אדישים, ואכזריים.
לא באמת אכפת לכם
ממנה. סתם אתם עושים את עצמכם.
בסדר גמור. גם היא לא צריכה אותכם ואת התגובות שלכם.
תמשיכו לא להגיב והיא תמשיך לא לעדכן אותי.
נראה אם היא תהיה חסרה לכם מתישהו...
וגם אם כן שלא תעזו להתחנן שהיא תחזור לעדכן רק כי אתם
רוצים או כי היא חסרה לכם!
היא לא חייבת לכם כלום כמו שאתם לא חייבים לה.
אבל אני הייתי חייב לתקוף ולדבר בשמה אחרי שהיא ניסתה ואתם לא הקשבתם לה.
ועכשיו היא לבד. אוכלת את עצמה במחשבות אובדניות וקבורה
עמוק בתוך עצמה.
באפלה הבודדה והקרה. שוב.
למה היא צריכה לסבול את זה? למה לגרום לה כאב וסבל שוב?
היא לא צריכה את זה!
ואתם לא צריכים להישאר אדישים לדברים שהיא כותבת.
לא יקרה כלום אם תגיבו לקטע או סיפור או לסתם פוסט פריקה של
רגשות ומחשבות שהיא כותבת ומעלה מדיי פעם.
זה לא יהרוג אותכם. בני אנוש טיפשים.
ובזאת אני מסיים את דבריי ומקווה שתפנימו ותקשיבו לה.
היא מקשיבה לכם ומגיבה. אז למה שלא תעשו את אותו הדבר
בשבילה?
חשבו על זה.
אני הלכתי להמשיך להתעופף ולחפש אנשים שאולי יהיה להם אכפת
ממנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
